אוחנה התגרש, פליקס בכלא

ב~12 ביוני יארזו האקס-ירושלמים את הפקלאות ויצאו לחופשה על גדות נהר הטיסה. הסיבה הרשמית לכינוס היא יום-ההולדת של זקן השבט, לאסלו צה, אבל אחרי שסיימו את העונה, מתעתדים בוגרי מלחמות ישראל לחגוג את סיומה של אחת הליגות המרתקות בהיסטוריה המקומית.

סוף שבוע של שמש, שתייה, בחורות, מנוחה והרבה צחוקים צפוי לאישטבן האמר, לתמאש שאנדור, לאישטבן פישונט, לצ'אבה הורבט, לחתן השמחה ולעוד שחקנים ששיחקו בעבר בישראל, ביניהם גאבור הולמאי, סאניו קארול ואדם וזר. רק שיהיה ברור, לא כל מי שרוצה להצטרף יכול. שלושה תנאים עומדים בדרך לנסיעה: לבוא בלי הנשים, להגיע עם הרבה מצב~רוח טוב, והתנאי האחרון והחשוב מכולם -עבר בארץ הקודש. צריך רק לעצום עיניים ולדמיין מה פורעי החוק האלה הולכים לעשות שם. רק חבל שאישטבן שאלוי בחר להבריז. אולי זה בגלל מעמדו השונה (הוא כבר לא שחקן), אולי שילה פשוט מחזיקה אותו קצר, מי יודע? בכל מקרה, הוא הבטיח לבוא לבקר.

אבל לפני שבוע, רגע לפני פרוץ אחוות הגברים, עוד היו החבר'ה עסוקים במלחמות ספורטיביות זה נגד זה. להבדיל מהעונה המשעממת שעברה עלינו בליגת~העל המקומית, המקבילה ההונגרית סיפקה אינספור דרמות והרבה מתח עד הרגע האחרון. אי~אפשר להתנתק מהקשר הבית"רי לעניין. עד לא מזמן הם היו כאן, והכדורגל שראינו מיציעי טדי היה, איך נאמר בלי לפגוע באף אחד משחקני בית"ר של היום, שמח ומהנה יותר. לפי מה שהלך במחזורי הסיום של הליגות בהונגריה, דבר אחד בטוח: את כל הפאן שהיה מנת חלקנו פעם הם לקחו איתם. עכשיו הכדורגל בארץ הגולש נראה הרבה יותר טוב, מהיר, שמח והתקפי משלנו, כשהאקס~בית"רים לוקחים חלק גדול בתסריט הטראגי-הוליוודי של הכרעת האליפות. "זה היה מאוד דומה למה שקרה לבית"ר בשנת 84'", מסכם שאנדור. "אנחנו פראיירים. אני לא מבין את השחקנים שלנו. כולם קיבלו פיק ברכיים ברגע הכי חשוב של המועדון מאז ומעולם".

כדי שהדברים יהיו ברורים, להלן רקע קצר על הליגה ההונגרית ועל הפרישה של מיודעינו בתוך החבילה הזאת. להבדיל מישראל, בהונגריה נהוגה שיטת הפלייאוף, כאשר בתום שני סיבובים בליגה של 12 קבוצות, הטבלה מפוצלת לחלק עליון ותחתון. אז משחקות הקבוצות שני סיבובים פנימיים, ובסיום נקבעת האלופה. את הפלייאוף העליון הרכיבו דברצן, אויפשט, פרנצווארוש (שאוהדיה נחשבים לאנטישמיים בליגה), מ.ט.ק (ה"יהודית"), שיאופוק ושופרון.

את גזרת השחקנים מוביל שאנדור, שחזר מבית"ר לקבוצת נעוריו דברצן, ונחשב בעיר הצפונית לשחקן הגדול ביותר של המועדון. אחרי שנים של מאבקי הישרדות ונדידה בין צמרת הליגה השנייה לתחתית הליגה הראשונה, הוזעק שאנדור הביתה, וכבר בעונה שעברה הוביל את דברצן למקום השלישי. נוסף לכך העפילה הקבוצה לגמר הגביע וזכתה בכרטיס לגביע אופ"א. השנה הקבוצה היתה גורם מרכזי במאבק על האליפות, כשגם במפעל האירופי הוביל אותה הקפטן שאנדור עד השמינית, שם הפסידה לפ.צ. ברוז'.

