פורטוגל שמה את כל הז'יטונים על סקולארי

מועד פתיחת היורו הולך ומתקרב, ובפורטוגל מגיע מד הלחץ לשיאים חדשים.

לא פחות מחמישה מיליארד יורו השקיעה אחת המדינות העניות בשוק האירופי כדי להרים טורניר מפואר ומרהיב, שיעלים (לפחות באופן זמני) את רגשי הנחיתות ההיסטוריים כלפי היבשת, זאת בהנחה שיסתיים במימוש הפנטזיה הרטובה של כל חובב כדורגל מקומי- זכייה באליפות אירופה.

אחרי שביורו 96' הגיעה הנבחרת עד רבע הגמר, וב~2000 עד החצי, בטוחים בפורטוגל שהפעם הנבחרת בשלה מתמיד להתקדם שלב נוסף.

הפרויקט הלאומי יצא לדרך בינואר 2003, כאשר לואיז פליפה סקולארי (55), אלוף עולם עם נבחרת ברזיל והמאמן המצליח ביותר בדרום אמריקה ברמת המועדונים, הוחתם כדי לנצח על ההכנות.

סקולארי, שהפך במולדתו מ"חמור" (הכינוי שהוצמד למאמן המשופם לפני המונדיאל האחרון) לגיבור לאומי, בטוח שהוא יודע גם מה טוב לפורטוגל: "הגעתי במטרה אחת, שמשותפת לכל אזרח במדינה- להביא את פורטוגל עד לשלב הגמר", הצהיר מיד עם נחיתתו.

ההכנות לקראת האליפות לא ממש זרמו חלק. המאמן שאף להנחיל לפורטוגל את המערך שהביא אותו עד הלום ואת ברזיל אל הגביע: 3-5-2, אבל שורה של תוצאות מאכזבות (במשחקי ההכנה לא הצליחה פורטוגל לנצח אף נבחרת שהגיעה ליורו, ומאזנה הדל עומד על ארבעה הפסדים ושלוש תוצאות תיקו) החזירה אותו למערך הפורטוגלי האופייני בשנים האחרונות: 4-2-3-1.

גם תהליך בחירת השחקנים, ובעיקר העובדה שוויטור באהייה, שוערה הוותיק של אלופת אירופה פורטו, שנמצא בכושר פנטסטי, הושאר מחוץ לסגל הסופי, עוררו לא מעט ביקורות. "180 מיליון ברזילאים יצאו נגדי כי לא לקחתי את רומריו לאסיה, אז מה זה בשבילי עשרה מיליון פורטוגלים", ליגלג סקולארי על העיתונאים שלא הסכימו להשלים עם ההתעלמות. "חוץ מזה, אני מתייחס רק לשמות בסגל הלאומי, ולא למי שמחוצה לו", הוסיף המאמן בסרקזם.

היריב הגדול ביותר של סקולארי בשנה האחרונה היה המאמן המצליח של פורטו, ג'וזה מוריניו, שניגח את המאמן הלאומי בלי רחמים. "חד וחלק, באהייה הוא השוער הטוב ביותר שיש כיום בפורטוגל", עקץ מוריניו את סקולארי, "בעיקר אם משווים אותו לשוערים שמצויים כרגע בסגל הלאומי".

לא מעט אנשי כדורגל מתקשים גם הם להסביר את הבחירה. בעיקר נוכח הכושר הנוכחי של ריקרדו, השוער הראשון של הנבחרת, שעבר מבואבישטה לספורטינג ליסבון, ומאז עושה טעויות בלי סוף.

ישנה כבר שורה ארוכה של משחקי נבחרת שריקרדו זייף בהם, והקמפיין להחזרתו של באהייה, מודה השוער, לא מוסיף לו ביטחון.

גם השחקנים עצמם מוסיפים לאי השקט של סקולארי. עושה המשחק הברזילאי דקו, למשל, שזימונו על ידי המאמן עורר לא מעט הדים ("לא ברור לנו למה בנבחרת ישנם שחקנים שאינם בעלי דם פורטוגלי", התלוננו הלידרים של הנבחרת, פיגו וקושטה), לא מפסיק לבוא בטענות על השארתו מחוץ להרכב. ואם זה לא מספיק, גם כריסיטאנו רונאלדו העלה לסקולארי את הסעיף אחרי שהתלונן על שורה של פציעות. "מי שלא רוצה לשחק, שילך הביתה", נזף סקולארי בשחקניו לאחר התקרית, כשכולם יודעים במי מדובר, "אני לא רוצה פה תינוקות בכיינים".

למרות הבעיות, בפורטוגל מעדיפים להתרכז בחצי הכוס המלאה.

הכושר הנפלא של שחקני פורטו (ששישה משחקניה נמצאים בסגל) והאווירה הביתית החמה, שאמורה לדחוף קדימה את השחקנים, ובמיוחד את חבורת הצעירים, שאחרי שנים ארוכות עשויה ליצור סוף סוף איזון בנבחרת ולמנוע את התלות המוחלטת בדור הזהב המקשיש, ובעיקר בלואיש פיגו.

העלבון ממונדיאל 2002 וההופעה החיוורת של פיגו יושבים לפורטוגלים טוב טוב בזיכרון.

הנחת העבודה שאם פיגו חלש הנבחרת לא מתפקדת, מתבטלת לחלוטין בנבחרת הנוכחית.

ראיית המשחק של דקו, הברק של סימאו סברוסה והדריבלים של כריסטיאנו רונאלדו אמורים לשדרג את הנבחרת ולייצר ברדק ברחבת היריב, גם כשהגורו לא פוגע.

"הברזילאים של אירופה" מקווים להצדיק את הכינוי לפחות בטורניר הנוכחי. שלושת הקשרים ההתקפיים- פיגו משמאל, סברוסה מימין ורוי קושטה במרכז, יכולים לפרוץ כל מערך ביבשת, כשדקו, נונו גומש, מניצ'ה ומיגל יספקו ארסנל מרתיע גם מן הספסל.

בפורטוגל יודעים כולם שמדובר בהזדמנות חד~פעמית שספק אם תחזור בעתיד, לכן אם גם הפעם לא יגיע הישג, בליסבון כבר לא יוכלו להימלט מתדמית הלוזרים.