"מי שמדבר על יורוליג חולם"

בערב שלאחר הזכייה ביול"ב הגיעה הפועל ירושלים לכיכר ספרא כדי להציג את הגביע המשופץ בפני אוהדיה. אלפים באדום, שלא ישנו כמעו יומיים, חגגו בכיכר באותו לילה. למרות השמחה הגדולה, הקהל הירושלמי לא קנה את ההשתתפות המזויפת של הפוליטיקאים בשמחה של הקבוצה. נאומו של ראש העיר לווה בשריקות בוז צורמות שהשמיע קהל האוהדים, במחאה על העדר תמיכתו במועדון, אך לופוליאנסקי המנוסה לא נבהל, והגיע מוכן עם הבטחה חגיגית.

"העיריה תעביר להפועל רבע מיליון שקל מענק על הזכייה", הכריז, והצליח להפסיק לרגע את השריקות. גם ראשי הפועל שמחו לשמוע את ההצהרה. אמנם מדובר בסכום צנוע, אבל עם בונוסים בסך שני מיליון שקל לשחקנים אחרי הזכייה - כל סכום יעזור.

ימים מספר לאחר מכן הגיעו ראשי הקבוצה לכיכר ספרא כדי לקבל את הצ'ק המיוחל. להפתעתם, הם נענו בשלילה. מתברר שהמענק אינו רשום בתקציב העירייה. "אל דאגה", הרגיעו אותם בעירייה, "הועברה הנחיה לקרן לירושלים ולקרן החדשה להעביר לכם את הכסף".

הקודקודים פנו לקרנות כדי לבקש את הכסף, אך גם כאן הם נתקלו בהגבלות. הקרן החדשה לירושלים הודיעה שאין לה התקציב הדרוש, וקברניטיה הציעו פתרון יצירתי: הכסף שמגיע להפועל ינוכה מתקציב נפגעי פעולות האיבה, אך בתמורה ל~125 אלף השקלים יעביר קליין לקרן 300 מנויים לעונה הבאה, יקצה כמה שלטי פרסום במלחה ויצטלם עם אש הקרן באירוע פתיחת העונה. בהפועל עשו חשבון פשוט. הם גילו שכדי לקבל את המענק הנכסף הם יצטרכו לתת לקרן תמורה כפולה מערכו, וסירבו בנימוס. בסתר ליבם מקווים בקבוצה לראות את הכסף המובטח ביום מן הימים.

הסיפור האבסורדי הזה ממחיש באיזה מצב נמצאת הפועל ירושלים היום. חודשיים אחרי הזכייה ביול"ב, ובהפועל עדיין לא מצליחים לקבל מהעיריה אפילו מענק שהובטח על~ידי העומד בראשה. שלא לדבר על קבלת תשובות ברורות בנוגע לאולם ולגודל התקציב. את המצב הנוכחי של הקבוצה סקר דני קליין בפגישה שנערכה בשבוע שעבר במלון הילטון, ובה נכחו ניר ברקת, היועץ המשפטי של הפועל, עו"ד צבי שילה, וספונסורים נוספים של הקבוצה. האווירה היתה קשה. קליין סקר את מצבה הנוכחי של הפועל, ותיאר בפני הנוכחים תמונה עגומה למדי. חודשיים בלבד אחרי הזכייה ביול"ב~קאפ עומדת הקבוצה בפני שוקת שבורה. ראשי הקבוצה מתעוררים מהחלומות הגדולים על אירופה למציאות הקשה והאפורה של עולם הכדורסל הישראלי, ונוכחים לדעת שהפנטזיות על תקציב ענק, קהל ביתי של 5,000 אוהדים באדום ומשחקים מול אריות אירופה יישארו בשלב זה על הנייר.

"מי שמדבר על יורוליג חולם באספמיה", הכריז היו"ר בפגישה, והבהיר שאם לא יתחולל נס בימים הקרובים, תחזור הפועל לממדיה הטבעיים ותנדוד מדי שבוע בין פפניסטר לסופוט, הרחק מאור הזרקורים ומהליטוף החם של התקשורת.

"אחרי הזכייה ביול"ב הרבה אנשים הצטרפו לחגיגות", סיפר קליין המאוכזב לנוכחים, "לא היה אחד שלא הבטיח הבטחות, אבל עכשיו כולם נעלמו והיום לא מוצאים אותם. מי שנשאר לבד בסוף זה אני".