הבא בתור היה אישטבן שאלוי, שאחרי הצלחה גדולה כמנהל טכני בקבוצת נעוריו, שיאופוק באלאטון, עבר לבודפשט והוזנק לראש המערכת של אויפשט. המועדון, שבצבעיו מזכיר את הכוח רמת-גן, שודרג לרמות הגבוהות ביותר בכל מה שקשור להתנהלות העסקית, הרבה בזכות שאלוי, שזוכה להערכה עצומה בקרב העסקנים ההונגרים. גם אויפשט, שסמלה הוא כלב בולדוג וכינויה "הבולדוגס", נשכה כל הדרך לתואר. ממש עד הרגע האחרון.

לא שכחנו את פישונט, שמשחק היום, אולי בגלל האהבה לישראל, במ.ט.ק בודפשט, המכונה בפי כולם "הקבוצה של היהודים". למרות היותה קבוצה קטנה מבחינת הקהל והעניין שהיא מרכזת, מ.ט.ק היא אחת הגדולות של הכדורגל ההונגרי, ונאבקת באופן קבוע על כל התארים. רק כדי לאשש את העובדה, נזכיר שמדובר באלופת הונגריה היוצאת. עם פישונט משחק במ.ט.ק גם הולמאי, שנפצע בברך ונאלץ להחמיץ את רוב העונה.

ואחרון חביב: האמר, שכבר היה סגור בהפועל בחורף האחרון, אבל ברגע האחרון עשה אחורה פנה לטובת עסקיו המשפחתיים. אחרי השעיה של חצי שנה וירידה לליגה השנייה, הוא חזר לקישפשט הונבד כדי להצעיד אותה שוב לליגה הבכירה. מועדון הפאר _ שקבוצתו הגדולה האחרונה, זו של 93', סיפקה לליגה הישראלית את פישונט, הולמאי, גאבור מרטון, ג'וזף דורו והאמר _ הציב לעצמו מטרה אחת ברורה: אליפות הליגה השנייה.

על הקירות בחדרי האח"מים ובמסדרונות האיצטדיון הקטן והמטופח של דברצן תלויות תמונות של הקבוצות הבולטות בהיסטוריה הדלה של המועדון. להבדיל מפרנצווארוש ואויפשט, שם רק סגלים שזכו באליפות תלויות בהיכל התהילה, בדברצן (שרגעי השיא שלה מסתכמים במקום השלישי המכובד, בשתי זכיות בגביע ובאליפות הליגה השנייה) ההתרגשות לקראת הפיניש בקרב על האליפות היתה בשיאה.

עובדי התחזוקה כבר הכינו קיר נפרד עבור התואר הנכסף. המקום המיוחד נצבע בלבן, והמרחב הגדול שהובטח לתמונה רק הדגיש את התרגשותם של אנשי המועדון. "עד לפני 11 שנים היינו מועדון קטן מחוץ למרכז", מסביר שאנדור, שמופיע כמעט בכל תמונה. "היינו כמו בית"ר של פעם. המרכז היה תל-אביב, ובית"ר ניסתה להיכנס לקדמת הבמה. לא לקחנו אף פעם אליפות, ותמיד ירדנו ועלינו כמו נדנדה. הכל השתנה כשאני, טיבור דומבי ועוד שחקן או שניים שהיו איתנו באולימפית עלינו לבוגרים והעלינו את הקבוצה לליגה הראשונה. בגלל זה גם הקהל כאן מאוד אוהב אותי. סוף-סוף הפכנו לקבוצת צמרת לגיטימית. לפני שלוש שנים, כשעוד הייתי בבית"ר, שוב המועדון כמעט ירד ליגה. דברצן שרדה רק כי הקבוצה שהיתה אמורה לעלות מהליגה השנייה לא רצתה ליישם את ההעפלה בגלל ענייני תקציב. הכמעט ירידה הזאת הספיקה לאוהדים, והם החלו ללחוץ על ההנהלה להחזיר את הדור הכשרוני שלנו הביתה".

