"מה היהודים מבינים בכדורגל?"

לפני שנה, בשלהי חודש מאי, ערך שר התשתיות יוסף פריצקי ביקור כלכלי ביוון כדי להרחיב את שיתוף הפעולה העסקי בין שתי המדינות. אחת מפגישותיו, שבה נכח גם השגריר הישראלי רם אבירם, היתה עם בני משפחת ורדויאניס, מעצמת נפט ואוניות וגם הבעלים של קבוצת הכדורגל פנאתינייקוס, אחד משלושת המועדונים הגדולים באתונה. פוליטית, הפגישה לא הניבה הישגים. אולם חודש לאחר מכן חתמה הקבוצה חוזה עם המאמן הישראלי יצחק שום. המינוי של שום האלמוני, נטול ניסיון באימון קבוצות אירופיות בגודלה של פנאתינייקוס, הדהים את העיתונות המקומית. אחד העיתונים, בפרשנות אירונית, קישר בין המינוי לפגישה ההיא עם פריצקי: "הישראלים באו לעניין את המשפחה בשום", נכתב, "הם יצאו בלי עסקים אבל הצליחו לדחוף מאמן".

גם אם הסברה הזו אינה נכונה - שום הוא המאמן הישראלי המצליח בדורו ואין ראוי ממנו לאמן קבוצה בכירה - הרי שהיא יכולה להעיד על מידת השתכשכותם של תחומי הספורט, הפוליטיקה, התקשורת וההון ביוון אלו באלו. בשבוע שעבר זכה שום עם קבוצתו באליפות, לאחר שבע שנים עקרות - הישג יוצא דופן שזכה לתהודה ניכרת באתונה, הבטיח לו חוזה לעונה נוספת ובונוס כספי של מאות אלפי יורו. לא רק בעיתונות הספורט, גם בעיתונות הכללית, הופיעו תמונותיו על השער האחורי, בצירוף גודש של מחמאות שיכול להביך. אלא ששם הסתיימה האידיליה.

בעמוד הראשון של אותם עיתונים הודפסו תמונות של תינוקות פלשתינאים פצועים מפעולות צה"ל ברפיח, תחת הכותרת: "הישראלים האכזריים הרסו 70 בתים". השגריר אבירם מסביר ש"היחס הנוקשה לישראלים בא כתוצאה משילוב של סטריאוטיפים יהודיים עם חמלה בסיסית כלפי העם הפלשתיני. הם לוקחים את התמונות הקשות - ורפיח הביאה אתה אין-ספור תמונות קשות של פליטים ובתים הרוסים - ומבליטים אותם בעמודים הראשונים כי בזה מתעניין העם היווני".

בשבוע האחרון בלבד התקיימו שלוש הפגנות נגד מדיניות ישראל בשטחים, אחרי חודשיים של רגיעה מאז ההתנקשות בשייח אחמד יאסין. בשבת שעברה, חצי שעה לאחר סיום משחק האליפות של פנאתינייקוס, יצאה הפגנה של מאות צעירים יוונים, חברי התנועה הקומוניסטית שיש לה חמישה מ-300 המושבים בפרלמנט, אל שגרירות ישראל באתונה. הם נשאו שלטים שבהם כונה ראש הממשלה אריאל שרון "רוצח", וצה"ל, "כובש אכזר". סטיקרים בסגנון זה אף הודבקו על שערי השגרירות. יומיים אחר כך, בעת שנערכו חגיגות האליפות הרשמיות באצטדיון הביתי של פנאתינייקוס, שוב יצאה הפגנה, הפעם של כמה אלפים, משגרירות ארה"ב לשגרירות ישראל, מרחק חמישה קילומטרים בקו אווירי. היוונים רואים בישראל כובש אלים, שני רק לאמריקאים בכוחניותו.

בשני הלילות שבהם חגגו בברים את הזכייה באליפות, הביעו הנוכחים - אמנם מבוסמים - את שמחתם על האליפות, אך גם את הדרישה לשחרור פלשתין. "זה יפה ששום הישראלי הביא לנו אליפות, אבל אסור לשכוח מה העם שלו עושה לפלשתינאים", אמר אחד החוגגים. "זאת אחת הסיבות שלקהל היה קשה בהתחלה להזדהות עמו", הסביר כתב ספורט מקומי, "הרי ישראל מגונה כאן כמעט בכל בית. אורך הרוח כלפיו היה קצר הרבה יותר לו היה מפסיד".

על הציר שבין ההצלחה הספורטיווית למדיניות פרו-פלשתינית, נעה העונה של שום ביוון. "הזכייה מבטאת את המציאות שבה היוונים אומרים: היהודים חכמים, יודעים להתעסק בכסף אבל הם גם אכזרים", אומר אבירם. ערב משחק גמר הגביע מול אולימפיאקוס לפני כחודש, שבו הפסידה הקבוצה לפנאתינייקוס 3:1, שאל במסיבת העיתונאים המאמן היריב, ניקוס אלפדוס, "כיצד ייתכן שמאמן יהודי עובד בליגה היוונית? מה היהודים מבינים בכדורגל? עדיף שיחזור לארצו. כאן לא צריכים לאמן יהודים". כמאה אנשים נכחו בחדר, אך איש לא מחה. זאת היתה הפעם הראשונה העונה שהושמעה אמירה אנטישמית ישירה מפי גורם בכיר על שום. במשך השנה אמנם נתלו כמה שלטים במגרשי הכדורגל של קבוצות יריבות, בגנות מוצאו, ובעיתונות האופוזיציונרית לקבוצה עקצו אותו על מוצאו, אך הגזענות - גם בגלל ששום די הצליח - לא הרימה ראש.

