וואלה
וואלה
וואלה
וואלה

וואלה האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

בינתיים, החוליגאנים רגועים

איתי יונס

13.6.2004 / 9:28

האוהדים האנגלים הציפו את רחובות ליסבון לקראת הקרב מול צרפת. בעלי הפאבים ובתי הקפה מחזיקים אצבעות שהלילה יעבור בשלום

שישי, 11:00 בבוקר במלון. בקבלה מבשרים כי מחיר החדר הקטנטן זינק מ-44 יורו אמש ל-125 יורו ללילה. מבט חטוף מהחלון הסביר הכל. המוני אדם שלא היו כאן אפילו 12 שעות קודם, הציפו כעת את הרחובות. בקלות יכולת לזהות את ארץ מוצאו של כל אוהד, ובמיוחד את אלה שהגיעו מצרפת ומאנגליה לקראת המשחק היום. צבעוניים, מלאי תקווה ובעיקר שרים.

שישי, עשר בערב, האנגלים השתלטו על כיכר המלך פדרו הרביעי, ועל רחוב אאוגושטה המוביל אליה. במזנון שעבר הסבה מהירה לפאב, יותר מ-100 מהם מנסים להגיע לאחוז האלכוהול הרצוי בדם באמצעות אינפוזיה בלתי פוסקת של בירה מקומית נחותה. בעל הבית מבין מהר את הפוטנציאל ומפקיד בידי בתו את הקופה. מהשלב הזה, חלקו של מס ההכנסה המקומי ברווחים הופך זניח. אוכל לא עתיד להיות מוזמן בקרוב, והביקוש לאלכוהול רק גובר. כולם מגויסים. הטבחים, אשתו של הבעלים ואפילו שוטף הכלים - כולם מוזגים.

כמה קולות נפץ מזכירים לבעל הבית לעבור לנוהל אחר, כוסות פלסטיק. במקביל, הוא מסמן לחבורה לשתות, לשיר ולרקוד בחוץ. נער צנום כבן 16 מחבק בחום 4 כוסות של ליטר. "אני כבר חוזר לקחת את השאר", הוא זורק לטבח/ברמן שמנסה להבין לאן כל זה הולך.

מוג'יליבי שקה, בן 18, מקומי שהגיע לכאן כפליט מרואנדה לפני שלוש שנים, פוגש בפעם הראשונה אוהדים אנגלים בכמות מסחרית. יש לו סנטימנט חיובי לאי הבריטי: אביו עובד באנגליה, אמו מתפרנסת בסקוטלנד. הוא כאן לבד, בקרוב יסיים את לימודיו בתיכון מקומי. "אני בעד פורטוגל", הוא מראה בגאווה את תעודת התושב שהונפקה עבורו, ובה התווסף השם ריצ'רד. "לא כל כך אכפת לי מי ינצח, אני עדיין עסוק בלשרוד", הוא מוסיף באנגלית הכי טובה ששמענו עד עתה.

נותר רק להמתין

בחוץ השירה מתעצמת, החגיגה בדרך לצאת משליטה. שתי ניידות משטרה מגיעות לרחרח, שומרות מרחק. הלהיט "גוד סייב דה קווין" נפסק לטובת "ווי אר דה בסט ביהייב ספורטרס אין דה וורלד", שמושמע שוב ושוב לכבוד לובשי המדים. אחד השוטרים מתרגם לחבריו את הפזמון והם מתקשים לכבוש את צחוקם.

קצת לפני חצות בעל המזנון מעדיף לפזר את המסיבה לפני שהריהוט מתפזר עם האורחים. כמה דקות קודם בישרה לו בלחש בתו על הסכום שהצטבר בקופה, והוא אינו מתיימר להסתיר את שביעות רצונו. לא צפויות לו שיחות עם עובדיו בעניין בונוסים. העוני כאן עמוק, והיחס לעובדים מחפיר. הדלתות נסגרות, וכעת רק המאושרים שבפנים רשאים לרכוש משקאות, אך זהו כרטיס בכיוון אחד - החוצה. הטלפונים מצלצלים - הזמנות מהחבר'ה שנתקעו בצד הפחות מוצלח של הוויטרינה. עשרות ליטרים אחרונים נמזגים וכולם זורמים בשיירה למקום הבא.

שבת, שתיים בצהריים והאנגלים ממשיכים לרוקן בקבוקי בירה. פלג גופם העליון חשוף, הכרס פורצת למרחבים החדשים שנפתחו לפניה, והחולצות קשורות לראשיהם.

בבית קפה סמוך מביטה בהם קבוצת צרפתים בזלזול. "זה משחק בין האנגלים שמשחקים בליגה האנגלית, לבין השחקנים הטובים בליגה האנגלית", מסנן בשקט ז'אן ז'אק, "אין לי מה להוסיף". גם לנו נותר רק להמתין.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    1
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully