הכל תלוי במאבק בין קול לפירס

ה"סאן", כנראה הקסנופוב שבצהובוני אנגליה, יצא השבוע בכותרת מתונה ואחראית מתחת לתמונת שחקני נבחרת אנגליה על מדרגות המטוס: "תיירי הנרי, שארל דה גול, ז'אן ד'ארק, המפקח קלוזו, פטריק ויירה, ז'אק שיראק - האם אתם שומעים אותנו?" וגם ענה לשאלה הרטורית: "הבחורים שלנו מוכנים והם הולכים להכות בבחורים שלכם".

למרות ההתלהמות התקשורתית, ייתכן כי ברמה האישית במגרש מדובר באחד המשחקים הידידותיים בתולדות הטורנירים הבינ"ל. 16 מ-22 שחקני ההרכבים המשוערים משחקים באנגליה וארבעה מצ'-אפים ישירים על המגרש הם בין שחקנים מאותה קבוצה. זידאן הוסט לפי הדיווחים לאגף של בקהאם, למפארד יתמודד עם מקללה במרכז וברחבה האנגלית הנרי יימצא את קמפבל. אבל העימות המעניין ביותר יהיה בצד שמאל, כאשר אשלי קול מארסנל, עם יכולות הגנתיות לא מוכחות, ינסה לעצור את רובר פירס, אולי אחד הכוכבים האניגמטיים ביותר שתראו בימי חייכם.

מהיציע בהייבורי נראה פירס כמחזה מוזר. כמעט כל דבר בארסנל הוא שיא האלגנטיות, לא רק סיבוב או הטעיה של הנרי. אבל עד שהכדור מגיע לפירס בימין ההתקפה. פירס הולך כמו ברווז, ראש כפוף לפנים, ודוחף ברגליו בגמלוניות את הכדור. הטעיות הגוף שלו שקופות, למגינים קל לתקל אותו כי הוא גדול, וכדי להשלים את התמונה הגופנית העגומה, רגל שמאל שלו די חסרת שימוש.

רק מה, גמלוני, עקום, איטי, עצבני מדי - פירס בלתי ניתן לעצירה. מאיזשהי סיבה, המגינים לא מצליחים לקרוא אותו. הם מתקלים מוקדם מדי, נופלים וזזים לכיוונים לא נכונים שיוצרים עבורו נתיבים פתוחים לשער. ורגל ימין של פירס היא סיפור שונה לחלוטין מרגל שמאל. שנתיים ברציפות הוא המבקיע המוביל מבין קשרי הליגה האנגלית.

כמו כל שחקני צרפת כמעט, פירס הוא ממוצא זר. אמא שלו ספרדיה ואבא שלו פורטוגזי, ואת חודשי הקיץ בילדותו היה מבלה בחופים הצפוניים של פורטוגל. "הייתי משתתף שם בעשרות טורנירים כל הקיץ", סיפר השבוע בראיון ל"איוונינג סטנדרד", "הייתי בוכה כשהיינו אורזים כדי לחזור לריימס". החופים, ולאו דווקא האימונים בריימס, נתנו לפירס שפת גוף כה מתעתעת. בריימס באמת לא התלהבו ושלחו אותו למץ, ומשם הגיע למארסיי. בגיל 26 הפך לשחקן של ארסן ונגר, רגע המפנה בכל כך הרבה קריירות.

לפני שלוש שנים, אז בן 28, פירס כבר היה השחקן הטוב בפרמייר ליג, ונבחר לשחקן העונה ברוב סוחף. אבל אז הגיעה פציעת קרסול קשה, ופירס החמיץ את המונדיאל בו התמוטטה צרפת. זאת גם הגרסה בה מאמינים כנראה הצרפתים. למרות הכישלון במונדיאל ז'אק סנטיני נשאר נאמן לחלוטין לכוכבים המתבגרים מהליגות הזרות. לאנגליה תהיה היום נבחרת צעירה, אנרגטית ורעבה יותר מאשר לצרפת, אבל כל זה יהיה חסר משמעות אם אשלי קול לא יפתור את תעלומת פירס.