נ-ק-מ-ה!

אחת הסוגיות הכי לא מוסברות בתולדות הכדורגל העולמי, היא כיצד איטליה, עם שלל שחקני החוד המשובחים שלה, לא מצליחה לקרוע רשתות. יש שמסבירים זאת במסורת ההגנתית ארוכת השנים של ה"אזורי", ויש כאלה שטוענים כי מדובר בסגנון המשחק של המאמנים האחרונים. אבל כשהמאמן ג'ובאני טרפטוני עמד ויילל על טעויות השיפוט שהביאו להדחת נבחרתו מהמונדיאל, קשה היה שלא להתעצבן. כשיש לך בסגל את דל~פיירו ,ויירי וטוטי, ואתה עדיין לא מסוגל לנצח חבורת מתאבדים שיעים מדרום-קוריאה, אולי עדיף לשתוק ולא להגדיל את הפדיחה.

הכישלון באליפות העולם ב-2002 לא ממש שינה לטרפטוני הוותיק, שקיבל קרדיט מההתאחדות וממשיך לשמור על הרכב פחות או יותר זהה לזה שייצג את איטליה ביפן וקוריאה. השינוי המשמעותי היחיד הוא בהגנה, שאיבדה את פאולו מלדיני הוותיק, שפרש מהנבחרת. כתוצאה מכך הועבר סרט הקפטן לבלם פאביו קנאבארו, שכבר הצהיר שהוא מבין את משמעות התפקיד. "זו אחריות גדולה", אמר לאחר המינוי. "אנחנו מייצגים מדינה שבה אנשים חיים בשביל כדורגל. אנחנו צריכים לשמש דוגמה כל הזמן".

קנאבארו בן ה-29 הוכיח כבר ביורו הקודם את חשיבותו לנבחרת, כשיחד עם אלסנדרו נסטה הפך את הרחבה האיטלקית לשטח סטרילי כמעט לחלוטין. השניים, בצוותא עם השוער ג'יאנלואיג'י בופון, היו השחקנים המתמידים ביותר של איטליה בקמפיין המוקדמות, ולא החמיצו ולו דקה אחת בשמונת המשחקים. הבלם החסון ויפה התואר (נבחר במקום השני בסקר השחקן היפה באיטליה, אחרי טוטי), הסתובב במגרשים כמעט מאז היוולדו. בילדותו, כשעוד היה זאטוט בקבוצת הקטקטים של נאפולי, שימש הבלם "בולבוי", שמחזיר את הכדורים במהלך משחקי הקבוצה הבוגרת. היה זה בסוף שנות השמונים, וקנאבארו סיפר לא מזמן כי כמעט נפל מהתרגשות בכל פעם שהיה צריך למסור את הכדור לכוכב הקבוצה דאז, מאראדונה.

את הקריירה המקצוענית שלו החל קנאבארו בנאפולי, ואת הופעת הבכורה בסריה א' ערך עוד לפני שמלאו לו 20. התפרקותה של נאפולי באמצע שנות ה-90 הביאה למכירתו לפארמה, והמעבר לצפון כנראה עשה לו רק טוב. עם פארמה הוא זכה בגביע אופ"א, בגביע האיטלקי (עונת 98'99/') ובסופר-קאפ האירופי. לאור ההצלחה בפארמה הפך קנאבארו למבוקש גם במועדוני הקצפת של איטליה. הופעה מצוינת ביורו 2000, שכללה תצוגה הירואית מול הולנד בחצי הגמר, שידרגה את מעמדו של הבלם, והביאה את אינטר לבזבז בעונה שלאחר מכן 23 מיליון יורו כדי להעביר אותו לשורותיה.

קנאבארו אמור להנהיג את ההגנה האיטלקית, שנחשבת באופן מסורתי לבלתי חדירה. אם הוא ונסטה יצליחו לעצור את כוכבי היריבה, חובת ההוכחה תהיה על החלק הקדמי. שם, כאמור, יש ים של כישרון. השאלה היא אם המשמעת הטקטית הנוקשה, ההסתגרות של היריבות והפחד של השחקנים מכישלון נוסף לא יפילו אותם שוב ברגעי האמת. 22 שנה חלפו מאז זכתה ה"סקוודרה אזורה" בתואר המשמעותי האחרון שלה. לאוהדים באיטליה כבר אין סבלנות, והם לא יקבלו עוד כישלון, בטח לא אחרי השוויון האכזרי של וילטורד ושער הזהב של טרזגה בגמר יורו 2000. איטליה מחפשת נקמה, אבל השאלה הגדולה שעדיין עומדת היא אם התסכול המצטבר יספיק גם כדי להרעיד את הרשתות ברחבי פורטוגל. כי אם לא, גם היכולת המופלאה של קנאבארו לא תעזור, ואיטליה תישאר שוב רק עם הסקס-אפיל של שחקניה.