שני גורמים מרכזיים התלויים זה בזה משפיעים על ההחלטה היכן לשחק בעונה הבאה _ האולם וגודל התקציב. ביום רביעי בערב נפגש דני קליין עם ראש העיר, אורי לופליאנסקי, עם סגנו, יגאל עמדי, ועם מהנדס העיר. בפגישה שמע קליין על האפשרויות העומדות בפניו לאירוח המשחקים ביורוליג. הראשונה היא הקמת אוהל בהר~הצופים, עם תכולה של 6,000 מקומות ובעלות של 25 מיליון שקל. משך ההקמה צפוי להיות שישה עד שבעה חודשים. אופציה נוספת שהוצגה היא הרחבת מלחה לאולם של 7,000 מושבים שעלותו גבוהה וזמן הבנייה שלו יהיה ארוך בחודשיים מזה של האוהל.

קליין התרשם מהרצינות ומהכוונות, והבטיח להחזיר תשובה עד יום חמישי, כלומר אתמול. החשש הגדול של היו"ר הוא מכך שהקמת האוהל או הרחבת מלחה ייגררו עמוק אל תוך העונה, והפועל תנדוד בין מגרשים ביתיים חלופיים. לשם כך מעוניין היו"ר לבדוק אם ישנה אופציה לשמור את זכותה של הפועל לשחק ביורוליג בעונת 2005/6.
נושא התקציב בעייתי לא פחות. עוד לפני הגדלת התקציב מנסים בהפועל לסגור את האוברדרפט מהעונה שזה לא כבר הסתיימה. הזכייה בגביע היול"ב הכניסה את הפועל לברוך כלכלי לא קטן _ סך המענקים לשחקנים על הזכייה עומד על שני מיליון שקל שעדיין לא גויסו במלואם. "חוץ מדורון שפר, לאף שחקן לא היה בונוס על זכייה ביול"ב בחוזה. מי ציפה לזה?", סיפר השבוע גורם בהנהלה. לכן, בראש סדר העדיפויות של קליין בפגרה עומד הרצון לסיים את השנה באיזון תקציבי ולסגור את הגירעון המפתיע. רק לאחר מכן הוא התכוון לפעול לגיוס משאבים לעונה הבאה. נכון לעכשיו, הגירעון עדיין לא נסגר. גם משימת הגדלת התקציב נכשלה, ובהנהלה מתחילים להרים ידיים בכל מה שנוגע להופעה ביורוליג. "במכבי תל~אביב יש את פדרמן, רענן כץ ושמעון מזרחי שמכניסים את היד לכיס מתי שצריך", אמרו השבוע גורמים בקבוצה, "ואילו אנחנו צריכים להתדפק כעניים בפתח על דלתות של ספונסורים שיעשו לנו טובות. אי~אפשר לבנות בצורה הזאת קבוצה לטווח ארוך".

ואם כבר מכבי, אז זמן קצר לאחר הזכייה ביול"ב, שוחח קליין עם פדרמן על משמעות המעבר ליורוליג. הבוס הצהוב זרק כמה סכומים של עלויות שוליות יחסית, וכבר הספיק לסחרר את הקולגה ממלחה. רק לדוגמה, לשכור את יד~אליהו לערב עולה בסביבות 170 אלף שקל. הוצאות על שיפוט ביורוליג מוכפלות פי שלושה, ומגיעות ל~300 אלף שקל בשנה. הסכומים אולי סיחררו, אבל לא ממש הפחידו את היו"ר האדום.

בעצם נוצר כאן מעגל קסמים. אם היה תקציב, הפועל היתה שוקלת לארח ביד-אליהו. אם היה אולם, הפועל היתה מתמודדת ובונה על מכירת כרטיסים מוגדלת ומשיכת נותני חסות נוספים. אבל כרגע אין בשורות באף אחד מהכיוונים, ובמערכת שוררת אי~ודאות לגבי הקבוצה שתשחק על הפרקט של מלחה בעונה הבאה. התסריט השחור שרץ לקברניטי הפועל בראש לקראת העונה הבאה הוא שכישלון ביורוליג יצור כדור שלג שלא יהיה ניתן לעצור גם בליגה, וכך בסוף דצמבר הפועל תמצא את עצמה משחקת ביד~אליהו ריק ומקבלת בראש מכל אורחת מזדמנת.

