פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        אנטוורפן 1920

        אחרי הפסקה של 8 שנים בגלל מלחמת העולם, הבלגים אירחו את המשחקים בקומפלקס מרשים. מדינות רבות החרימו

        מלחמת העולם הראשונה יצרה פער של שמונה שנים בין שתי האולימפיאדות. זו של 1920 היתה אמורה להתקיים בכלל בברלין, אך נזקי המלחמה לא איפשרו זאת ובלגיה, בעזרת מאמץ כלל מדיני, הצליחה להרים משחקים יקרים אותם החרימו ברית המועצות החדשה, גרמניה, אוסטריה, בולגריה, טורקיה והונגריה. חמש הטבעות הוצגו לראשונה במשחקים.

        איצטדיון אולימפי של 30,000 מקומות היה גולת הכותרת של המשחקים, ואיתו בריכה אולימפית ואולמות ספורט. הספורטאים ישנו בבתים של אנשים פרטיים והוועדה המארגנת, שלא הצליחה למכור הרבה כרטיסים, חילקה את רובם בחינם.

        נדו נאדי, קצין פרשים איטלקי, זכה בחמש מדליות זהב בסיף. הבריטי פיליפ נואל בייקר, שיזכה ב-1959 בפרס נובל לשלום, זכה במדליית כסף בריצת 1,500 מטרים. הטניסאית סוזן לנגלן, שהפסידה רק משחק אחד בין 1919 ל-1926, זכתה במדלית הזהב. הפיני פאבו נורמי, שזכה בריצה ל-10,000 מטרים ועתיד להפוך לגדול האתלטים בתולדות האנושות, ערך את הופעת הבכורה שלו. תמונה זכורה היטב מתחרויות האתלטיקה באנטוורפן היא של הספרינטר האמריקאי צ'ארלס פאדוק, שהניף את ידיו מעלה לקראת קו הסיום. לא מעט ספרינטרים חיקו את התנועה הזאת, בעיקר בזכות אותה תמונה.