ותיקים, צעירים והרבה הרבה אוהדים

משחק הפתיחה מתקרב (12/06, פורטוגל-יוון, 19:00 בערוץ 1) והכותבים של ספורטאנטר ו-וואלה! ספורט משחיזים עטים ובוחרים את הפייבוריטיות שלהם.

זו יכולה להיות צ'כיה, איטליה, הולנד או ספרד. זו עשויה להיות גרמניה, אנגליה, או אולי אלופת אירופה המכהנת מצרפת.

עידן רינג הולך דווקא עם פורטוגל עד הסוף.

דור הזהב של הכדורגל הפורטוגלי מגיע לאליפות אירופה הראשונה שנערכת בביתו כשהוא רעב ומוכן ללכת עד הסוף. פיגו, רוי קוסטה, קאוטו ואלופי אירופה הטריים מפורטו ישאירו את הגביע במדינה הקטנה שחיה בצילה של ספרד. אם מביאים בחשבון את הכשרון, הנסיון, הביתיות ובעיקר הרצון להוכיח את עצמם נראה שהנבחרת הפורטוגלית עדיפה על כל האחרות.

לא היתה יכולה להיות הקדמה מוצלחת יותר לאליפות הקרובה מאשר זכייתה ההיסטורית של פורטו בליגת האלופות. שישה משחקני פורטו נכללים בסגל הפורטוגזי, אך ההשפעה של זכיית פורטו על הנבחרת היא לא רק ברמה הפרסונלית אלא בעיקר ברמה המורלית, בעיה ממנה נהגה הנבחרת לסבול בכל פעם שנחתה לפני טורניר גדול. אלופי אירופה הטריים מגיעים במצב רוח מרומם למגרשם הביתי בפורטו, "דרגאו" - הדרקון. עצם אירוח המשחקים גרם לקהל הפורטוגזי להיכנס לאקסטזה. אחרי הזכייה של פורטו זה כבר טירוף של ממש.

לאחר האכזבה הגדולה במונדיאל 2002 פורטוגל מצפה לפיצוי. הביתיות, היא בדרך כלל פקטור רציני בטורנירים בינלאומיים, אך באליפות אירופה הדבר שונה. המרחקים היחסית קצרים בין המדינות, מערכת הרכבות הטרנס-אירופית ופתיחת הגבולות במסגרת האיחוד האירופי מפחיתים מכוחו של הקהל הביתי. גדודים של איטלקים, אנגלים, גרמנים והולנדים יגיעו לחצי האי האיברי ויצטרפו לאוהדים הספרדים שיחצו את הגבול ויעניקו לנבחרות שלהם עידוד מסיבי (וגם להנות ממופע האיחוד של רובים ושושנים בליסבון). רק שלוש נבחרות מארחות זכו בגביע בעבר, פורטוגל מאמינה שהיא יכולה להיות הרביעית.

כמו אצלנו, גם לפורטוגזים יש את הליגיונרים שלהם. לואיס פיגו, רוי קוסטה, פרננדו קאוטו ופדרו פאולטה יקבלו את ההזדמנות האחרונה להישג רציני עבור דור מצוין של כדורגל פורטוגזי. פיגו עבר עונה מאכזבת ומלאה בסכסוכים בריאל מדריד. במונדיאל הקודם הוא סומן כסיבה המרכזית לחוסר ההצלחה של הנבחרת. אולם פיגו כבר הציג בעבר את הכדורגל הטוב בעולם והוא בהחלט מסוגל, בדיוק כפי שזידאן וראול מסוגלים, לעשות את ההפרדה ולהנהיג את הנבחרת. עתה זה הצ'אנס האחרון שלו להצטרף לאוזביו כגדול שחקני פורטוגל. קיץ ללא תואר ישאיר את פיגו כשחקן מוצלח ולא יותר.

לכאורה, גם רוי קוסטה עבר עונה לא מוצלחת במיוחד, לאחר שאיבד את מקומו בקישור של המכונה המילאנזית לטובתו של קאקא. יחד עם זאת, במחנה הנבחרת הפורטוגלית הוא נמצא בכושר טוב ואמור לתת את הטון במרכז המגרש. פיגו וקוסטה תמיד ידעו להסתדר בקישור הפורטוגזי ושוב יהוו את הגרעין של הקבוצה. שני הקשרים היצירתיים וההתקפיים הללו בהחלט מסוגלים להוביל יחד את הנבחרת להישגים. יש להם אמביציה ויכולת מנהיגות בנוסף לכשרון והם נמצאים בדיוק בשלב הנכון של הקריירה שלהם. מנוסים ובשלים אבל מאוד רעבים לתואר, מה שקשה לומר על נבחרת צרפת למשל.

