משחק הפתיחה מתקרב (12/06, פורטוגל-יוון, 19:00 בערוץ 1) והכותבים של ספורטאנטר ו-וואלה! ספורט משחיזים עטים ובוחרים את הפייבוריטיות שלהם.
זו יכולה להיות צ'כיה, איטליה או ספרד. זו עשויה להיות אנגליה, גרמניה או פורטוגל המארחת. אסף רביץ מאמין שהתואר יישאר בצרפת.
אל תפספס
כל דבר חוץ מגביע ייחשב כישלון
בצרפת הנבחרת המקומית מתכוננת ליורו, אבל את מרכז העניינים תופס הרולאן גארוס, טורניר הטניס המצוין. משחקני הטניס הבכירים ניתן ללמוד המון על המקצוע הזה שנקרא ספורטאי. לא חסרים סיפורים גדולים על שחקנים גדולים, והמעניין ביותר מבחינתנו הוא הסיפור של רוז'ה פדרר. בקיצור נמרץ, תוך מספר חודשים הפך פדרר משחקן מוכשר שלא מתפקד ברגעי האמת לשחקן הטוב בעולם בפער ניכר, מסוג השחקנים שכשהם מפסידים אומרים להם תודה שהם השאירו פירורים לאחרים. המקרה של פדרר, למרות שהפסיד כבר ברולאן גארוס, יכול וצריך לעניין מאוד את תיירי הנרי.
הנרי הוא אחד הכדורגלנים המוכשרים בעולם, בזה אין שום ספק. הספק מתעורר כשמגיעים לתפקוד שלו בטורנירים חשובים ובמשחקים גדולים. הנרי לא הצליח להביא את ארסנל להישגים בליגת האלופות (השנה הוא נעלם במשחק המכריע נגד צ'לסי) ונכשל במונדיאל האחרון, שם נשאר בלי זידאן לשני משחקים ובלי פירס. גם את היורו הקודם הכריעו המחליפים שלו - ווילטורד וטרזגה.
השאלה הגדולה היא האם יש להנרי את מה שצריך כדי להיות חלוץ גדול באמת, כזה שמכריע משחקים גדולים ומנהיג קבוצות ונבחרות גדולות. עושה רושם שכן. הבעירה הפנימית, הרצון להוכיח, המוכנות לקחת אחריות, הווינריות - כל התכונות הנכונות נמצאות שם ורק מחכות להזדמנות לפרוץ את המחסום הפסיכולוגי שתוקע אותן. לכן מומלץ להנרי לקחת את רוז'ה פדרר כדוגמא - גם הוא לפני שנה חיכה להזדמנות, והיא הגיעה בטורניר ווימבלדון, שם כל התנאים עבדו לטובתו ואחריו אי אפשר היה לעצור אותו. היורו הקרוב הוא ההזדמנות הטובה ביותר שהנרי יכול לבקש.
הסגל מלא (כמעט)
את האמת, לא פשוט לכתוב על נבחרת צרפת. לא פשוט להסביר מדוע הפייבוריטית אכן תזכה בסופו של דבר, כי לרובנו יש תחושת בטן והיא אוהבת ללכת נגד ההגיון, משהו בסגנון 'כן, צרפת פייבוריטית, אבל יש לי תחושה שמי שתיקח בסוף היא...'. וזה נכון במיוחד השנה, שנת האנדרדוג הרשמית. ובכלל, הרבה יותר מעניין להסביר מדוע נבחרת אחרת תזכה ביורו מאשר לכתוב שצרפת תזכה כי היא הכי טובה.
ואם לא פשוט לכתוב על נבחרת צרפת, תחשבו איך זה לאמן אותה. ז'אק סנטיני מחזיק במשרה האכזרית בעולם - אם הוא מביא גביע הוא עמד בציפיות, כל אפשרות אחרת היא כשלון. קצת מזכיר את המצב של קרלוס קירוש השנה. בעצם, לסנטיני יותר קל, הוא לפחות יכול לבחור את השחקנים איתם הוא יוצא למערכה. ויש מבחר.
המטרה החשובה ביותר של סנטיני לקראת היורו הייתה להימנע מפציעות מהסוג שהפריעו לנבחרת כל כך במונדיאל. לשם כך הוא הגביר את הפיקוח הרפואי על השחקנים. אולם יש פציעות שאי אפשר למנוע, כמו זאת של ז'ולי בגמר ליגת האלופות. אז ז'ולי ייעדר מהיורו, כמו גם ג'יבריל סיסה המצוין והמושעה. שני אלה נתנו עונה נפלאה, אבל הם עדיין לא שחקני מפתח בנבחרת, כך שצרפת תגיע עם סגל חזק ביותר.
