רגע לפני שאתם מהמרים

כמו כולם, גם אני מתרגש לקראת פתיחת האליפות ובטוח שהולך להיות טורניר נהדר.

צרפת היא המועמדת הבכירה לקחת גם הפעם. הנרי ופירס מגיעים בכושר שיא אחרי עונת נפלאה בארסנל, וגם וילטורד, שעוזב את המועדון, מגיע רעב להוכיח מה הוא שווה. כשחקן עבר, אני יודע כמה חשוב האיזון בין הוותיקים לצעירים. אצל צרפת אני מזהה את האלמנט הזה. בניגוד להרבה מאמנים אחרים, יש לי הרגשה שמי שתחכה לה בגמר תהיה הולנד. אני יודע שכרגע הם לא מרשימים, ושהמאמן אדבוקט עוד לא מצא את ההרכב האידיאלי, אבל אם כל החלקים שם יתחברו, הולנד תפגין טורניר מצוין. אני מציע לשם לב במיוחד לווסלי שניידר הצעיר מאייאקס, שלדעתי הולך להיות התגלית הגדולה של האליפות. מדובר בשחקן כשרוני בצורה בלתי רגילה, שיכול להפתיע כל אימת שהכדור ברגליו. גם מאנגליה אני מצפה להגיע רחוק. יש להם שלד מצוין, ובתוספת ההפתעות הטקטיות של סוון גוראן אריקסון יש להם את הכלים להגיע לחצי הגמר.

לגבי הנבחרת שלי, גרמניה, קצת לא נעים לי, אבל הפעם גרמניה לא תיקח את גביע. היא מזייפת במשחקי הידידות, ולראיה העובדה שניצחתי אותם עם הונגריה, ביום ראשון, 0:2. לעתים נראה שהיא מגיעה לא מוכנה לאירוע מסדר גודל כזה, אבל הפעם, כמו תמיד, השחקנים יתחזקו ממשחק למשחק ויטפסו עד לשלב חצי הגמר. שם, לדעתי, הם ייעצרו. זה לא סוד שמי שאמור לתת את הטון בגרמניה הוא מיכאל באלאק, שמגיע אחרי עונה בינונית ובנבחרת יש לו הזדמנות לחזור לעצמו. אם הוא יתעסק רק בכדורגל ולא בחוזה לעונה הבאה, אני מבטיח שתראו ממנו כדורגל גדול.

גם מפורטוגל אני לא מצפה לבשורות חדשות. אמנם יש לה את יתרון הביתיות, אבל זה לא יספיק. השחקנים הוותיקים כבר מעבר לשיאם, והצעירים עדיין לא ממש השתלבו. התחזית שלי היא שהם ייעצרו ברבע הגמר.

מי שתהיה אחראית על הרעננות בטורניר היא נבחרת לטביה, שאני באופן אישי מחזיק לה אצבעות. לנבחרת הקטנה הזאת אין מה להפסיד, ועם ההתלהבות שלהם הם יכולים להביך גם את הגדולות של בית המוות.

לפי המשחקים הבינלאומיים שראיתי העונה ביבשת, אני שמח לבשר שהכדורגל בפורטוגל הולך להיות התקפי ושמח מתמיד. כל נבחרת תשחק עם שניים או שלושה חלוצים, וגם המאמנים הבינו שהשחקנים היצירתיים הם אלו שאמורים לעשות את ההבדל ולכן יעניקו להם את החופש הדרוש.

לי, באופן אישי, יחסרו בטורניר שני שחקנים: הראשון הוא אנדריי שבצ'נקו מנבחרת אוקראינה, שכנראה ימשיך לראות טורנירים בסדר גודל כזה מהבית - וחבל, כי כוכב ברמתו תמיד מספק הנאה. השחקן השני שהייתי שמח לראות בפורטוגל הוא הקיצוני הוולשי, ראיין גיגס. ממש קיוויתי שסופסוף נזכה לראות אותו על הבמה המרכזית של טורנירי הנבחרות, ולא רק במדים של מנצ'סטר יונייטד. אני מקווה בשביל שניהם שעד סוף הקריירה הם יצליחו להגיע למעמדים מהסוג הזה.


(הביא לדפוס: יונתן סידון)