לונדון 1908

משחקי 1908 נועדו להיערך ברומא, אלא ששנתיים לפני כן התפרץ הר הגעש ווזוב בדרום המדינה וממשלת איטליה ביזבזה את כל התקציב על שיקום הכפרים שנזוקו באסון הטבע.

המלך אדוארד השביעי, חובב ספורט מושבע, החליט להעביר את המשחקים אל ארצו, אנגליה. בתוך שנתיים נבנה אצטדיון ענק של יתר מ-100 אלף מקומות בשפרד-בוש שבלונדון, שכלל מסלול אתלטיקה, מסלול אופניים, מגרש כדורגל ובריכת שחייה.

22 מדינות בחרו הפעם בנבחרות רשמיות, שהשתתפו במצעד המשלחות הראשון אי פעם בטקס הפתיחה, ושלחו 1,999 גברים ו-6 נשים. אלה היו משחקים אולימפיים שהגוון הפוליטי החל לתפוס בהם תאוצה, לאחר שהאנגלים לא נתנו לאירים לצעוד בטקס הפתיחה תחת הדגל הבריטי ורוסיה לא אפשרה לפינלנד להתחרות תחת הדגל שלה.

השבדי בן ה-60 אוסקר שוואן הפך למדליסט הזהב המבוגר ביותר אי פעם, כשזכה בתחרות הירי בצבאים. וויליאם ושארלוט דוד, שהשתתפו בתחרויות החץ וקשת, היו לאח והאחות הראשונים שזוכים שניהם במדליות. באותן תחרויות, החליטו האנגלים להאריך את ריצת המרתון ל-42.195 קילומטרים (המרחק הרשמי היום) בכדי שהמשפחה המלכותית תוכל להזניק את המירוץ בארמון ווינדזור. דורנדו פיאטרי, האיטלקי ששלט בריצות המרתון, לא עמד בשינוי ונפל בדרך. מי שהצליח לסיים את הריצה המפרכת וזכה במדליית הזהב היה ג'וני הייז האמריקאי, שהפך לאחד הגיבורים הגדולים של המשחקים.

בעקבות האירוע החליטו בוועד האולימפי הבינלאומי שהחל מהמשחקים האולימפיים הבאים, יקבעו החוקים מראש והם יהיו תקפים לכל המשתתפים, בלי שום אפשרות לבצע בהם שינויים.