ואכן, שאנדור חזר לפני שנתיים הביתה, כמוהו כדומבי, ששיחק באוטרכט ההולנדית. עם חיזוק זר בדמות איגור בוגדנוביץ' הסרבי, דברצן הפכה לשם דבר. האוהדים כבר לא התביישו להוציא את המלה "אליפות" מהפה, והלחץ של מאבקי הצמרת גבר.

חמישה מחזורים לסיום, ופרנצווארוש הגיעה צפונה למשחק מול דברצן. ניצחון 2:3 של שאנדור וחבריו הזניק אותם למקום הראשון, ושלח את מכבי חיפה של הונגריה חזרה לבירה לאחר צניחה למקום השלישי. למרות הניצחון, אנשי דרבצן לא הרשו לעצמם לחייך. הפציעה של שאנדור העמידה בספק את משחקו בהמשך העונה, ובעיירה הצפונית פנו לכל מגיד עתידות אפשרי כדי להבטיח את שלומו של הכוכב. ביקור קצר אצל הדוקטור קבע כי שאנדור חייב לנוח שבוע. לא נורא במושגים ישראליים, אבל בהונגריה, בגלל פגרת החורף הארוכה, החלק האחרון של הליגות המקומיות משוחק בקצב רצחני; שני מחזורי ליגה בשבוע כדי לעמוד בדד-ליין. וכשיש ארבעה מחזורים עד קו הסיום, שבוע מנוחה נשמע פתאום כמו נצח.

מי שתפסה אז את המקום השני היתה שיאופוק, הפתעת העונה באותו זמן. אך אוויר הפסגות כנראה היה דליל מדי עבורה, ומאותו רגע היא החלה אט-אט לאבד גובה. לעומת זאת, אויפשט של שאלוי, שעד מחזורי הסיום לא נחשבה למשתתפת של ממש במירוץ אחר התואר, התעוררה והחלה להפציץ את יריבותיה. הבולדוגס נהיו רעבים. ומי הבא בתור? דברצן. ביום רביעי, שלושה ימים אחרי נצחון הבית על האריות של פרנצווארוש, יצאה דברצן לבודפשט. אויפשט מול דברצן, הבולדוגס מול לוקי. שאלוי מול שאנדור.

כבר בכניסה לאיצטדיון החדשני, שבנייתו הסתיימה רק לפני שנה וכבר הספיק לארח את מכבי תל-אביב במשחקיה באירופה, היה אפשר להבין מה מעמדו של שאלוי. כשאספתי את הכרטיס שהשאיר עבורי הזר הבית"רי לשעבר, החלו העובדים במתחם להתייחס אלי כאילו אני שליח האל. חדרי האח"מים, סלוני הצפייה במשחק, מועדוני הכושר, חדרי הישיבות ומסדרונות ההנהלה _ הכל נפתח לרווחה בכל פעם שהוצאתי את שמו של האליל מהפה. כשחיפושי אחר האיש עצמו עלו בתוהו, התברר שגם מכשול השפה כבר לא קיים, והאנגלית, שלא היתה שגורה בפי העובדים, פתאום לא היתה בעיה בכל מה שקשור לתקשורת איתם.

ליווי צמוד עם שפת הסימנים הביא אותי לאיש. "היי יניב, מה נשמע", קידם אותי שאלוי בחיוך רחב ובעברית זורמת, "נו, מה חדש בירושלים? איך בית"ר? בוא תיכנס, יש לנו מסיבת עיתונאים. אחר~כך תעבור ליציע האח"מים". מסיבת עיתונאים? הלוואי עלינו. שאלוי תופס את מקומו לצד נציגת פומה, הספונסורית של הקבוצה, ועל מסך ענק רצות פרסומות שלה בלי סוף. תפאורה של כדורי-רגל, נעליים וציוד ספורט אחר מילאה את חלל החדר כשהכיבוד הקל והכבד זורם בלי סוף. ברקע שאלוי והנציגה מדברים ומסבירים, האורחים מרותקים ושואלים שאלות. מה אמרו שם לא ממש הבנתי. בינינו? כשהשפה היא ההונגרית הלא מובנת וממול מלצריות הונגריות יפהפיות מציעות לך אוכל ושתייה, גם שאלוי, עם כל הכבוד, הופך לפחות מעניין.

