מונטריאול 1976

מבחינה ספורטיבית, האולימפיאדה המשיכה למתוח כל פעם מחדש את גבולות ההישגים אליהם יכול האדם להגיע. מבחינה ארגונית, הוועד האולימפי המשיך לספוג מכות. יומיים לפני פתיחת המשחקים במונטריאול, הודיעו 29 מדינות אפריקה על פרישתן לאחר שהוועד האולימפי הבהיר כי לא ידיח את ניו-זילנד מהאולימפיאדה, למרות שנבחרת הראגבי שלה ביקרה בדרום-אפריקה על אף האפרטהייד. 6,028 ספורטאים מ-92 מדינות השתתפו במשחקים.

נאדיה קומנצ'י, הילדה מרומניה, גנבה את ההצגה עם ציון העשר הראשון באולם ההתעמלות. לצעירים שבינינו, פעם 10 היה הציון המקסימלי והמושלם לתרגיל בהתעמלות מכשירים, כיום שיטת הניקוד שונה לגמרי. קומנצ'י סיימה את התחרויות עם שבע עשיריות ושלוש מדליות זהב.

המשפט שפתח את תיבת הפנדורה אולי הכי גדולה בתולדות המשחקים, היה "לא הרגשתי איתן בנוח בחדרי ההלבשה" שאמרה השחיינית האמריקנית שירלי בבשוף על שחיינות מזרח גרמניה, שבראשות קורנליה אנדר (4 מדליות זהב ואחת מכסף) זכו ב-11 מדליות זהב מתוך 13. המאמן הגרמני דחה את השמועות לפיהן הקול העבה של החניכות שלו הוא קול גברי לחלוטין וענה לעיתונאים: "לא באנו הנה בשביל לשיר". האשמות וגילויים מדהימים בכל הקשור לשימוש בסטרואידים לא חסרו.

אסתר רוט-שחמורוב הפכה לישראלית הראשונה בגמר אולימפי - 100 משוכות, בו סיימה במקום השישי.

קנדה איכזבה עם חמש מדליות כסף ושש מארד והייתה למדינה המארחת הראשונה שלא זוכה במדליית זהב. המכה האמיתית שלהם הגיעה אחרי האולימפיאדה, אז גילו אנשי העיר שכסף לא נשאר בקופה בשל ההכנסות המעטות, ולקח כמעט עשור עד שכיסו את ההוצאות על המשחקים. רוב האיצטדיונים, ובכללם האיצטדיון האולימפי, הפכו לפיל לבן עד לימנו אנו.