בשורה התחתונה, סנטיני סומך על הותיקים שלו, גם אם חלקם לא בכושר שיא. הבסיס של הנבחרת לא השתנה מאז הזכייה במונדיאל 98, בעיקר בהגנה - בארטז, ליזראזו, טוראם ודסאיי, כולם היו גם במונדיאל בצרפת וכולם צפויים לפתוח בהרכב ביורו הקרוב. על המקום הנוסף בהגנה יאבקו גאלאס וסניול, כשסילבסטרה, בומסונג וקופה, השוער המצוין, יחכו להזדמנות.
במרכז השדה ישחקו ויירה, מקאללה וזידאן. השלישייה הטובה בעולם, וכל מילה נוספת מיותרת. דאקור ופדרטי מסושו (שעבר השבוע למארסיי) יגבו אותם. גם לשלישייה הקדמית לא חסר - פירס והנרי ישתפו פעולה עם טרזגה, ווילטורד, סאהא או רוטן, מי שיתאים. מארלה וגובו, שמחליף בסגל את ז'ולי, לא צפויים לראות מגרש.
פתרונות וחסרונות
לא חסרות בעיות לנבחרת צרפת. מי שיחפש, והרבה כבר חיפשו, לא יתקשה למצוא מספר בעיות שיכולות למנוע מהצרפתים לשמור על התואר האירופי. יהיה מעניין לבדוק איך מתמודדת הנבחרת עם הבעיות, אם בכלל.
הבעייה הגדולה מכולן היא הכושר האישי של שחקני ההגנה. החוליה של בארטז, ליזראזו, טוראם ודסאיי היא כבר לא החוליה הבלתי עבירה מלפני שש שנים. אף אחד מהרביעייה לא הציג יכולת טובה השנה (בארטז היה סביר ואז עשה את השטות שלו בגמר גביע אופ"א). עושה רושם שסנטיני מודע לבעייה ועובד הרבה על הגנה קבוצתית ועל החזרת הכימיה בין השחקנים, כדי שהם יחזירו אחד לשני את הבטחון. בינתיים נראה שזה עובד - משחקי אימון מול ברזיל והולנד הסתיימו ב-0-0. צריך הגנה קבוצתית טובה כדי לא לקבל גול משתי הקבוצות האלה. בסופו של דבר, השחקנים הללו שיחקו ביחד עשרות משחקים וברובם לא ספגו ויש להם תמיכה של קישור אחורי מושלם, כך שבכלל לא בטוח שההגנה של צרפת תהיה החוליה החלשה.
לא רק שחקני ההגנה מגיעים בתקופה אישית לא טובה, אלא גם הכוכב והמנהיג של הנבחרת - זינאדין זידאן. הירידה ביכולת של זיזו היא דוגמא מצוינת לנפילה שנבעה ממשבר קבוצתי. ריאל של השנה איבדה את האיזון הפנימי ובעקבות זאת השחקנים שמצטיינים במשחק מסודר (ראול וזידאן) לא תפקדו כרגיל. נבחרת צרפת, לעומת ריאל מדריד, היא קבוצת כדורגל מאוזנת ומסודרת ברמה הגבוהה ביותר שיש. לכן זידאן של הנבחרת צפוי להיות שונה לחלוטין מזידאן של חצי השנה האחרונה.
זידאן
זידאן הוא תעלומה לקראת היורו הקרוב לא רק בהיבט המקצועי, אלא גם בחברתי. הוא היה המנהיג הבלתי מעורער של הנבחרת שזכתה במונדיאל וביורו, אבל מאז עברו 4 שנים בהן לנבחרת היו רק שלושה משחקים חשובים (במונדיאל) וזידאן החמיץ שניים מהם, וגדל דור חדש עם מלך חדש - הנרי. זיזו מגיע ליורו זקן (32) ולא בכושר, הנרי מגיע ליורו אחרי עונה מצוינת ועם 3 שחקנים מהקבוצה בסגל הנבחרת, אבל גם עם בעיית התפקוד ברגעי האמת שהוזכרה מקודם.
