פריס 1924

"מהר יותר, גבוה יותר, חזק יותר". האולימפיאדה השניה בפריס הייתה גם הראשונה שזכתה לכיסוי תקשורתי רציני של יותר מ-1,000 עיתונאים. פייר דה קוברטן חזר למרכז הענינים ונטל חלק בארגון המשחקים, שהיו לוהטים מכל הבחינות (נערכו בחום של 40 מעלות). 3,092 אתלטים מ-44 מדינות שוכנו בכפרים קטנים ליד אולמות הספורט והאיצטדיונים בהם התרחשו האירועים הספורטיבים - תחילתו של רעיון הכפר האולימפי.

ג'וני וויסמולר, השחיין האמריקני ששלט בבריכה בפריס, הפך מיד אחרי התחרויות לטרזן. בפריס הוא זכה בשלוש מדליות בתחרויות השחיה, ובעוד מדליית ארד עם נבחרת הכדורמים האמריקאית. אגב, זו גם הייתה הפעם הראשונה שבה התחרו בבריכה באורך 50 מטרים שזכתה בהמשך לכינוי "בריכה אולימפית". פאבו נורמי הפיני, שזכה בחמש מדליות זהב בריצות למרחקים הבינוניים והארוכים, הפך לסלבריטאי בקנה מידה בינלאומי.

הרולד אברהמס, בן מהגרים יהודי שזכה בריצת המאה מטרים ואריק לידל, מיסיונר סקוטי שסירב לרוץ בריצת ה-100 מטר שנערכה ביום ראשון אבל זכה בזהב בריצת ה-400 מטרים, הפכו לגיבורי הסרט המצויין "מרכבות אש" שנעשה לאחר מכן.

במסגרת המשחקים בפריז נערכו גם תחרויות לאמנים, שאפילו זכו במדליות. התחרויות היו בארכיטקטורה, כתיבה, מוזיקה, ופיסול. כמובן שהוועד האולימפי הבינלאומי לא מחשיב את אותן מדליות בטבלאות הרשמיות שלו, אבל אז המדליות האלו נחשבו לכבוד גדול עבור אותם אמנים, שהיצירות שלהם היו קשורות למשחקים האולימפיים.