אבל עכשיו ברצינות. שאלוי אמר שהוא למד מדדש איך לנהל את קבוצותיו? אחרי בילוי של כמה שעות בחברתו, יצאתי מסופק. צורת ניהול כמו זו שהוא מנהיג באויפשט כנראה שלא נראה בבית"ר עוד הרבה שנים. כל אחד שנכנס לחדר התקשורת (שמעתם על דבר כזה בטדי?) קיבל חוברת מהודרת שהפיק המועדון, ובה רשימת ההרכבים, המשחקים העתידיים ועוד שלל סטטיסטיקות ואינפורמציות מעניינות. בתום האסיפה יצא שאלוי לכיוון היציע, לא לפני ששיחרר: "נו איך היה? אני רואה שלמדת קצת הונגרית. מי אתה רוצה שינצח, אנחנו או שאנדור?".

למרות המלצת הרופא, שהציעה ששאנדור לא יתלבש, השחקן בכל זאת יושב על הספסל למקרה שלא תהיה ברירה. ואכן היה בו צורך. בתום מחצית מאופסת השתחרר הרסן של הבולדוגס. נורברט טוט, שהוזכר העונה כאופציה לאשדוד, כבש צמד, ושאנדור הוזנק לעמדת החילוף. "איזה מזל שהוא חיכה עד עכשיו", אמר אחד מאוהדיה המשוגעים של אויפשט כששאנדור פשט את האימונית. "אתה רואה? הוא רמה אחת מעל הקבוצה שלו. אני לא מבין איך הוא לא שיחק מההתחלה".

כמה פסים של הגאון, שהציבו את חלוצי דברצן מול השער, הועילו. בדקה האחרונה ננעץ המסמר האחרון. 0:3 לאויפשט, שהפכה פתאום לפייבוריטית הגדולה לאליפות. במיוחד כשהיריבה השנואה עליה ביותר, פרנצווארוש _ המכונה "פראדי" _ סיימה בתיקו מול מ.ט.ק של פישונט. "נו, נהנית?", שאל אותי שאלוי בחיוך מאוזן לאוזן. "זה יותר טוב מבית"ר", עניתי. "לא, אל תגזים", הוא סיכם. "לא כמו בית"ר, אבל גם טוב".

הפסד הנקודות הזה של פרנצווארוש עבד לטובת שאלוי ושאנדור גם יחד. הראשון התקרב ליעד, בעוד השני נשאר, למרות ההפסד, בראש הטבלה. כמו שהגדיר זאת שאלוי עצמו, "היהודים עבדו היום בשירות הישראלים". היה צריך לזכור טוב~טוב את הציטוט הזה. אם רק שאלוי היה יודע מה צופן לו העתיד.

שלושה ימים לאחר "הדרבי הישראלי" בבודפשט, הרחק ממאבקי הצמרת של הליגה הראשונה, ארבעה מחזורים לתום העונה, עשו 1,500 אוהדי קישפשט הונבד את הדרך למשחק החוץ מול ריאס הקטנה. ניצחון _ ואליפות הליגה השנייה מובטחת ל"פשט הקטנה", בתרגום חופשי מהונגרית.

תשע נקודות יתרון מהמקום השני איפשרו לקבוצתו של האמר לחתוך עניינים הרבה לפני סוף הליגה. השחקן האהוב ביותר על האוהדים הוא ללא ספק האמר, השריד האחרון מתקופת הזוהר של המועדון. הקיצוני~שמאלי שב למגרשים אחרי השעייה ארוכה, חזר לאט לעניינים, ובשליש האחרון של הליגה הפך שוב לשחקן הרכב מוביל.

אבל מבחינתנו נמצאה האטרקציה ביציע, וליתר דיוק בסככת הטלוויזיה, שמזכירה במשהו את עמדת השידור בימק"א. מי שישב שם בעמדת הפרשן הוא לא אחר אלא פישונט, שחקן עבר של קישפשט, שעד העונה האחרונה לא שיחק באף קבוצה במולדתו. 45 דקות של שיחה ארוכה עם הבחור הנחמד מבהירות הכל. פישונט עדיין מאוהב בישראל בכלל ובבית"ר בפרט. "למה לא לקחתם אותי חזרה מפרנקפורט?", הוא שאל. "אם אני חוזר לבית"ר, אני וכל ההונגרים עד היום שם. הייתי נשאר לגור בישראל כמו טרטיאק".

