בשר תותחים או סוס שחור?

באותו בוקר של אמצע נובמבר היה שדה התעופה הבינלאומי של ריגה ריק מהרגיל. רק 150 אוהדים מנומנמים התייצבו בטרמינל, מצוידים בשמפניות זולות, לחגוג עם הנבחרת הלאומית את העלייה ההיסטורית לאליפות אירופה. הכדורגל התוסס וההעפלה הסנסציונית על חשבונה של תורכיה לא ממש דיגדגו לציבור המקומי, שהעדיף לציין את גדול הישגי הכדורגל המקומי בעוד כמה שעות שינה. גם קברניטי הענף במדינה המושלגת לא ממש הצליחו להבין איך על אף גודל ההישג, ההמון נותר אדיש. "אני מבקש מהתושבים לחגוג איתנו את ההישג הענק הזה, לתת כבוד לנבחרת ולצאת לחגוג ברחובות הערים", ספק פנה ספק התחנן גונטיס אינדריקסונס, יו"ר ההתאחדות לכדורגל בנאום מיוחד ששודר בטלוויזיה הלטבית, נאום שבסיומו הואילו התושבים להיענות לקריאה והחלו למלא את הכיכרות.

זה כנראה מה שקורה כשהכדורגל הוא לא יותר מספורט שולי במדינה, הרביעי בלבד בפופולריות שלו, הרבה אחרי ההוקי קרח, הכדורסל והאתלטיקה. רק ההישג יוצא הדופן הצליח לנער את הענף ולהעניק לו את הדחיפה הראויה למרכז התודעה הציבורית. ואכן, כבר שלושה חודשים שהכדורגל בלטביה תופס את הכותרות, ולא רק במדורי הספורט. לא פחות מ-4,000 אוהדים מקומיים כבר הבטיחו את הגעתם לפורטוגל, מספר שצפוי לצמוח אם הנבחרת הלאומית תצליח לתת הצגות גם בבית המוות של האליפות מול נבחרות הענק של הולנד, גרמניה וצ'כיה.

שני אנשים אחראים יותר מכל לקידומו של הכדורגל בלטביה. הראשון הוא אינדריקסונס, קצין בכיר לשעבר בק.ג.ב. והיום איש עסקים אמיד שעסקיו חולשים כמעט על תחומי החיים בלטביה, מנדל"ן ומלונאות ועד תקשורת וספורט. ביוזמתו של אינדריקסונס ובעזרת המשקיעים שגייס נבנו בשנים האחרונות במדינה הבלטית מגרשי כדורגל חדשים בעלי משטחים סינתטיים, אולמות סגורים לפעילות בחודשי החורף הקפואים, ולא פחות חשוב, הוקמה שורה של בתי-ספר לכדורגל האמונים על הצמחת טלנטים חדשים.

הדמות השנייה שיש לה זכויות ברנסנס של הכדורגל המקומי היא אלכסנדר סטארקובס (48), שחקן עבר ואחת מאגדות הכדורגל הלטבי. בשלוש השנים האחרונות סטארקובס הוא האיש שעומד על הקווים גם בנבחרת הלאומית. המאמן, שמדריך במקביל לנבחרת גם את סקוטו ריגה, מועדון הדגל המקומי (שזכה בכל האליפויות ב-13 השנים מאז זכתה לטביה בעצמאות), הוא זה שגידל, עיצב וליטש את שחקני הדור הנוכחי, שכמעט כולם, מיותר לציין, הגיעו מהחממה שהקים בסקונטו. סטארקובס הוא האיש שהעביר את ההגנה של הנבחרת למשחק מודרני בקו אחד במערך של 2:4:4, עם הגנת ברזל (לטביה שמרה על שער נקי בשישה מתוך עשרת משחקי המוקדמות) ויציאה מהירה למתפרצות.

בנבחרת המקומית אין יותר מדי שמות נוצצים. מי שבכל זאת חובה להזכיר הוא מאריס ורפקובסקיס בן ה-25 מדינמו קייב, שמשחק בצד ימין של ההתקפה וכבש שישה שערים, כולל מול שבדיה ותורכיה, שהעניקו לנבחרת את הכרטיס לפורטוגל. בעקבות זאת זכה ורפקובסקיס בתואר שחקן השנה במדינה. בסגל של לטביה אפשר למצוא גם את מיודענו אנריאס פרחוננקובס ממכבי תל-אביב, שייאבק על משבצת החלוץ השני לצדו של ורפקובסקיס.

למרות האופטימיות בקרב השחקנים והצוות המקצועי, סביר להניח שבטורניר הקרוב לטביה תתפקד בעיקר על תקן שק חבטות. "אין לנו מה להפסיד, ויש לי עוד הפתעות בשרוול", התפאר המאמן אחרי שהתבשר על תוצאות ההגרלה, אבל גם הוא יודע שכל נקודה שתשיג הנבחרת שלו תתקבל כהפתעה מרעישה.