וואלה
וואלה
וואלה
וואלה

וואלה האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

"אני אהיה הקפטן הבא של בית"ר"

יניב בן חקון, רפי גמיש

5.6.2004 / 12:30

אלי ששון גדל על אוחנה ואבוקסיס וכך הוא גם מנהל את הקריירה: נלחם במגרש, חותם לעונה אחת ולא סותם את הפה

בדיוק לפני שנה, בפגרה של העונה הקודמת, עתידו של אלי ששון בבית"ר היה לוט בערפל. ימים ספורים לפני שיצאה הקבוצה למחנה האימונים באיינדהובן עוד היה ששון מחוץ לקבוצה. השחקן, שהיה אז במדים, אמור היה להשתחרר במהלך העונה, ודרש שמיד עם שחרורו מצה"ל יעלה השכר שלו ממשכורת חייל למשהו יותר רציני. ששון חשב שאחרי הפריצה שלו לתודעה תחת שרביטו של אלי כהן הוא לא ייתקל בקשיים, אבל פניג'ל סירב בתוקף. חוסר הניסיון שלו במשאים ומתנים והאופי הרך שלו הביאו לכך שההנהלה דחקה אותו לפינה, וששון התקפל בשביל לעלות על הטיסה להולנד ממש ברגע האחרון.

השנה, כדי למנוע מצב דומה ואחרי שששון הבין שבכל הקשור למגעים כספיים הוא עדיין רחוק מליגת~העל, הוא הזדרז לשכור את שירותיה של עורכת~דין. עופר טלקר ואיציק קורנפיין המליצו לו על קרן שטיינפלד, שביום שני האחרון, אחרי פגישה של חמש דקות עם הבוסים, סגרה את החוזה הראשון של ששון כבוגר. "אני וקרן ישבנו שעתיים לפני הפגישה עם בית"ר וסגרנו על הדרישות שלנו", סיפר ששון ביום שלישי בערב, "ואחרי זה היא נפגשה עם ההנהלה וסיכמה איתם. אמנם לא קיבלתי את מה שרציתי, אבל בשורה התחתונה אין לי תלונות. אני מבין שהמצב היום קשה, לא רק בבית"ר אלא במשק כולו, ולכן הסכמתי להתפשר". הדרישות של ששון נעו סביב ה~50 אלף דולר לעונה, אבל השחקן הצעיר יסתפק בקצת פחות.

אז מה, כל שנה תתגמש בשביל בית"ר?
כנראה אני יותר מדי אוהב את בית"ר. מעבר לזה אני כזה מטבעי, אני לא אוהב להתווכח ומעדיף תמיד לוותר. זו גם הסיבה שהשנה לקחתי עורכת-דין שתייצג אותי.

אתה לא חושש שתצא לך תדמית של פראייר?
אני לא חושב שאני יוצא פראייר. בסך~הכל אני מוכן להתפשר. בסופו של דבר אני מקבל מה שאני רוצה, פלוס מינוס. אני שמח על מה שחתמתי. נקודת הפתיחה שלי היתה יותר גבוהה, וכמו בכל משא~ומתן, מתפשרים. יהיו לי עוד מספיק עונות להרוויח כסף טוב.

בגלל זה חתמת רק לשנה?
האמת היא שרציתי חוזה ליותר משנה, אבל בסוף זה לא עלה בשיחות. לא נורא, כי השנה אני יכול לפרוץ בגדול ואז החוזה יהיה טוב יותר.

אתה רואה בכדורגל אמצעי לבסס את המעמד של המשפחה שלך?
כן, ללא ספק. אני רואה בכדורגל אמצעי לשדרג את המצב הכלכלי של המשפחה. אני לא בא מבית עשיר, אבל גם לא היה חסר לי כלום אף פעם. ההורים שלי תמכו בי ונתנו לי גם כשלא היה להם, והיום אני עוזר להם. הלוואי שבעתיד אוכל לתת להם יותר.

לפי קצב המשכורות בבית"ר, אין לך על מה לבנות.
נכון שזה לא הכי נעים לא לקבל ארבעה חודשים משכורת, אבל אני לא מתלונן. עוד אין לי אשה וילדים לפרנס, אין לי בית על הראש. למרות שגם לי זה הפריע, בטוח שלשחקנים האחרים בקבוצה זה הרבה יותר קשה.