"למה הלכת להפועל תל-אביב?", אני מקשה עליו. "זה רק בגלל דרור", הוא משיב. "אם לא הוא, אני בחיים לא הולך להפועל. אברם לוי אמר לי, 'אתה תהיה רק אצלנו', אבל בית"ר לא דיברו איתי. הם חשבו דברים לא נכונים. הם לא הבינו נכון. הם נפגעו ממשהו, ואני לא מבין למה. היתה איזו אי~הבנה, וחבל".

הכרוז של קישפשט, שהגיע לאיצטדיון האורחים כדי לתת אווירה ביתית לשחקניו, לבש את חולצתו של פישונט מימי פרנקפורט. "הוא אחד הגדולים שלנו, והוא צריך לחזור אלינו בעונה הבאה", אמר כשראה את האייקון יושב לצדו בעמדת התקשורת. גם הקשר כבר חושב בכיוון של קאמבק: "יש לי עוד שנה במ.ט.ק, אבל אולי אני אחזור לקישפשט. שיחקתי רק שם כל הקריירה בהונגריה, והקהל מאוד אוהב אותי. זה כמו שבישראל בית"ר בשבילי היא הבית. תגיד, מה קורה עכשיו עם אוחנה? מה, זה נכון שהוא התגרש? אני בקשר עם חברים כל הזמן ועוקב אחרי הליגה. מה קורה עם פליקס חלפון? מה, הוא בכלא? חבל, בחור טוב, אבל למה הוא עשה את זה?", הוא ממשיך בעברית רהוטה.

"תאמין לי, אין כמו בישראל", אומר פישטה ועיניו בורקות. "גם בהפועל היה לי טוב כשהצלחנו באירופה, אבל בית"ר זה קודם כל. למה הם לא מצליחים השנה? איך נמני משחק? אוהבים אותו שם? אני מאוד מתגעגע. תמסור דרישת שלום לכולם בירושלים". לפישונט נגמר הזמן והוא עולה לעמדת השידור. על הדשא מתחילה החגיגה.
שיר האוהדים, "האמר פילו, האמר פילו, גול / האמר גול / האמר גוווול", עושה את שלו, והקשר לא מאכזב אותם. הוא כובש את הראשון של קבוצתו בדקה ה~60, אבל במקום להתחבק עם חבריו השחקנים הוא מתחבק עם האוהדים. כ~200 איש נכנסים לכר הדשא. קצת מצחיק לראות משחק עלייה רק עם שני שוטרים, שגם הם נמצאים רחוק מיציעי קישפשט. השופט, שלא מצליח להשתלט על המהומה, מאיים בפיצוץ המשחק, אבל אז נזעק יו"ר קישפשט שעובר אוהד~אוהד ומתחנן בפניהם לחכות בחוץ עד השריקה האחרונה. כעבור כמה דקות כולם חוזרים למקומם והשופט מחדש את המשחק.

האמר יורד לספסל בדקה ה~80, ודקה אחר~כך מגיע השוויון. הרחקה של בלם קישפשט, בודובינסקי, מרחיקה עוד יותר את חגיגות העלייה, אבל שער ניצחון בדקה ה~85 מעניק את הניצחון המיוחל להאמר ולחבריו. כשמגיעה השריקה לסיום, השחקנים פותחים במנוסה המסורתית לעבר חדרי ההלבשה. אחרי חמש דקות של לחץ מאסיבי של האוהדים על דלתות המבנה, האמר מוציא את כולם, מוריד מהם את החולצות וזורק לאוהדים. פישונט, שירד מפסגת ההימליה כדי לחזות בחגיגות מקרוב, נותן פרשנות משלו: "האמר היה מצוין היום. אמרתי גם בשידור שאסור היה להוריד אותו למרות שהוא היה עייף. הוא יכול היה לגמור את זה בעוד גול, אבל זה הכוח של קישפשט. גם בעשרה שחקנים, אחרי שספגו שער שוויון, הם מנצחים. בגלל זה הם קבוצה גדולה". האמר ופישונט מתחבקים ממושכות, והקהל משתולל ומפנטז על שיתוף פעולה בעונה הבאה. גם השחקנים לא היו מסרבים, אבל לפישטה יש חוזה אצל היריבה העירונית.