אם זידאן יגיע ליורו במטרה להוכיח שבנבחרת הוא עדיין המלך ולא ייתן למשחק לזרום אל הנרי באופן טבעי (כי הוא השחקן החם, כי התיאום שלו עם פירס וויירה מושלם) הוא רק ייצור מחנאות בנבחרת ויהיה יותר ויותר מתוסכל. אם הוא יגיע מתוך הבנה שהתפקיד שלו הוא להעביר את שרביט המנהיג להנרי בצורה חלקה ולתרום לו מהנסיון והיכולת שלו הנבחרת תתאחד סביב שניהם. מי שעוקב אחרי הקריירה של זידאן יודע שהאופציה השנייה היא הסבירה יותר.
נישאר בתחום החברתי-פסיכולוגי. העובדה שנבחרת צרפת שיחקה רק שלושה משחקים חשובים בארבע השנים האחרונות (בית המוקדמות שלנו ממש לא נחשב) ולא הבקיעה בהם אפילו שער אחד יכולה להיות משמעותית. הנבחרת הזאת לא ממש זוכרת איך מנצחים משחקים גדולים ואם היא תמצא את עצמה בפיגור מוקדם או בלי שער יותר מדי זמן הלחץ יתחיל להיות משמעותי. כאן צריך לבוא לידי ביטוי הנסיון של השחקנים, שבכל זאת רובם היו שותפים לזכייה בשני תארים עם הנבחרת ועשרות תארים עם הקבוצות שלהם.
לעומת המונדיאל, ביורו ההגרלה הייתה הרבה יותר נוחה לצרפתים. אם לפני שנתיים הם קיבלו למשחק פתיחה את סנגל- נבחרת שקל מאוד לזלזל בה אבל הגיעה למונדיאל בכושר נפלא, הפעם הפתיחה תהיה נגד אנגליה- נבחרת שאי אפשר לזלזל בה אבל בכלל לא ברור כמה היא טובה. המשחקים הנוספים בבית המוקדם יהיו מול קרואטיה ושוויץ- נבחרות הרבה פחות טובות מדנמרק ואורוגוואי נגדן צרפת לא הסתדרה במונדיאל. ואי אפשר להשוות בין היורו למונדיאל בלי להזכיר את זידאן ופירס שהפעם יהיו בנבחרת ויוכלו לתת את הברק שהיה כל כך חסר בדרום קוריאה.
טורפים את הקלפים
וכאילו לא חסרות לצרפת בעיות פוטנציאליות הגיעה השנה האחרונה וטרפה את כל הקלפים בכדורגל האירופי. אחרי שנה כזאת הפייבוריטיות היא בכלל חסרון, כי נבחרות עדיין יגיעו עם מוטיבציה גבוהה לנצח את צרפת הפייבוריטית, אבל לא יפחדו ממנה. מי יפחד מנבחרת צרפת אחרי שפורטו זכתה בליגת האלופות, אחרי מה שדפור עשתה למילאן, אחרי שגם בליגת האלופות וגם בגביע באופ"א הגיעה לגמר קבוצה מ... נכון, צרפת. וכאן צרפת טורפת מחדש את הקלפים- היא אומנם פייבוריטית כנבחרת, אבל הליגה שלה הייתה המנצחת הגדולה של שנת האנדרדוג. יש לה לא רק את השחקנים הטובים באירופה, אלא גם כמה מהאלטרנטיבות שלהם, כשבולט במיוחד ג'רום רוטן הנפלא.
ניתן לדבר גם על חוסר הנסיון של המאמן סנטיני כמאמן נבחרת או על המחסור בבלם אחורי טבעי בנבחרת, אבל אלה כבר בעיות קטנות שיתגמדו ליד הנסיון והבנת המשחק של השחקנים.
בסופו של דבר, נראה שצרפת סגרה את כל הפינות האפשריות ואין לה שום כוונה לחזור על הטעויות של הקבוצות הגדולות בליגת האלופות. מה שמחזיר אותי לחלק הראשון של הכתבה ולתיירי הנרי - הנרי לא יכל לבקש תנאי פתיחה טובים מאלה שהוא מקבל בנבחרת צרפת. אם הוא מתכוון להיות מנהיג אמיתי, להופיע במאני טיים, לנצח משחקים גדולים ולהיות אחד החלוצים הגדולים בהיסטוריה, זה חייב להיות היורו שלו.
השורה התחתונה היא אותו הסבר קל מידי שניסיתי להימנע ממנו בעזרת דוגמאות מעולם הטניס וחיפוש אובססיבי של סדקים : צרפת תזכה כי היא פשוט הכי טובה.