לא חושש מאתגרים

אלי ששון נולד וגדל בקטמון, מוקף בחמולה לא קטנה, שליוותה אותו למגרשים מאז החל את צעדיו הראשונים בענף ומלווה אותו גם היום. כבר בגיל שמונה התחיל ששון לשחק בבית~הספר לכדורגל של בית"ר, כשההורים שלמה ומלי גאים בביצועים של בנם הקטן, והאחים גיא ונועה מעריצים את האח הבכור. ששון התגלה כשחקן רבגוני כבר בגיל צעיר, ובמהלך השנים בקבוצות הילדים והנוער לא היה תפקיד שלא שיחק בו. הוא תופקד כחלוץ, בלם ומגן, עד שמאמנו דאז, יואש שמואלי, מצא לו את המשבצת הנכונה לו והאהובה עליו ביותר: קשר אחורי.

"יואש אימן אותי במשך שלוש שנים, וכל הזמן הוא דחף אותי וקידם אותי", מעיד ששון על מאמנו. "הוא גם היה הראשון שאמר לי שיכול לצאת ממני שחקן. כשהבנתי שבאמת אני יכול להיות שחקן, התחלתי להשקיע את כל כולי בכדורגל".

ששון, שכאמור נחשף לראשונה תחת שרביטו של אלי כהן, הלך מיד אחר~כך שני צעדים אחורה. העצירה שלו הגיעה דווקא כשחנן אזולאי, מאמנו בנוער שהכיר אותו טוב מאוד, קיבל את המושכות של הקבוצה הבוגרת. "לא הרגשתי עם זה הכי טוב", מעיד הכישרון, "חנן אימן אותי בנוער ודחף אותי קדימה אל הקבוצה הבוגרת, אבל אז הוא העדיף שחקנים יותר מנוסים. לדבריו זה היה מכיוון שנאבקנו נגד הירידה והייתי צעיר מדי. הוא גם טען שלא הייתי מספיק אגרסיבי, ואני דווקא חושב שהוכחתי את עצמי באותה עונה וקיוויתי לקבל יותר דקות משחק ולהשתפר".

אוחנה גם הביא רכש על המשבצת שלך. הרגשת שלא מאמינים בך?
לא, אלי הגיע בתור מאמן חדש ולא הכיר אותי מספיק טוב. ידעתי שאני אצטרך להוכיח את עצמי במחנה האימונים והצלחתי לעשות זאת. הראיה היא שפתחתי בכל משחקי הסיבוב הראשון, עד שנפצעתי.
להזכיר לך איך היה הסיבוב הראשון? דווקא אחרי זה, כשלא

שיחקת, המצב השתפר. אולי הבעיה היתה בך?
אני לא חושב. אנשים שוכחים שהתחלנו את העונה כקבוצה צעירה ולא מנוסה. אני כן מסכים שכולנו כקבוצה לא סיפקנו את הסחורה, אבל לאט~לאט, עם ההצטרפות של שחקני הרכש, המערכת התייצבה. זה נכון שבתקופה הטובה כביכול לא שיחקתי, אבל ההבדל והשיפור היה בגלל החיזוק במהלך העונה, ולא בגלל כישלון אישי שלי לפני כן.

לא פחדת שפיספסת את הצ'אנס שלך?
אני אספר לך משהו. סיפרו לי שבצעירותו אבא שלי היה שחקן טוב מאוד, אבל משהו התפקשש לו בבית"ר. באו והציעו לו לעבור להפועל, אבל הוא לא הסכים. הוא העדיף לפרוש. אני, להבדיל, לא ארים ידיים אחרי קצת קשיים. אני מאמין בעצמי. כמו שדני נוימן וחנן אזולאי, המאמנים שלי בנוער, האמינו בי ודחפו אותי, וכמו שהגעתי לנבחרת הנוער. לכן לא חששתי מהקטע של מעבר מהנוער לבוגרים, ואני לא חושש מאתגרים יותר גדולים.

אין הרבה שחקני בית אמיתיים בבית"ר שהשתלבו העונה.
אני רק יכול להצטער על זה. אני מקווה מאוד שאני ואבירם נפתח דלתות לשחקנים נוספים, כי שחקן שגדל במחלקת הנוער נותן ערך מוסף. אני לא אומר שהצעירים שהגיעו מבחוץ אוהבים את בית"ר פחות, אבל שחקן בית נותן מעצמו הרבה יותר. הוא מקריב יותר למען המועדון. שלא תבין לא נכון, אנחנו הצעירים חברים טובים מאוד של החבר'ה שהצטרפו מבחוץ ורואים בהם בני בית, אבל כשחקן זה מבאס מאוד שאחרי כל השנים בילדים ובנוער של המועדון שלך, בסוף מביאים במקומך שחקנים מבחוץ.