קישפשט, אגב, הגיעה גם לגמר הגביע והפסידה לפרנצווארוש 3:1. להאמר זה היה הגמר הרביעי בקריירה. בכולם הוא הפסיד. "אין לי מזל במפעל הזה", הוא אמר בתסכול לאחר הגמר. "לקחתי אליפויות, שיחקתי בכל הנבחרות, אבל גביע אין לי. מה שמצחיק זה שגם בישראל הגעתי פעמיים לגמר והפסדתי _ בשני המקרים להפועל תל-אביב. גם בהונגריה הפסדתי פעמיים עם אותה קבוצה, קישפשט, ותמיד זה היה לפרנצווארוש. נראה שאני אפרוש בלי גביע". עכשיו, אחרי שהבטיחו את חזרתם לליגה הבכירה, החזיקו בקישפשט אצבעות לפרנצווארוש. זכייה שלה באליפות שלהם תסדר גם את הכרטיס לאירופה.

את החגיגות המשיכו השחקנים במועדון ריו, כשכוסות האלכוהול והבחורות מחליפות ידיים בקצב. לפתע צץ לו אורח כבוד, אחד העונה לשם צ'אבה הורבט, שחקן הפועל בעבר, שאחרי כמה כוסיות וכחלק מאסטרטגיית הכיבוש שלו מקפיד להציג את עצמו כדוקטור צ'אבה הורבט. השיטה פועלת כך: אם הבחורה מולו עם חזה קטן, הוא דוקטור לניתוחי חזה. אם היא לבד, הוא דוקטור לענייני אהבה. מה שחשוב, ובלי קשר להצלחה שלו באותו ערב, הוא לא הפסיק לחייך. ודרך אגב, גם הוא עדיין שחקן פעיל _ בקבוצת ב.ק.ווי מהליגה השנייה.

ביום רביעי, באחד הברים שבמרכז בודפשט, ישבו כמה אוהדי דברצן שעשו את כל הדרך הארוכה בשביל לדחוף את אליליהם. בין המשקאות שעל השולחן היו כמה פחיות בירה הונגרית, ארני~אזוק. המיוחד בבירה הזאת הוא הפרסום שמתנוסס עליה. הבירה, שמאמצת את ליגת הכדורגל, בחרה בשאנדור ובשני שחקנים אחרים כדי לפרסם אותה, ותמונה גדולה של הבחור מתנוססת על כל פחיות חצי הליטר שגמעו האוהדים באותו בר. לא סתם הוא נבחר למשימה. הוא כיכב בראש רשימת השמות של המועמדים לתואר שחקן העונה. אליפות עם דברצן _ והתואר האישי כבר עושה את הדרך אליו. גם נהג המונית שהסיע אותי לאיצטדיון של מ.ט.ק לפני המשחק אמר ש"שאנדור זה שחקן מדהים. יש לו עונה מצוינת. הוא יהיה שחקן העונה". ניצחון דחוק במשחק, 0:1, הביא חיזוקים לתחושה שהשנה הזאת שייכת לדברצן.
"הוא השחקן הכי גדול שאימנתי", אמר ביום שלמחרת טיבור שישא, היום מאמן קישפשט ובעבר מאמן נבחרת כוויית, שהדריך את השחקן עוד קודם לכן כמאמן הנבחרות הצעירות של הונגריה. "ארבע שנים אימנתי אותו, והוא היה השחקן הכי מבטיח שהיה לי. כבר בגיל צעיר הוא נחשב לכוכב, והמעבר לאיטליה היה טבעי. אני לא יודע מה קרה בדרך, אבל הוא לא הוזמן לנבחרת כששיחק בישראל. המאמן כנראה לא החזיק ממנו. בשנה שעברה הוא היה סביר פלוס, אבל עכשיו הוא חזר לעצמו. זה תמאש שגידלתי. להרבה צעירים כאן יש בעיה, ובאיזשהו שלב הם מאבדים מהביטחון ומהיכולת שלהם. הוא פשוט עבר לטורקיה וישראל, ולפי דעתי זו היתה טעות. הוא היה צריך לשאוף לרמות הגבוהות ביותר".

