כל הפרשנים בארה"ב דיברו בימים האחרונים על כך שאין לפיסטונס כל סיכוי בגמר, הזכירו את LA בסטייפלס, את חוסר היכולת של דטרויט לעשות סל, את הבחור הגדול בצבע, את מספר 8 בזהוב-סגול ואת הטבעת ה-10 שג'קסון מחכה לה כמאמן (יש לו אחת נוספת כשחקן). אבל מה שקיבלנו הבוקר היה שונה בתכלית השינוי. הלייקרס נראו חגיגיים עם חליפות יום הראשון שלהם בלבן-זהב והכוכבים הרבים ביציעים, אבל את הבאד בויז כל זה לא ממש עניין, הם בביזנס של לנצח משחקים.
זה נגמר ב-75:87 לפיסטונס, שלקחו ללייקרס את יתרון הביתיות בגמר והנחילו להם הפסד בית ראשון בפלייאוף השנה.
הכל הלך לפי התוכנית, או שלא
ראשיד דיבר לפני הסדרה על כך שקבוצתו סומכת על LB, הלא הוא לארי בראון, שיכין עבורם תוכנית משחק טובה, והבטיח שהם יבצעו אותה. אז זה בדיוק מה שבראון עשה שאק וקובי קלעו את הנקודות שלהם, אבל הצוות המסייע לא קיבל מבטים טובים על הסל ולא נכנס למשחק. גם כאשר אוניל התעלל בקו הקדמי של הפיסטונס (34 נק' ב-13 מ-16 מהשדה ו-8 מ-12 מהקו, 11 ריב', אבל אס' בודד מול 6 איב'), בראון לא סטה מהגיים פלאן. קובי הגיע לנק' שלו (25 במספר), אבל עשה זאת באחוזים רעים (10 מ-27). בכלל, אחוזים רעים היה שם המשחק של LA, כאשר מלבד שאק, קלעו חניכיו של ג'קסון ב-28% בלבד מהשדה והקלעי המוביל בקבוצה, שלא כתוב לו על הגופיה 'אוניל' או 'בריאנט', היה דווין ג'ורג' עם חמש נקודות בלבד, כולן במחצית הראשונה.
ובצד השני, מה שנראה לעיתים עלוב ופתטי בסדרה מול הפייסרס, עבד בצורה מושלמת מול ההגנה הרכה של אלופת המערב. לפתע גילו הבוכנות שלעיתים ניתן להגיע לזריקות חופשיות לחלוטין, ושלא כל קבוצה עושה רוטציות אגרסיביות בהגנה. הפיק אנד רול עם השחקן של שאק סידר לבילאפס 22 נק' במקרים שאוניל נשאר תקוע, וזריקות חופשיות לגבוהי דטרויט במקרים שהענק כן ביצע את החילוף. כצפוי, בראון נתן דקות רבות לאלדן קמפבל הותיק, וזה לא אכזב עם הגנה יציבה וכמה ג'אמפים מבחוץ. אבל לא רק צ'ונסי לקח את המאצ' אפ שלו מול החבר-לעתיד בהיכל התהילה, אלא גם 'שיד ניצח את הדוור בנוק אווט, למרות בעיית עבירות מוקדמת שאילצה את קואץ' בראון להשבית אותו לכל הרבע השני. לאחר מפגשים מול דאנקן ו-KG, דווקא ראשיד הוביל את מלון למה שהיה ככל הנראה משחקו הגרוע ביותר בקריירה בפליאוף. "היה לי ממש קשה לשבת על הספסל ברוב המחצית הראשונה" אמר 'שיד. " אבל כל הספסל שלנו עשה עבודה ג-ד-ו-ל-ה וכולם תרמו. עשינו מאמץ גדול בהגנה".
מי שכולם דיברו עליו כיחידי שיכול להתניע את ההתקפה הרעועה של הקבוצה מעיר המכוניות, ריפ המילטון, היה תקוע עם פנצ'ר כל המשחק, לא הפסיק להחטיא זריקות שקלע בגמר המזרח עם עיניים עצומות ואיבד שישה כדורים. חצי מהעבודה עשה קובי עם הגנה חזקה ואגרסיבית, וחצי מהעבודה עשה ריפ עצמו. "יש לנו המון בחורים שיכולים לקלוע" ניסה בילאפס לשכנע את עצמו בסוף המשחק. "אם זה לא ריפ, זה יכול להיות אני או ראשיד. רצינו לעלות למשחק באגרסיביות וכך עשינו".
"לא נהיה מרוצים מדי"
לג'קסון יש סיבות רבות לדאגה. קודם כל, סביר להניח שהמילטון יתאושש. שנית כל, מדוע ביום כזה לא קולע הביג דיזל 40+ נק'? ואיפה הלב שראינו בשתי הסדרות האחרונות? לבראון, לעומת זאת, יש סיבות רבות להיות מרוצה, בין היתר על השליטה המוחלטת בקצב וסגנון המשחק. אבל יותר מכל עליו לשמוח על הנונשאלנטיות שבה קיבלו חניכיו את הניצחון, עובדה שמראה על אמונה ביכולת לקחת את הסדרה ואת האליפות. "אני לא רוצה שהחבר'ה יהיו מרוצים מדי מהניצחון במשחק הראשון" הדגיש לארי בראון. "אני רוצה שהם ירצו לנצח גם את השני". אחרי הציטוט של לארי בראון שהוא רוצה לנצח את המשחק השני הוספתי כנראה שגם הוא זוכר את הביקור הקודם שלו בגמר, כשעוד היה מאמן פילי. הסיקסרס הגיעו כאנדרדוג מובהק, ניצחו את הראשון ב-LA ואחרי זה הגיעה ההתפרקות בארבעה משחקים רצופים.
בצד השני ניסה ג'קסון להבין מה קרה והסביר: "הם שיחקו בסבלנות והאטו את המשחק על ידי כך שהשתמשו בכל 24 השניות שלרשותם. עלינו ברבע השלישי בלי אנרגיה".
כנראה שרבים מאיתנו צריכים לתקן את ההערכות שלנו לגבי הסדרה כי העסק הבוקר אפילו לא היה צמוד, וכשתי דקות לסיום רוב הסלב'ס כבר החלו לעשות את דרכם לכיוון הפורשה והלמבורגיני שחיכו במגרש החניה.
במחצית הראשונה נראה היה כל העת שהחבר'ה ממוטאון נמצאים על סף בריחה, אבל החטאות ליי אפים פשוטים ולבנים מהקו שמרו את LA במשחק. מלון קלע את הנקודות הראשונות שלו ברבע השלישי, רבע שאופיין בעיקר על ידי לחץ סגול-אדום על הכדור ובריחה כששאק על הספסל. ברבע הרביעי הגנה טובה של פרינס על בריאנט הובילה אותו לקחת זריקות קשות. שאק עוד ניסה להציל, אבל ג'אמפ מבחוץ של בן וואלאס היה המסמר האחרון בארון הזהוב.