יש להם פחות מחויבות?
לא. אני חושב ששאר הצעירים שהגיעו מקבוצות אחרות מחויבים למועדון לא פחות מהירושלמים. בעצם הם קיבלו את החשיפה הראשונה בבית"ר, והיום הם בית"רים לכל דבר. אני כן מסכים שיש שחקנים במחלקת הנוער של המועדון שזה מאוד מאכזב אותם. יש הרבה שחקנים בבית"ר שחושבים שלא נתנו להם הזדמנות ולא האמינו בהם. אבל אל תשכח שלא הביאו סתם שחקנים, אלא כשרונות גדולים. חוץ מזה שזה בכלל לא אמור להיות האחד במקום השני, אלא צריך להיות שילוב. בסופו של דבר מי שהכי טוב צריך לשחק, וזה מה שקורה.

יש לכך סיבה ששחקני הרכש הצעירים השתלבו טוב יותר מהירושלמים?
כן. אני חושב שאנחנו הירושלמים יותר רכים ועדינים בגישה שלנו. אני ואבירם, למשל, יותר תמימים. אנחנו צריכים להיות יותר רעים, חוצפנים והרבה פחות נאיבים. לדעתי אבירם הוא הכישרון הכי גדול שיש היום בבית"ר, אבל הוא צריך לשפר המון דברים, בעיקר את הצד המנטלי.

בכל אופן, מגיע להם כל הכבוד, כי הם התחברו טוב מאוד לעיר. זה לא פשוט בכלל לעזוב את הבית. אם אני הייתי משחק היום מחוץ לירושלים הייתי חוזר כל לילה לישון כאן. הייתי נוסע כל יום, לא משנה לי לאן, וחוזר אחר~כך לירושלים.

מנטליות ירושלמית

זה מתחבר לאופי שלך במשא~ומתן.
הרבה מאוד אנשים יסכימו עם זה, וגם אני מסכים עם חלק מהדברים. אני שקט ולא מרבה להתווכח, אבל אני כן משחק עם חוצפה. אני בהחלט מסכים שאני צריך להיות יותר רע. זה יהפוך אותי לשחקן יותר טוב.

בכלל, לא הרבה ירושלמים מצליחים מחוץ לעיר. אתה חושב שזה חלק מהמנטליות שלנו?

אני חושב שכן. יש כאן שחקנים לא פחות מוכשרים מאשר בתל~אביב, אבל אנחנו לא מצליחים מחוץ לעיר, וזאת עובדה. יכול להיות שזה נובע מחוסר הוודאות שהיא מנת חלקנו בגיל נוער. הרי היה די ברור לכולם בנוער שאף אחד לא יגיע לבוגרים, וצמחנו בלי ביטחון בכלל. לא ידענו מה יקרה איתנו. כמעט 90 אחוז מהשחקנים לא קיבלו צ'אנס בבוגרים. חוסר הביטחון הזה פוגע בנו לא רק בהשתלבות כאן, אלא גם במעבר לקבוצות אחרות. אין הסבר אחר. הרבה יותר שחקנים שלנו צריכים להצליח.

מה השאיפות האישיות שלך?
המטרה שלי היא להפוך לשחקן הרכב בבית"ר, ואני מקווה שזה יקרה כבר השנה. אבל זה כמובן לא נעצר פה, אני שואף להתקדם הכי הרבה שאפשר. אני אהיה הקפטן והמנהיג הבא של בית"ר. אחרי שהיום כבר הגשמתי את החלום הראשון והפכתי לשחקן לגיטימי בקבוצה, המטרה הבאה שלי היא להיות המנהיג הבא שלה, ואולי להגיע גם לנבחרת.

עזורי אמר שאם בעתיד לא תהיה הקשר האחורי המוביל של הנבחרת, זה ייחשב כישלון.
אני מאוד שמח שזה מה שהוא אמר. זה אומר שמעריכים אותי. אני מאוד מקווה להצליח ולעמוד בציפיות הללו. אני לא רוצה לאכזב אותו, והלוואי שמה שהוא אמר יתגשם.

אתה רואה את עצמך משחק בקבוצה אחרת?
קשה לי לראות את עצמי לא בבית"ר. זו הקבוצה שאני אוהד, ובתור ילד במחלקת הנוער הייתי הולך אחרי הקבוצה לכל משחק גם בחוץ. מטבע הדברים אני רוצה להמשיך בקבוצה שאני אוהד. כל זמן שהדברים יהיו תלויים בי, אשאר בבית"ר.

