ששון ושמחה

סחתיין על שרון ששון. התחיל בבני יהודה, עבר לגליל, המשיך בנהריה ועכשיו הוא באוראל גרייט עם 250 אלף ג'ובות ונהג צמוד. אכן הישג גדול לכדורסל הישראלי, שמאז עודד קטש לא ראה נציג כזה באירופה.

אבל בואו נסתכל שניה על הצד של נהריה. אתם יודעים, הקבוצה הסימפטית הזאת שלא הספיקה להגיד ג'ק רובינזון מהרגע שסיימה את העונה ונדהמה לגלות ששון עוזב אותה. בואו נדבר רגע על ברק פלג, זה שכנראה היה יכול גם הוא לצאת לרוסיה אבל ויתר. בואו נדבר, גם אם נדמה שזה כבר פאסה, על נאמנות בספורט.

שרון ששון ידע למעשה שהוא בדרך לאוראל גרייט עוד הרבה לפני יום חמישי האחרון. רשמית שום דבר אמנם לא קרה, אבל העסק התבשל בקטנה בהרי אוראל. ערב משחקי הפלייאוף ששון נפצע בידו, פציעה לא קלה אבל קלה יותר מזו של ברק פלג נניח או של אריק קמפבל. רק ש-ששון, עם הפציעה ביד, הודיע שהוא גמר את העונה ולמעשה גם את העונה של הקבוצה שלו. ברק פלג, לוחם סידרתי, חזר מניתוח ולא ביזבז זמן עד לעלייה המחודשת לפארקט. פלג לא יכול היה להרשות לעצמו להפקיר את קבוצתו. אותו דבר נכון גם לגבי קמפבל וגם לסמית, שהפסיק לשחק רק שבאמת כבר נפל מהרגליים והידיים. תקראו לזה נשמה או נאמנות, אני מעדיף לקרוא לזה מקצוענות.

בזמן שחבריו נלחמו על כבודם במשחקי הפלייאוף, ששון סגר פרטים אחרונים בחוזה. יכול להיות שהוא באמת לא היה מסוגל לשחק, אבל יכול להיות גם שהוא פשוט העדיף לא לקח סיכונים. הבאזר במשחק חסר החשיבות מול הפועל ת"א בקושי הספיק לצקצק והעולם גילה שהבן היקיר שרון כבר מצא קבוצה לעונה הבאה. הוא עוד אפילו לא הספיק להגיד שלום לחברים.

אם זאת היתה מכבי בה היה ששון מסכם עוד לפני תחילת הפלייאוף היינו רועשים וגועשים, כי זו מכבי ואיך היא עושה דבר כזה, ממש כמו בפרשת קליין-טפירו. אבל מכיוון שהוא חתם בחו"ל (למרות שאוראל גרייט צפויה לפגוש את נהריה שוב בזירה האירופאית), אז כולם מפרגנים לכדורסלן הישראלי ולענף "שעובר עונה נפלאה". וכבר עכשיו די ברור כי במידה וששון לא יצליח ברוסיה הקרה, מובטח לו מקום באחת מקבוצות ליגת העל שלנו, כי אחרי הכל, מדובר בשחקן ששיחק באירופה.

ונהריה? היא נשארה הקבוצה הסימפטית הזאת, שלא משדרים את המפגשים שלה בגביע אירופה מול קבוצות מהרי אוראל.