נמאס!

הכשלונות ב-38 השנים האחרונות השפיעו אפילו על האוהדים השרופים ביותר של אנגליה. תאמינו או לא, במשחקיה האחרונים של הנבחרת, בעיקר מול יריבות אירופיות, אימצו האוהדים שיר חדש, שבו הם ממליצים לשכניהם ביבשת "לדחוף את היורו ל..." (אתם יודעים בדיוק לאן). לאוהדי אנגליה, מסתבר, אין כבר על מה לשיר. פעם, האמא של שחקני היריבה היתה מעוז חפצם של התמלילנים, ואילו היום הם שרים שירי סטוק אקסצ'יינג', על מהותו וכוחו של הכסף. חרפת ההישגים של הנבחרת האנגלית הביאה את ילדי הממלכה לשפל חדש. כמעט כל זאטוט אנגלי מעדיף לשחק היום סנוקר עם השכנה, מאשר להקשיב לסיפורי עוז וגבורה מאליפות העולם בשנת 1966.

את הכבוד בשנים האחרונות, למרבה הפלא, הביאה לאנגליה דווקא נבחרת הרוגבי, שחזרה מאליפות העולם באוסטרליה ב-2003 עם גביע העולם. לא מזמן נערך סקר ספורט גדול במדינה, שהוכיח שוב את מגמת ירידת הפופולריות של הכדורגל. התוצאות היו נחרצות: 71% מהנשאלים טענו שהזכייה ברוגבי חשובה יותר מזו של נבחרת הכדורגל של אנגליה לפני 38 שנים. נכון שלעובדה שמדובר בהישג טרי לעומת מיתולוגיה נשכחת היתה השפעה גדולה על הסקר, אבל התוצאות החד-משמעיות מוכיחות כי הציבור האנגלי איבד משהו מבטחונו העצמי בכל הנוגע לכדורגל.

למרות זאת, בהתאחדות האנגלית מאמינים כי סוון גורן אריקסון הוא האיש שיעצור את הלוזריות של הנבחרת ויחזיר את הרוגבי למקומו הטבעי. אחרי מונדיאל שנחשב מוצלח והסתיים בהדחה ברבע הגמר על-ידי רונאלדיניו והאלופה שבדרך, באנגליה ממשיכים לבנות על התלכיד שהצליח ביפן ובקוריאה. למעט שינויים כפויים בחלק האחורי, אנגליה תציג הרכב כמעט זהה לזה של אליפות העולם האחרונה. ההגנה, שהיתה החלק החזק בנבחרת של אריקסון, היא היחידה שנחלשה ביחס לזו של לפני שנתיים. פציעתם של גארת סאותגייט וג'ונתן וודגייט והרחקתו המתוקשרת של ריו פרדיננד, יותירו את ג'ון טרי וסול קמפבל כאופציות היעילות היחידות במרכז ההגנה.

בשער, אחרי שנים של תלות בקפריזות של דייוויד סימן, הגיע השינוי, אולם לאור זהותו של המחליף, קשה להכתיר אותו כמיוחל. דייוויד ג'יימס, שהפך לליצן בליברפול ונדד עד הליגה השנייה עם וסטהאם, הוא נכון להיום השוער הבכיר בסגל. המשמיט הסדרתי הוחזר לחיים העונה על-ידי קווין קיגאן, גילה יכולת גבוהה בסיום העונה ועזר למנצ'סטר סיטי לשרוד בפרמייר-ליג, אולם בכל הנוגע לטעויות קריטיות, ג'יימס הוא באנקר, ואת זה יודעים כולם באי הבריטי, פרט לאריקסון. בסוכנויות ההימורים כבר רצים בטים באיזה משחק בדיוק הוא יפשל. יודעי דבר מספרים שהליין שזה יקרה לא יותר מדי גבוה. על הספסל ממשיך לחכות לצ'אנס שלו פול רובינסון, שנחשב שוער מצוין, אך היה שותף העונה לירידתה של לידס לליגה הראשונה ואינו בכושר שיא. איאן ווקר הוותיק, שירד ליגה עם לסטר, משלים שלישיית שוערי תחתית בפרמייר~ליג שלא מזכירה את הימים הגדולים של אנגליה, עם גורדון בנקס, ריי קלמנס ופיטר שילטון.

אם יש לאנגליה סיכוי להתקדם באליפות הנוכחית ואולי בכל זאת להפתיע, הוא טמון בחלק הקדמי. השילוב של דייוויד בקהאם, סטיבן ג'רארד ושני חלוצים מהירים וחדים כמו ויין רוני ומייקל אואן, אמור להפוך את הנבחרת של אריקסון לקבוצה אטרקטיבית, שתנסה לתקוף כל הזמן ולא תבנה על חומת הברזל ההגנתית כפי שהיה במונדיאל. פול סקולס, שגמר עונה די אפורה ביונייטד, ופרנק למפרד אחרי שנת שיא בצ'לסי נראים כמי שישלימו את מרכז השדה. אם הרביעייה הטכנית והאגרסיבית הזו תצליח להשתלט על מרכז המגרש וליצור דומיננטיות גם מול יריבות כמו צרפת ואיטליה, אנגליה מסוגלת לרוץ חזק. אם לא, הם פשוט יצטרכו להתפלל שההגנה תחזיק מעמד ושג'יימס אולי יגרום לנו לאכול את הכובע. אחרת, הצהובונים יחגגו.