הלייקרס? מי אלה בכלל

דטרויט הוכיחה הבוקר סופית כי היא קבוצה ששווה אליפות (וזה כמובן לא אומר שהיא גם בהכרח תיקח את התואר), כשהביסה את הלייקרס 68:88 ועלתה ליתרון 1:2 בסדרת הגמר. היה זה המשחק הראשון מתוך שלושה שייערכו בדטרויט, כשהמשחק הבא יתקיים בלילה שבין ראשון לשני. ולמי מתושבי מישור החוף שהתעורר מודאג מרעשים עמומים שהגיעו מכיוון הים - אפשר להירגע וללכת לישון. בפאלאס בדטרויט פינו את האולם - עד ליום ראשון.

לאחר הטעויות של בראון בסוף משחק מספר 2, התאושש מאמן הפיסטונס והכין את חניכיו בצורה מופתית למשחק השלישי בדרך לניצחון ענק מול כוכבי הוליווד החבולים פיזית ומנטלית.

כולם ידעו ששתי הקבוצות הגיעו למשחק הזה בתחושות הפוכות לחלוטין – הלייקרס היו בהתלהבות מהסיום המדהים של המשחק השני ודטרויט הרוסים מכך שנתנו ליתרון 0:2 פוטנציאלי לחמוק להם מבין הידיים. אבל כנראה שמישהו שכח לספר את זה ללארי בראון, כי המאמן היהודי הצליח להתניע את הבוכנות שלו ולגרום לשחקניו לשחק במהירות של 100 קמ"ש לכל אורך המשחק. הגנה פנומנלית של טיישון פרינס - עם הרבה גיבוי קבוצתי - הגבילה את קובי לנקודה אחת במחצית ו-11 בסה"כ באחוזים רעים, הרבה מסה ונחישות מתחת לסל עצרו את שאק על 14 נק' ו-8 ריב' אדישים ביותר. עם מלון ופישר פצועים אצל הלייקרס, פייטון ביכולת מחפירה וכשיתרון הביתיות בידיהם, לפתע הפייבוריטית היא דווקא דטרויט - אבל שום דבר לא גמור.

הפיסטונס פתחו את המשחק בסערה ומיד היה ברור שההפסד הקודם, טראומתי או לא, הוא נחלת העבר, בעוד ההגנה של LA הייתה רכה ואיפשרה סלים קלים. כקונטרה לכוכבי הוליווד, ביציעים של "הפאלאס" ישבו הסלבריטאים של עיר המכוניות, כמו אייזיאה, ויני ג'ונסון, אמינם, בארי סאנדרס ורנה זלווגר. הקהל היה באקסטזה כל המשחק (נציגים נבחרים שלו דאגו ל'בדר' את הלייקרס עוד בלילה שקדם למשחק) ודחף את הקבוצה שלו ללא הפסק.

לאחר דקות ראשונות של הלם, הכנסת כדורים נכונה לשאקיל השאירה את הלייקרס בתמונה, אבל שלשה של פרינס עם הבאזר של הרבע הראשון הייתה סימן מבשר רעות לכל מי שלבש זהוב-סגול.

קובי עבר מחצית ראשונה מהגיהנום כשלא הצליח להשחיל סל שדה אחד לרפואה, ונאלץ לקבל בראש בפוסט מקורליס וויליאמסון בזמן שהדוד פיל הציב הרכב נמוך על המגרש. מספר סלים של ג'ורג', שתי עבירות של ראשיד, ומאמץ לפרקים של הבחור הגדול הצליח להשאיר את המשחק צמוד עד ההפסקה, אבל הרבע השלישי התחיל עם שלושה מהלכים של שלוש נקודות של בילאפס הנפלא (שתי שלשות וסל ועבירה) והסיפור היה גמור.