בתור אוהד לשעבר, יש לך פריבילגיה אצל האוהדים?
אני לא יודע אם זה נותן לי נקודות זכות אצלם, אבל הם מכירים אותי מהיציע ויודעים כמה אני אוהב את המועדון. אני מקווה לסיים את הקריירה בבית"ר.

השנה סבל ששון ממזל רע. הפציעה בשרירי הבטן השביתה אותו והוציאה אותו מהרוטציה של אוחנה, אבל לא שברה את רוחו. "הייתי מתוסכל אחרי הפציעה", מעיד ששון על תחושותיו באותה תקופה. "רציתי להמשיך לשחק, לסחוב את הפציעה כמה שיותר ולדחות את הטיפול. הפציעה הזאת באה לי בתזמון הכי רע שאפשר. הרגשתי שאני ממצה את הפוטנציאל ושבקבוצה מאמינים ביכולת שלי. פחדתי שאגמור את העונה וישכחו אותי. זו הסיבה שדחיתי את ההחלטה על הניתוח. אבל מהר מאוד הבנתי שלא יוותרו עלי בקלות. הפסיכולוג תרם לי מאוד, בעיקר בתקופה שהייתי צריך להחליט על הניתוח. הוא גרם לי להבין שהקבוצה כולה רוצה בהצלחתי וכדאי לי לעשות את הניתוח. הוא הסביר לי שאין לי מה לדאוג לגבי המקום שלי".

דיברת על הפחדים עם אוחנה?
כן, היו לי הרבה שיחות עם אלי. הוא עזר לי מאוד. זה מתבטא בביטחון ובגב שהוא נתן לי. באופן אישי הוא קידם אותי בהרבה פרמטרים, ולראיה קיבלתי ממנו את חולצת ההרכב. חבל לי שהפציעה קצת עצרה את ההתקדמות שלי, אבל אני מקווה שזה רק דחה את ההתקדמות ולא קטע אותה.

במה התבטא השיפור שלך אצל אלי?
דבר ראשון זה הביטחון. הוא גם לימד אותי לשחק יותר לעומק ויותר מהר. אני חושב שקשר אחורי צריך לסיים עם כמה שערים וכמה בישולים. השנה אמנם לא הצלחתי לכבוש וזה אחד הדברים שאני צריך לשפר, אבל אל תשכח שבתקופה שאני שיחקתי היינו כל הצעירים בלי הרכש, הקבוצה עוד לא התחברה, וזה פגע גם ביכולת שלי.

תיסכל אותך שלא הצלחת לחזור לכושר אחרי הפציעה?
כן. כשחזרתי מהפציעה הרגשתי קצת תסכול, אבל אחרי שדיברתי עם אלי הבנתי שהוא מאמין בי. הוא הסביר לי שהוא רוצה לשתף אותי בהדרגה כדי לא לפגוע לי בבריאות. עובדה שנגד הפועל חיפה שיחקתי בהרכב. זה לא קל לחזור מפציעה של שלושה חודשים, אבל זה נתן לי עוד יותר מוטיבציה. אלי הוא אחת הסיבות העיקריות לעבודה הקשה שלי אחרי הפציעה. היום אני יכול להראות מה יש בי.
זו פציעה ישנה.

לא בדיוק. בנוער סחבתי פציעה דומה, אבל הסתדרתי איתה. כנראה העומס באימוני הבוגרים השפיע והחמיר את המצב עד שהגעתי לסף התמוטטות. הרגשתי שאני לא יכול לסבול יותר את הכאבים.

התעקשת שהניתוח יהיה בגרמניה, הקבוצה רצתה בארץ.
הניתוח בגרמניה עלה לא מעט כסף, ולכן בקבוצה העדיפו שאני אעשה את הניתוח בארץ. אני מבחינתי התעקשתי שהניתוח יהיה בגרמניה, כיוון שההחלמה מהניתוח שם יותר מהירה. אם הייתי מנותח בארץ הייתי גומר את העונה, ולא רציתי שזה יקרה. חשבתי רק על חזרה לפני סיום העונה, ובגלל זה רציתי גרמניה. היום, בדיעבד, אני שמח מאוד שהתעקשתי.