לכבוד המשימה הלאומית הביאו לנבחרת את המאמן הברזילאי לואיס פיליפה סקולארי, או בכינויו הברזילאי, "החמור" (בגלל עקשנותו). לאחר ההצלחה המרשימה עם ברזיל לפני שנתיים אמור סקולארי לחבר את כל החלקים וליצור תלכיד מנצח. זכיית פורטו יצרה כמה בעיות טובות עבורו. דקו נראה כקלף מנצח אבל הוא משחק על המשבצת של פיגו. שילוב נכון של שניהם הוא קריטי לשינוע ההתקפה הפורטוגלית. בחוד יש מחסור בחלוצים מהדרגה הראשונה, אבל אי אפשר לומר שמה שיש לסקולארי להציע לא עומד תחת ההגדרה איכותי. נונו גומש כבר מזמן לא חלק מהטופ העולמי, אבל בכל זאת חוזר מעונה מצויינת בבנפיקה. פאולטה זכה כבר פעמיים בתואר שחקן השנה בצרפת ובמונדיאל האחרון היה בין הבודדים שהבריקו, העונה האחרונה בפ.ס.ז' התחילה לא טוב ונמשכה בצורה טובה, מה שמזמין סימני שאלה לגבי הרמה שיציג באליפות. ילד הפלא כריסטיאנו רונאלדו עוד עשוי להית זה שיטרוף את הקלפים ולהשאיר את הותיקים מאחור.

אם הסיבה הראשונה לאופטימיות הפורטוגזית היא זכייתה של פורטו, אז הסיבה השנייה היא כריסטיאנו רונלדו. בסך הכל בן 19, הכשרון הנדיר הזה כבר הספיק לכבוש את לב האוהדים באולד טרפורד. כל מי שראה את גמר הגביע החד צדדי בין מנצ'סטר יונייטד ומילוול יודע במה מדובר. הוא שלט במשחק ללא עוררין, כבש, בישל וליהטט על המגרש כאילו היה בשכונה. כשרון אדיר שעלול עוד לגנוב את ההצגה באליפות ולצאת ממנה כאחד מהגדולים בעולם. הבעיה היא שרונאלדו אינו חלוץ קלאסי אלא קשר-חלוץ שמשחק באגף בין הקישור להתקפה. אם סקולארי יידע לשלב אותו נכון עם פיגו, דקו, קוסטה וחלוץ נוסף, לפורטוגל תהיה ההתקפה המאיימת ביותר בטורניר - לצד איטליה וצרפת כמובן.

הבית המוקדם מזמן לפורטוגל דרבי איברי מול ספרד כבר בשלב הראשון של הטורניר. יוון ורוסיה הן שתי הקבוצות הנותרות בבית וקשה לי להאמין שישיגו יותר מכך. לנוכח מסורת הלוזריות של השכנה הספרדית הימור על פורטוגל כזוכה בראשות הבית אינו פרוע במיוחד. רבע הגמר, אם כך, צפוי לזמן לה מפגש מול אנגליה או אפילו קרואטיה. פורטוגל תגבור על אנגליה האנמית (או קרואטיה) ואילו מפגש מול צרפת החזקה יגיע רק בגמר - התסריט המועדף מבחינת הפורטוגזים. מפגשים מוקדמים מול אנגליה וספרד הם יתרון לפורטוגל, שתלך ותתחזק ככל שתתקדם בטורניר, בעיקר בגלל ההתלהבות של הקהל החם.

לאליפות אירופה הקרובה מגיעות שלוש פייבוריטות של ממש - צרפת, איטליה ופורטוגל. לשלושתן יש מאגר כשרונות בלתי נדלה והמון נסיון ומנהיגות. צרפת מגיעה עם סגל שזכה בכל תואר אפשרי, ברמת הנבחרת וברמת הקבוצות. איטליה מגיעה עם סגל מבוגר מדי שמעולם לא הצליח להשתלב ולהציג כדורגל איכותי. זהו הרגע בו הכשרון והבשלות של הפורטוגזים יגברו ויוכיחו, כפי שכבר הוכיחה פורטו בשנתיים האחרונות, שפורטוגל היא מעצמת כדורגל לכל דבר.

בסוף המאה ה-15 פורטוגל היתה מרכז העולם. ואסקו דה גמה וספנים אחרים הביאו את האימפריה הפורטוגזית אל כל קצוות תבל והפכו אותה למדינה המשפיעה ביותר בגלובוס. הפורטוגזים שלטו בברזיל למשך מאות שנים ועיצבו את תרבותה. לימים, הברזילאים גמלו לפורטוגזים והפכו את פורטוגל לתחנת מעבר של בכירי הכדורגלנים שלהם בדרך לאירופה. דקו, למשל, הוא ברזילאי שקיבל אזרחות פורטוגזית והעדיף לייצג את המולדת הישנה במקום את המולדת החדשה.

בקיץ הקרוב פורטוגל חוזרת להיות מרכז העולם למשך שלושה שבועות. ברחבי המדינה הקטנה הזאת מאמינים שגם הגביע ישאר בבית ולא רק תשומת הלב. למיטב הבנתי, אין שום סיבה שהנבואה לא תגשים את עצמה.