האפקט המנטלי של מצב כזה ברור, ואף אחד לא מוכן לקפוץ למים הקרים והעמוקים של בריכת היורוליג ללא תקציב הולם. ההעדפה הטבעית במצב כזה היא שחיה במים החמימים והרדודים של גביע היול"ב המוכר.

השבוע מתחילים בהפועל בהכנות המקצועיות לעונה הבאה. בשבת ימריא שרון דרוקר שוב לארה"ב, כדי לאתר מועמדים לחיזוק הקבוצה במחנות ההכנה ובליגות הקיץ של האנ.בי.איי. לפני הנסיעה מתכוון דרוקר להיפגש עם הישראלים שעדיין אינם חתומים לעונה הבאה. המאמן מתכוון לסכם עם כל שחקן את העונה, להסביר את המצב ואת התפקיד שהוא מייעד לו, אם בכלל, לעונה הבאה. סבב השיחות הזה הוא ראשוני בלבד, ואינו מהווה התחלה של משא~ומתן. בכל מקרה, החתמת שחקנים תיעשה רק לאחר הכרעה סופית בנושא היורוליג.

נקודה מקצועית שכבר עלתה בשיחות פנימיות היא הספסל, שהיה העונה אחת מנקודות התורפה של הקבוצה. להפועל לא היה העונה העומק שיש למשל להפועל תל~אביב עם חג'אג' נאור, מייקל רייט ואפילו ישראל שיינפלד ואור איתן, וחסרים לה שחקנים למשימות מיוחדות דוגמת פניני ואיתי לב מבני~השרון, שחבטו באדומים בסדרת רבע הגמר. הבעייתיות של הספסל הפילה עומס גדול מדי על שחקני החמישייה, עומס שהורגש יותר ויותר, ככל שהעונה הגיעה לשלבי ההכרעה. מזרחי, כץ, ושחר מחממים את הספסל במלחה כבר כמה עונות, והעובדה שחוזיהם מסתיימים העונה, נותנת להנהלה הזדמנות לרענן את השורות. היכולת המקצועית של השלושה לא הראתה סימני עלייה בשנים הללו, בטח לא ביחס ישיר למשכורות ולתנאים שלהם הם זוכים.

להישארות ביול"ב יש כמובן השפעה על בניית הקבוצה, והיא יוצרת בעייה מבחינת האטרקטיביות של המועדון. אם נשארים באותה רמה, למה להחתים שמות כמו סולומון? הכוכב מקונטיקט, שהגיע להפועל כמעט בטעות, ועלה על המטוס לארץ הקודש רק לאחר שאמו צעקה עליו, אמנם הראה בסיום העונה סימנים של חיבור לקבוצה ובעיקר לקהל שלה, אבל עם רקורד של שני תארים אירופאים באמתחתו, סטטיסטיקה אישית מרשימה ויכולת מוכחת במשחקים גדולים, תג המחיר שלו צפוי לעלות משמעותית. אם סולומון לא יגשים את חלומו להגיע לליגה הטובה בעולם, לא יחסרו קופצים עליו באירופה. מחוץ לארה"ב, הפועל היא האופציה הראשונה עבור סולומון, אבל ספק אם ישחק שוב ביול"ב.

בעונה האחרונה השתכר סולומון בירושלים כ~200 אלף דולר, ועל סכום זה צריך להוסיף 50 אלף דולר בונוס על גביע היול"ב. מחירו של התכשיט מהרטפורד צפוי להיות כפול בעונה הבאה. האם הפועל מסוגלת לשלם סכום כזה? ספק רב.

בבעיה דומה מצוי גם דורון שפר. למרות העדיפות והסימפטיה לירושלים, ספק אם לאייסמן יהיו סנטימנטים להפועל.

שפר מעוניין להוכיח את עצמו ברמה הגבוהה ביותר באירופה, ואם הפועל לא תהיה שם, הוא יעדיף ככל הנראה לעבור למועדון שמשתתף בחגיגה של הגדולים. שפר הוא סחורה מבוקשת מאוד באירופה, ותעיד על כך ההצעה הנכבדה שקיבל מסיינה. וזו רק ההתחלה.