"אנחנו לעולם לא מוותרים. נשבר לנו הלב בסוף המשחק השני וכולם חשבו שנבוא ללא אנרגיה, אבל אנחנו רק הפכנו ליותר רעבים", אמר בסיום בילאפס. "אנחנו מפריעים לכל זריקה וזריקה. טיישון היה גדול הלילה והפריע לקובי כל הזמן. שאק מהווה בעיה, אבל בן, ראשיד ואלדן עובדים קשה על מנת לעצור אותו"

באותן דקות ראינו הגנה חונקת של דטרויט והלם קרב בלוס אנג'לס, עד שהזן מאסטר הרגיש שאין לו ברירה אלא להעלות חמישייה שלא הורכבה קודם של פישר, קובי, וולטון, מדבדנקו וקוק. אבל גם זה לא עבד ליותר משתי דקות, כשכל פיסטון שהיה על המגרש נתן את כל מה שיש לו בכל שנייה ושנייה על הפרקט.

קובי נכנס לעצבים ברבע הרביעי וההגנה שלו על שחקני החוץ של דטרויט כללה שלל מעשים שבקולורדו ייזכו אותך במשפט, אבל השופטים נתנו לשתי הקבוצות להרביץ, ולמי שמתלונן קבוע על העדפת השופטים את החברים מ-LA: הפיסטונס הלכו לקו 30 פעמים, בעוד הלייקרס עשתו זאת רק 13 פעמים. אבל לחבר'ה מעיר המלאכים אין סיבה להרגיש מקופחים, כי כשקולעים ב-36% מהשדה ו-22% מהשלוש, ובעיקר - כשמפסידים את קרב הריבאונדים 51:39, אי אפשר לנצח. בטח לא קבוצה גדולה - ועכשיו אפשר להתייחס לזה כעובדה - כפיסטונס של השנה.

שני אירועים ברבע האחרון הרעידו את האולם: הראשון היה לאחר חטיפה של קמפבל משאק וריצה שלו כל הדרך לדאנק ביד שמאל, והרגע השני היה כשדרקו מיליצ'יץ' עלה לשחק בשתי הדקות האחרונות. כל מי שאמר שג'ו דומארס צריך היה לבחור את כרמלו בדראפט האחרון, נאלץ היום לרדת למחתרת ולחפש חנות כובעים (כדי שיהיה מה לאכול). ולמי שיש ספק, שיתפוס את השידור החוזר ויתמקד ב'פרינס של הפאלאס'.

עכשיו פיל ג'קסון הוא זה שצריך לענות על השאלות הקשות, לעודד, ובעיקר לעורר את הקבוצה שלו לקראת המשחק הבא, אבל הבעיה העיקרית של ג'קסון היא לא התוצאה - מכיוון שפיגור 2:1 הוא בר תיקון – הבעיה היא הדרך שבה מי שהיו פייבוריטים ברורים לפני הגמר שיחקו עד כה. זה ממש לא היה רחוק מלהיות 0:3 לדטרויט. ג'קסון צריך להחיות את פייטון ולעשות התאמות כדי להפעיל את קובי ביתר יעילות מול יער הידיים של פרינס ושות', כי ערב נוסף של 17:50 לקו האחורי הפותח של לארי בראון יהפוך את הסדרה הזו לקצרה ביותר. הדוור צריך להתאושש, כי אם זו אכן העונה האחרונה שלו – כפי שרמז לפני המשחק – הפסד בסדרה יחוקק את שמו כאחד הלוזרים
הגדולים בכל הזמנים עד כה ניתן לסכם את הסדרה הזו במשפט אחד: בכל מה שקשור לכדורסל קבוצתי ולרצון לנצח, זה בכלל לא כוחות.

לפיסטונס: המילטון 31 (11 מ-22 מהשדה, 7 מ-7 מהקו) ו-6 ריב', בילאפס 19, פרינס 11 ו-6 ריב', ב.וואלאס 7 ו-11 ריב', וויליאמסון 6, קמפבל 5, ר.וואלאס 3 (1 מ-4) ו-10 ריב'.

ללייקרס: שאקיל 14 (7 מ-14) ו-8 ריב', קובי 11 (4 מ-13) ו-5 אס', פישר 9, ג'ורג' וראש 8 כ"א, פייטון 6 ו-7 אס', מלון 5, וולטון 4.