בעודי צופה בגיז'רמו קוריה מעיף את הנמן בדרך לגמר כל ארגנטיני, אחרי חצי גמר בו היו 3 ארגנטינאים, נזכרתי במונדו באסקט האחרון, בו סיימה נבחרת ארגנטינה כסגנית אלופת העולם בכדורסל. חשבתי גם על הארגנטנאים המככבים על פרקטי אירופה ועל השחקן השישי הטוב בעולם (יאמרו מה שיאמרו הפרשנים) מאנו ג'ינובילי. לא סתם חשבתי עליהם, אלא חשבתי עליהם לאור הצורה של נבחרת ארגנטינה בכדורגל כפי שהיא נראתה שלשום בבלו הוריזונטה והתמלאתי בעצב על העובדה ששני ענפי הספורט האלה שמים בשנים האחרונות בצל את הספורט המזוהה ביותר עם ארגנטינה בעולם.
הכדורגל הארגנטיני נמצא במצב לא מעודד היום, הרבה מזה בגלל האפ"א ההתאחדות הארגנטינאית ששחיתות ודאגה לחברי הבכירים מעניינים אותה הרבה יותר מאשר תכנון לעתיד ובנייה לטווח רחוק של הכדורגל במדינה שופעת הכשרון הזו. ההוכחה העיקרית לכך היא שכיום ארגנטינה נמצאת במצב בו היא לא הייתה 30 שנה - מצב בו הבעייה העיקרית של הנבחרת היא, עד כמה שזה לא יאומן, ההתקפה.
נכון, לארגנטינה אין שוער ברמה עולמית וגם לא נראה כאילו הולך להופיע אחד בעתיד הנראה לעין, אולם בעשורים האחרונים לארגנטינה אף פעם לא היה שוער ברמה גבוהה, ובכל זאת הנבחרת הגיעה להישגים. בהגנה יש לארגנטינה שחקנים כמו אז'אלה, סמואל וסאנטי, שלא בכדי נמצאים בקבוצות הטובות ביותר בעולם. לא כך בחלק הקדמי.
לא רק משחקי הנבחרת מראים את המצב העגום של התקפת האלביסלסטה, האינדיקטור העיקרי לכך הוא מקומם של שחקני התקפה ארגנטינים בקבוצות צמרת באירופה. נסו, כשעשוע לשבת, למצוא את הארגנטינאים ברשימות מלכי השערים האירופיות, לפותר הראשון יינתן פרס. הליגה הגדולה היחידה בה "מככבים" חלוצים שותי מטה שאינם אורוגוואים היא הגרמנית בה קלימוביץ' ורומאו הבקיעו ביחד 4 שערים פחות מאאילטון מלך השערים. מלבדם אין ולו מבקיע תכלת לבן מוביל אחד בליגה אירופית.
ההשוואה לסגל נבחרת ברזיל בו היו ביום רביעי מלך שערי הליגה הספרדית, סגנו פביאנו, שחקן עליו בארסה נלחמת ואדריאנו, חלוץ השני רק לשבצ'נקו בכשרון שלו בליגה האיטלקית לדעתי, רק מוסיף לבושה. גם מבט לצד השני של נהר הפאראנה מראה סגל התקפי מרשים יותר. הבעייה אינה רק בחלוצי מטרה, אלא גם במי שמאחוריהם, ובתחום הזה טמון עיקר הכשלון הארגנטיני: עושי משחק, "פנטזיסטים", גדלים בכמות של כוכב פוטנציאלי לשנה בארגנטינה אורטגה, ריקלמה, גז'ארדו, איימאר וד'אלסנדרו הם כמה דוגמאות מהעשור האחרון. ובכל זאת, פרט לאיימאר (שהשנה דווקא נתן עונה פחות טובה מהקודמות), אף אחד מהם אינו שחקן מרכזי בקבוצה גדולה אירופאית. בעיות מנטליות (אורטגה הוא הדוגמא המושלמת לכך) הן חלק מהעניין, אבל קשה להשתחרר מהרושם שאחת מהסיבות העיקריות היא שהשחקנים האלה הם פשוט חרסינות בחנות פילים: כל השחקנים האלה הם שחקנים קטני ממדים, שבניגוד למראדונה שסבל מכמות התיקולים הגדולה בהיסטוריה, פשוט אינם חזקים מספיק לאירופה וזה מתבטא בפציעות חוזרות ובחוסר יכולת לממש את הפוטנציאל העצום שטמון ברגליהם. ושוב, כקנה מידה נשווה את השחקנים האלה לשחקנים כמו ריבאלדו, רונאלדיניו או הדוגמא המושלמת של קאקא, שלמרות מימדיו היה אחד מהמצטיינים בסרייה A השנה ונראה את ההבדל ביניהם בכושר עמידות וביכולת שלהם להציג את האיכויות שלהם.
נחיתות פיזית היא דבר שעליו צריך לעבוד מגיל צעיר כדי להשיג, כמו שאנחנו (לא) רואים פה בארץ, ואם בארגנטינה לא יבינו שצריך לפתח את התחום הזה, הם יאבדו לתמיד את היתרון ההתחלתי העצום של הכשרון המולד לטיפול בכדור וראיית משחק.
אש על הגולש
בוער לכם בלב, בראש או בלשון ואין לכם איפה לפרוק את זה? מערכת וואלה! ספורט מזמינה אתכם להיות פרשנים לרגע (או ליותר, תלוי בכם), סופרים או משוררים ולשלוח לנו קטעים שכתבתם, בכל סגנון כתיבה שעולה על דעתכם, בתנאי שיהיה ראוי לפרסום ובכל תחום הקשור לספורט.
מניתוח נקודות התורפה הטקטיות בהרכב החדש של מ.ס. אשדוד עד לסיפור, דמיוני או מציאותי, על חיי אוהד פינג-פונג, נשמח לתת לכם הזדמנות לגלות לעולם כוכבי כתיבה חדשים. את הקטעים שכתבתם, שלחו דרך ה"כתבו לנו" (בצד ימין באתר או בקישור למטה) או לכתובת המייל הבאה: sportssupport@walla.net.il . אנו נפרסם את המשובחים שבקטעים שנקבל בפינה "אש על הגולש" שבאיזור הטורים האישיים. גם מי שכבר פירסם בעבר טור, מוזמן להמשיך ולשלוח. אנא, ציינו את שמכם המלא.