היו לך כעסים על הקבוצה שניסתה לחסוך כסף על חשבונך?
לא היו לי שום כעסים, כי מאוד הבנתי אותם. הניתוח בגרמניה עולה הרבה מאוד כסף, וגם ככה המצב הכלכלי שלנו לא הכי טוב. אני שמח שבסופו של דבר הצלחתי להסביר להם למה חשוב לי לעשות את הניתוח בגרמניה.

בתקופת ההחלמה עבדת הרבה יותר ממה שאמרו לך. אפילו אוחנה צעק עליך שאתה מחמיר את המצב. זה לא היה קצת ילדותי?
אני לא חושב שזו התנהגות ילדותית, אבל מסכים שיש לי אובר~מוטיבציה, שלפעמים גורמת לי נזקים. יכול להיות שאני עובד קצת יותר מדי, ובגלל זה גם נוצר לי עומס על שרירי הבטן. שחקן מקצועי צריך לדעת לתת לגוף שלו את המנוחה הנכונה, וכנראה אני לא תמיד עושה את זה. דיברתי על העניין עם גיא לפני הפגרה, והוא הסביר לי מתי בדיוק הגוף צריך מנוחה. הפנמתי את המסר, ואני מקווה שהעונה זה יבוא לידי ביטוי.
א~פרופו גיא, הוא רוצה שהצעירים יתחילו להתאמן לפני השאר.
אני חושב שזה חשוב מאוד ואפילו מבורך מבחינתנו. עבורי הפגרה הסתיימה לפני כמה ימים. כיוון שלא שיחקתי חלק גדול מהעונה, החלטנו ששבוע חופש מספיק לי. התחלתי לעבוד על כושר במטרה להגיע לתחילת האימונים בכושר טוב ולזכות במאבק על חולצת ההרכב. אני עובד קשה מאוד גם בלי תוכנית האימונים. יש לי תוכנית שאני עובד לפיה כבר כמה שנים.

מלמיליאן מהקטמונים

יש שני דברים שששון משתדל מאוד לא לוותר עליהם: ארוחת הצהריים של יום שישי ושמירת השבת. הקובה של יום שישי היא טקס שהוא לא מוכן להחמיץ. "כל הקבוצה כבר אכלה את הקובה של אמא שלי", מספר הילד בגאווה. "היא יודעת שכל יום שישי אני יכול להפתיע אותה עם ארבעה חברים בלי להודיע. למשל ביום שישי שלפני המשחק האחרון היו אצלנו עופר טלקר ומשה ביטון. אין שבוע בלי שמישהו מהקבוצה בא. בכל מה שקשור לדת, אני שומר שבת עד כמה שאני יכול. אם אין משחק, אני שומר את השבת במלואה. לא רואה טלוויזיה, לא שומע רדיו ולא נוסע. אם המשחק בטדי, אני הולך ברגל לאיצטדיון".

ילד כורדי, בית חם, שומר שבת. יש כאלה שזה יזכיר להם את מלמיליאן.
הלוואי שזה יהיה נכון לגבי הדברים על הדשא, למרות שגדלתי על אוחנה ואבוקסיס. אלה שני שחקנים שבתור ילד הערצתי. יוסי שחקן גדול, ואני מקווה להגיע לאן שהוא הגיע. בגלל שהתפקוד שלנו זהה, תמיד ניסיתי לחקות אותו. התאכזבתי מאוד שלא יצא לי לשחק איתו. הוא שחקן ענק, והייתי יכול ללמוד ממנו הרבה.
הוא השחקן השנוא על חבריך ביציע המזרחי.

אני יכול להבין למה הקהל של בית"ר שונא אותו היום. הקהל עשה למענו מעל ומעבר, ובבית"ר הוא עשה את פריצת הדרך. הוא עזב כשהמצב היה קשה, והקהל הרגיש ועדיין מרגיש פגוע מהמהלך. והוא עוד בחר לעבור להפועל תל~אביב, הקבוצה הכי שנואה.

לסיום, מה יראה הקהל מבית"ר בשנה הבאה?

אנחנו צריכים להיות הרבה יותר טובים מהעונה. אני בטוח שנהיה בצמרת. אני חושב שהסגל הקיים לא נופל מאף קבוצה פרט למכבי חיפה. אחרי שהצעירים הצליחו לרכוש ניסיון רב, בשנה הבאה נהיה טובים יותר.


"

sheen-shitof

עוד בוואלה!

מיקום אסטרטגי, נוף מרהיב ודירות מפוארות: השכונה המסקרנת שנבנית במרכז

בשיתוף אאורה נדל"ן

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    0
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully