הדבר הטוב ביותר שקרה במשחקים האולימפיים בסנט לואיס היה שיתופם של ספורטאים אפריקאים. אבל גם את "ההישג" הזה מותר לקחת בערבון מוגבל, מכיוון שהם השתתפו בעיקר בענפים כמו טיפוס על עץ, וזאת כחלק ממחקר אנתרפולוגי שערך האדם הלבן באותה התקופה.
האמריקאים החליטו לקיים את המשחקים תחילה בשיקגו, כבר אז עיר ספורט מפותחת בקנה מידה בין לאומי, אבל קומיבנת בחירות של הנשיא רוזבלט העבירה אותם למדינת מיזורי, שגם בה נערכה באותה התקופה תערוכה בסדר גדול של פריס מלפני ארבע שנים.
689 ספורטאים (שמונה נשים) מ-13 מדינות בלבד, ורק 42 מ-94 המקצועות כללו גם מתחרים מחוץ לצפון-אמריקה. 244 מדליות מתוך ה-282 שחולקו הלכו לאמריקאים. לראשונה חולקו מדליות בסדר של זהב, כסף וארד.
המתעמל האמריקאי ג'ורג' אייזר רשם הישג מרשים וייחודי כשזכה בשש מדליות - למרות שרגלו השמאלית הייתה פרוטזה מעץ. ג'יימס לייטבודי זכה בריצה ל-800 מטרים וב-3,000 מכשולים לפני ששבר את שיא העולם ב-1,500 מטרים. כוכב אחר היה ארצ'י האן, שזכה במירוצים ל-60, 100 ו-200 מטרים. ג'ורג' ליון הקנדי היה שחקן הגולף האחרון מאז ועד 2016 שזכה בטורניר גולף במתכונת האולימפית.
התנועה האולימפית עמדה בעקבות משחקי סנט לואיס על סף פירוק, אך ב-1906 ערכו היוונים מיני אולימפיאדה שהצילה את הרוח האולימפית ואת העניין במשחקים. הכל היה מוכן לאולימפיאדת לונדון ב-1908.
סנט לואיס 1904
25.6.2012 / 12:56