שטוקהולם 1912

המשחקים האולימפיים בבירת שבדיה מהווים עד היום נקודת ציון בהיסטוריה. מצד אחד, הם היו המוצלחים ביותר עד לאותה תקופה, הרבה בזכות אהבתם של בני משפחת המלוכה לספורט. אלו גם היו המשחקים הראשונים שבהם אמצעי מדידה אלקטרונים נכנסו לשימוש, והראשונים בהם השתתפו נשים במקצוע השחיה. מהצד השני, אלה היו המשחקים האולימפיים האחרונים בעולם כפי שהכירו אותם עד אז. לאחר מכן תפרוץ מלחמת העולם הראשונה והעולם כולו ישתנה.

חוץ מההישגים המרשימים, זכורים המשחקים בעיקר בשל ספורטאי אינדיאני בשם ג'יים תורפ. האמריקאי שבר את שיא העולם בדיאקתלון (ירייה באקדח אוויר, סייף, שחיית 200 מטר חזה, רכיבה על סוס וריצה ל-3,000 מטר) והוכתר על ידי המלך גוסטב "כספורטאי הגדול ביותר עלי אדמות".

מי שלא כל כך פירגן לאתלט הענק היה הוועד האולימפי הבינלאומי, שטען שהאמריקאים מימנו לנציג שלהם הוצאות נסיעה ומחיה, דבר שפגע במהות החובבנית של האירוע. במילים אחרות, הוועד האולימפי טען שתורפ היה מקצוען שעסק בספורט למחייתו ולא בשביל ההנאה.

שנתיים לאחר האולימפיאדה המוצלחת, הציג פייר דה קוברטן לראשונה את סמל המשחקים האולימפיים. חמישה עיגולים שווים בגודלם ובצבעים שונים- כחול, צהוב, שחור, ירוק ואדום, משולבים זה בזה על רקע לבן.