נזכור, אבל נעדיף לשכוח

ה'רומן' בין שרונאס יאסיקביצ'יוס לבין אוהדי הפועל ת"א היה ללא ספק אחד מהסיפורים המכוערים של השנה, אבל אף אחד לא תיאר לעצמו שזה יגיע למימדים של אחרי הדרבי האחרון באוסישקין. זריקת האבן לעבר האוטובוס של מכבי ת"א שבאה רק כמה ימים אחרי שקומץ אדומים בעטו במכוניתו של הליטאי וירקו עליה השאירה טעם מר על כל השנה הנפלאה הזאת.

אין ספק שאנשי איגוד הכדורסל, ראשי הקבוצות, המשטרה והגוף המחוקק צריכים לנצל את הפגרה כדי לחשוב איך למנוע את התופעות האלו. עונש הרחקה ל-90 יום מהמגרשים לנער שכמעט הרג את שאראס הוא מגוחך כמו פסיקות רבות לעבירות חמורות, שזכורים לנו בעיקר מהכדורגל הישראלי.

הכל התחיל למעשה עוד בתחילת העונה, כשאוהדי הפועל ת"א עשו כמעט כל דבר אפשרי במשחקי הבית של הקבוצה כדי להכפיש את מכבי ת"א ולא כדי לעודד את קבוצתם. נסיונותיהם של אנשי הקבוצה ושל המאמן, שזה ממש לא היה תפקידו, לא נראו משכנעים במיוחד. אנשי הפועל ת"א – אם אתם רוצים להיות אירופאים, תמנעו את התופעות האלו. כולם יודעים שזה בידיים שלכם ואל תעבדו עלינו.

אחת מהקבוצות שתפסו מקום של קבע בליגת העל בכדורסל, עירוני רמת גן, הפכה השנה לטרגדיה של ליגת העל בכדורסל הישראלי. לא תגידו שזו קבוצה בלי מסורת ובלי אוהדים. את כל אלה יש לה בנוסף לאולם לא רע בכלל וחבל. חבל שבגלל סיבות כאלה ואחרות שקשורות לעסקנות ולא לכדורסל נטו – הקבוצה הזאת לא תהיה בעונה הבאה בליגת העל וספק אם תחזור אליה אי פעם. נראה שהמועדון הנחמד הזה נמצא בדרך הבטוחה להיסטוריה יחד עם היריבה העירונית הפועל וקבוצות כמו גבת/יגור, אליצור נתניה והפועל חיפה.

אבל הסיפור המצער ביותר שהגיע השנה מר"ג עוד לפני המשחק שהוריד אותה סופית ליגה התרחש ב-18/1. הנהלת הקבוצה חשבה לצאת לדרך חדשה, אולי לנסות להציל את העונה שהתחילה בצורה כל כך נוראית בפעם האחרונה. אמנם הגארד המצויין שפתח עם הקבוצה את העונה, ויין ברנרד, עזב בגלל סיבות תקציביות אבל היו"ר שמוליק טייכר החליט לנסות את מזלו עם שני זרים זולים. קני וויליאמס, שכבר שנתיים מסתובב כאן באפס מעשה והציע את עצמו לקבוצה בחינם לפני שבאמת היה מגיע למצב של שוטטות בכיכר דיזינגוף והרכז הננס רון ג'ונסון, שהגיע מהליגה הסינית ורצה להוסיף ליגה רצינית לרזומה שלו. שחקן הבית יריב יצקן, שלא שיחק חצי עונה, הגיע גם הוא באיזושהיא קומבינה. אבל מה לעשות שבסופו של דבר עירוני ר"ג נפלה קורבן לחוקי הבקרה התקציבית, לא קיבלה אישור לשתף את וויליאמס ויצקן אחרי החתמתם והיו"ר שמוליק טייכר החליט ללכת נגד כל החוקים ולא להעלות את הקבוצה למשחק הליגה מול בני השרון. האוהדים היו המומים, השחקנים טענו כי הם יכולים לנצח כנגד כל הסיכויים אבל שום דבר לא עזר. טייכר היה נחוש בדעתו ובית הדין של איגוד הכדורסל פסק בסופו של דבר הפסד טכני והורדת נקודות. זה למעשה היה קרש הקפיצה הראשי של המועדון המפואר הזה אל התהום. למה תהום? כי בקצב הזה נראה שהקבוצה לא תחזיק מעמד גם בליגה הלאומית.