שלושה מחזורים לסוף העונה, ואווירת חג אופפת את העיר דברצן. הקבוצה המקומית אירחה את שופרון, שאיבדה עניין בליגה. עם מאזן ביתי שכלל הפסד יחיד, נדמה היה שזה הולך להיות עוד צעד קליל בדרך לתואר. מגרש מלא עם כ~7,000 צופים ואווירה של קרנבל קידמו את הקבוצות. הקהל בהונגריה שונה מזה של הארץ. הוא בדרך~כלל מגיע ממש ברגע האחרון, ועד חמש דקות לפתיחה עדיין יש המון קרחות. בטדי הקהל מעודד כבר שעה לפני המשחק ומגיע לזמן האמת בלי גרון, אבל בהונגריה יש שקט ואווירת פיקניק עד השריקה. אבל מרגע שהיא נשמעת, ו~90 אחריה, אין הפסקה בעידוד. חוויה מסוג אחר.

וחזרה למשחק. שער מוקדם של האורחים לא הפחיד את דברצן, ושאנדור השווה עוד לפני ההפסקה. במחצית השנייה החמיץ בוגדנוביץ' פנדל, ושופרון הדהימה את האוהדים כשכבשה שער ניצחון בחמש דקות לסיום. "אם היינו מנצחים היום, היינו עושים היסטוריה. היינו אלופים", אמר שאנדור העצבני ברדתו לחדר ההלבשה. "היינו מנצחים את בלאטון ביום שבת וגומרים עם זה".

החלום, שנראה כאילו התנפץ, קיבל מנת חמצן מכיוון בלתי צפוי. ניצחון על בלאטון והפסד בנקודות של המתחרות במחזור הלפני אחרון החזירו את דברצן למקום הראשון ממש לפני רגע האמת. ממרומי המקום הראשון, עם 56 נקודות, יצאה הקבוצה למבחן האמיתי _ משחק חוץ מול פרנצווארוש, הקבוצה הגדולה ביותר בכדורגל ההונגרי, עם 27 אליפויות ברזומה ועם 54 נקודות שהבטיחו לה להיות מדורגת שלישית ערב המחזור. אויפשט של שאלוי השתלבה במירוץ עם 55 נקודות.

ועכשיו לגראנד פינאלה. 90 דקות למנייאק. 5,000 אוהדים של דברצן נלחמו על 1,500 כרטיסים ששלחו להם המארחים. כן, כן, אין פה טעות. המשחק שפתח את הכתבה הוא גם זה שמסיים אותה. מאבק ישיר על האליפות. הדובדבן שבקצפת: מקום שלישי מארח את המקום הראשון, כשבתווך ממתין שאלוי למעידה של דברצן בשביל לקטוף כבר בעונתו הראשונה באויפשט את האליפות. הכל בתנאי שינצח את ה"יהודים" של מ.ט.ק.

האמת היא שאף אחד לא חשב אחרת. אפילו המושבעים שבאוהדי פרנצווארוש דיברו על כך שעדיף להם להפסיד לדברצן ולתת לה את האליפות מאשר לנצח ולראות איך היריבה העירונית השנואה, אויפשט, גוברת על מ.ט.ק _ ולוקחת את האליפות מתחת לאפם. גם השחקנים של אויפשט היו בטוחים בעצמם. "אנחנו נעשה את שלנו", אמר הקשר נורבט טוט לפני המשחק. "זה מוזר, אבל אנחנו מחזיקים הצבעות לפרנצווארוש". גם האוהדים של אויפשט לא ידעו איך לבלוע את העיסה. "לא תשמע ממני שאני רוצה שפרנצווארוש ינצחו", אמר אחד האוהדים המטורפים מהקומץ שלהם. "אני יודע שאנחנו חייבים שזה יקרה, אבל הפה הזה לא יוציא מלים כאלה".

יומיים לפני המשחק עוד התרעמו בדברצן על מהלך מפתיע של מינהלת הליגה ההונגרית. בהוראה לא ברורה ביטלה הנהלת הליגה את ההרחקה של אטילה טוקולי, כוכב פרנצווארוש ואחד המתמודדים על תואר שחקן העונה, שהיה אמור להיות מושעה לשלושה משחקים וקיבל חנינה אחרי שריצה רק שני משחקים בחוץ. בדברצן טענו כי "בגלל הכוח של פרנצווארוש הם יכולים לעשות מה שהם רוצים". במקרה הזה הכל היה כשר כדי לקחת את האליפות. למישהו זה מזכיר את מכבי חיפה ויעקב שחר?