אם יש קבוצה שאפשר להגיד עליה שהיא עשתה השנה ממש מעבר למצופה זו בני השרון. בא מאמן חדש, בלי טיפת נסיון כמאמן ראשי בליגת העל והצהיר עוד לפני תחילת העונה: "חיפשתי חומר אנושי טוב יותר משחקנים טובים ווואלה – מצאתי משהו שחבל על הזמן". באופן אישי, אני חשבתי שהוא סתם מתלהב מהזרים החדשים שלו אבל תוך חודש-חודשיים הוא כבר יכיר אותם לעומק ויתחילו להתעורר בעיות. ממש לא, ג'ינו עשה לכל מאמני ליגת העל אולי חוץ מלשרון דרוקר בי"ס ליחסי אנוש. 4 הזרים האמריקאים, מאיר טפירו, איתי לב, גיא פניני, יריב רוקני והחבר'ה הצעירים הסתדרו פשוט מצויין. בני השרון דרסה את הליגה בקרב על המקום השני ועשתה בסופו של דבר הרבה מעבר למצופה. כל זה עם מאמן חדש וסגל שנבנה בפחות מחודשיים. אז מה הייתה בעצם הפשלה של יעקב ג'ינו, שבגללה הוא כבר לא ייאמן את בני השרון בעונה הבאה? ה'פשלה' של ג'ינו היא שבתור מאמן חדש וצעיר הוא היה אמור לשמוע מה יש לבעלים של הקבוצה להגיד מבחינה מקצועית, ליישם את זה ולשתוק. גם אם לבעלים של הקבוצה קוראים לני רקנאטי והבן שלו הוא במקרה נער פוסטר בקבוצה. אז ג'ינו המבריק יחפש את עצמו במקום אחר בעונה הבאה, ומעניין יהיה לראות את מי יחתימו בבני השרון כפראייר תורן. עם מדיניות כזאת – לא תגיעו רחוק.

7 דרבים תל-אביביים בעונה אחת חייבים לספק לנו כמה דרמות. בואו נהיה מציאותיים: אם לא היינו מקבלים את הסחורה שמתאימה יותר ל-WWF מאשר לפרקט, חלק מאיתנו עוד היה מתגעגע לסיפורי ארואסטי את לארגי ולבן מרסר ביריבויות של הדרבים התל-אביביים הגדולים. אין מה לעשות, זה היצר הרע שלנו וגם השנה קיבלנו אקשן. נכון, אפשר להגיד שזה עוד היה על גבול הטעם הטוב וטוב מאוד שכך. שאראס התחמם על האדומים עוד מהדרבי הראשון השנה, פתאום השחקן שהצהיר לא פעם אחת שהחיים פה הם לא מי יודע מה, נהיה פטריוט צהוב ולוחם למען הדגל. ליאור ליובין, צהוב בנשמה עד לפני שנה הפך למקבילו של הליטאי בקרב האוהדים הצהובים, כשהחליט לסגור חשבון בהיכל נוקיה עם שאראס וביצע את העבירה שהייתה אולי המכוערת ביותר השנה.

מייסיאו באסטון היה די רגוע השנה, אבל גם הוא הצטרף לחגיגה בדרבי השני של הגמר סל עם אותו ליאור ליובין. בדרבי האחרון גם מתן נאור היה בדרך להצטרף לחגיגה אבל הצליח בסופו של דבר לשמור על איפוק מול שאראס, שחיפש עוד התגרות אחרונה לפני שהוא נוסע לחופשת מולדת.

רק בשנה שעברה, אחד מהמועדונים המפוארים ביותר של הכדורסל הישראלי חזר מהליגה הארצית לליגה הלאומית ונראה היה שהפועל חולון בתהליך השתקמות. האמת? אני רוצה לראות אוהד כדורסל אחד ולא משנה מאיזו קבוצה, שיגיד שאולם הפחונים ברחוב ההסתדרות בחולון לא חסר לו. השנה עוד יכלנו להתנחם בעובדה, שהאולם הזה אירח את משחקי רבע גמר גביע המדינה בכדורסל. אחר כך ראינו את הדהירה של הפועל חולון בליגה הלאומית, ראינו איך היא מסיימת אותה במקום הראשון ותיכננו כבר את קבלת הפנים המחודשת שלה לליגת העל. מה כבר נשאר? לנצח בסידרת חצי גמר של הטוב מ-3 משחקים את מכבי פ"ת. כן כן, המועדון ה'מצחיק' הזה שבשנה שעברה עלה בטעות לליגת העל וויתר על השתתפותו כי גם ככה אפילו ההורים של השחקנים מעדיפים שם לבלות ערב נחמד מול הטלוויזיה במקום להגיע למשחקים.

לנצח את מכבי פ"ת, זה כל הסיפור. כנראה שזה היה יותר מדי עבור החולונים. כל כך רצינו שהם יהיו מוכנים לחזור לליגת העל אבל הם עוד לא. הם קיבלו משימה שנחשבה עבורם לפשוטה ביותר ולא ביצעו אותה. הפועל חולון תישאר בליגה הלאומית לפחות עוד שנה, כאשר במועדון שוררת אי ודאות מוחלטת לגבי העתיד. האוהדים המסורים, שרצו לערוך ערב פרידה לשחקנים נשארו לבדם, כאשר ההנהלה לא אישרה לשחקנים להופיע. כל כך עצוב – לראות איך מועדון כזה מגיע עד קו הסיום, ומתרסק ממש סנטימטר לפני שהוא מצליח לחצות אותו.