אבל בדברצן היו בטוחים בעצמם למרות זאת. "אנחנו מנצחים את המשחק הזה", הודיע לי שאנדור שעתיים לפני הגונג. ראש חוג האוהדים הוסיף: "למרות מה שהם עושים, אנחנו נחגוג אצלם בבית. כמו שבשנה שעברה הרסנו להם את האליפות במחזור האחרון ונתנו אותה למ.ט.ק, כך גם עכשיו _ רק שהפעם אנחנו נחגוג על חשבונם".
המשחק נפתח בסערה. שני שערי בזק העלו את פרנצווארוש ליתרון מבטיח, כשהמורחק החנון טוקולי כובש את השני. שאנדור צימק ל~2:1 והחזיר את דברצן לעניינים. בדקה ה~60 חוללה מ.ט.ק סנסציה במגרש המקביל, עלתה ליתרון 0:1 והעלתה את פרנצווארוש לראש הטבלה. שער אחד של האדומים מדברצן היה מחזיר את האליפות אליהם, אבל האופטימיות החזיקה חמש דקות בדיוק. החמצה נוראית של בוגדנוביץ' הפכה למתפרצת של האנטישמים. זו הסתיימה בשלישי, ובדברצן הבינו שאפשר לקפל את הבמות. עכשיו נותרה עוד חצי שעה של מתח, וכולם חיכו לראות מה תעשה אויפשט. לחץ אדיר שלה הניב שוויון ברבע שעה לסיום וקירב את שאלוי לכתר, אבל גם בליץ מטורף של שחקניו במאני~טיים לא הכניע את ה"יהודים". התוצאה הסופית היא 1:1. זהו. נגמר. לא שאנדור ולא שאלוי. פרנצווארוש אלופה.

הכותרות ב"נמזאטי ספורט" למחרת קבעו שני דברים: "טוקולי המצטיין של המשחק ושל העונה", ו"רק שחקן אחד בדברצן נלחם על האליפות". הם התכוונו לשאנדור. "אני עדיין עצבני", אמר הקשר ביום ראשון האחרון. "השחקנים קיבלו פיק ברכיים, אבל מה כבר אפשר לעשות. אנחנו חוזרים להתאמן בעוד שבועיים, ובשביל מה? בשביל האינטרטוטו. אתה מבין? מאליפות לאינטרטוטו. למרות שזה עדיין לא נגמר מבחינתנו".

כששאנדור אומר ש"זה לא נגמר", הוא מתכוון לתביעה שהגישה דברצן נגד מינהלת הליגה על שיתופו של טוקולי. "הם נתנו לו לשחק ואמרו שהשופט ידון בהרחקה שלו ב~20 ביוני", הוא יורה. "זה דבילי. הרי המשחק כבר היה. הלו! הליגה נגמרה". בדברצן מתכוונים ללכת עד הסוף, ולערב בתביעה גם את מוסדות אופ"א. "יש לנו חמישה עורכי~דין שמטפלים בתביעה", סיפר ביום שני מנהל הקבוצה, גאבור סימה, "ונילחם עד הסוף. לפני שנה היה סיפור דומה אבל הפוך, ולא אישרו לנו לשתף את השחקן שלנו בגמר גביע, אז מה קרה שפתאום הכל השתנה?".

ועכשיו נחזור שוב למשפט ההוא של שאלוי על הקשר היהודי. מסתבר שהיהודים ממש לא היו בשירות הישראלים, ולא כמו שנאמר לאחר הניצחון של מ.ט.ק. ההפך הוא הנכון. הקבוצה של פישונט הוכיחה ספורטיביות ראויה לשמה, ובסופו של דבר יצא שה"יהודים" עבדו דווקא עבור האנטישמים. בעצם, כשבודקים היטב מגלים שיש ישראלי אחד שבכל זאת שמח על האליפות הזאת. אתם זוכרים את האמר והגביע האבוד? בסופו של דבר הוא יהיה בשנה הבאה באירופה. שאלוי ושאנדור? הם ינסו בשנה הבאה.