שגרירות ישראל ביוון ומשרד החוץ פעלו באינטנסיוויות לפיטוריו של אלפדוס מול משפחת קוקאליס, מבעלי חברת ההיי-טק המובילה במדינה, שגם לה קשרים עסקיים עם ישראל, והשולטת באולימפיאקוס. אלפדוס הושעה לבסוף לשבעה חודשים מחברות באיגוד המאמנים. השתדלנות הדיפלומטית צלחה, אולי גם בגלל שדרור קשטן, עוד מאמן ישראלי, הוא אחד המועמדים לאמן את אולימפיאקוס בעונה הבאה ובשלב הזה הסתבכות דיפלומטית עם ישראלים אינה רצויה.

דווקא יחס השלטונות נוטה לטובת ישראל בהשוואה לשאר מדינות מערב אירופה. בשנות ה-80 הונהגה מדיניות אנטי-ישראלית חריפה על ידי הנשיא אנדריאס פפנדריאו, אולם זה 14 שנים מקיימת ישראל יחסים דיפלומטיים מלאים עם יוון. לפני שנה הכריזה ממשלת יוון על חמאס וגי'האד איסלאמי כתנועות טרור. ביום העצמאות הישראלי האחרון השתתפו סגן ראש הממשלה ועוד שני שרים בטקס בשגרירות ישראל באתונה.

ישראל מסייעת ליוון בהכנות הביטחוניות לקראת האולימפיאדה בעוד כחודשיים. מפכ"ל המשטרה, רב ניצב שלמה אהרונישקי, ביקר באתונה לפני כמה חודשים והרמטכ"ל היווני ערך ביקור גומלין. בשנה האחרונה ישראל ייצרה עבור הצבא היווני שלוש ספינות טילים, שתיים מהן כבר נמסרו. 200 אלף תיירים ישראלים פוקדים את יוון מדי שנה. המסחר בין שתי המדינות הוא בהיקף של 400 מיליון דולר. "ברמה הדיפלומטית, המערכת הממשלתית ידידותית מאוד לישראל", אומר אבירם. הבעיות מתחילות ברחוב.

בשנתיים האחרונות בדק מכון ויזנטל את מידת האנטישמיות בתקשורת וברחוב היווני והתוצאות מדאיגות. עד כדי כך שעוד לפני שהסתיים המחקר, בדצמבר האחרון, המליץ ליהודים שלא לבקר במדינה. "יוון היא כיום יצרנית האנטישמיות המובילה באירופה, הרטוריקה האנטישמית בה קשה ונוקבת", כתב בדו"ח המסכם דובר המכון, אברהם קופר. "מדובר במגפה חסרת כל פרופורציה". ראש מחלקת העולם במכון, ד"ר שמעון סמואל, הוסיף: "מספר פעמים כבר ביקשנו מהשלטונות היווניים לנקוט צעדים הולמים. אולם ההבטחות שניתנו במספר פגישות רשמיות, לא קוימו. יוון לא עושה דבר כדי להטיל דופי בהתבטאויות אנטישמיות בתקשורת, או אפילו להביע דאגה. על הממשלה לנקוט צעדים מיידיים ונמרצים יחד עם גינויים חריפים", סיכם במכתב שנשלח ליו"ר הוועדה המארגנת של משחקי האולימפיאדה, ג'ייקו רוג'.

נתוני מכון ויזנטל הפתיעו את שום ואת אבירם. "אפילו יום אחד לא ראיתי אנטישמיות או שנאה כאן", אומר שום, "הרגשתי רק חום ואהבה, עם ביקורת מקצועית ולא לאומנית". "ביוון יש מינון נמוך של תקריות אנטישמיות", מוסיף אבירם, "בשנים האחרונות היו מקרים מועטים של פגיעה בבתי קברות ללא תופעות אלימות. האנטישמיות היחידה היא במונחים שבהם משתמשת התקשורת המקומית".

חלק מהבלבול נובע מהטרמינולוגיה המקומית. נימוקיו של הזמר תיאודורקיס, שאמר לפני חצי שנה ש"היהודים הם מקור הרע בעולם", היו לשוניים. "התכוונתי לישראלים, לא ליהודים", הוא הסביר. בשפה היוונית אין הבחנה בין יהודי לישראלי. לא פעם הופיעה קריקטורה של שרון במדים של קצין אס-אס, או שחיילים ישראלים כונו נאצים. "הם לא רואים זאת כאנטישמיות אלא טוענים ש'אנחנו סבלנו מהנאצים זמן רב, בעינינו זה סמל הרוע. אתם עושים בשטחים פעולות שבעינינו הם סמל הרוע'", אומר אבירם. "הביקורת לא תמיד נגד ישראל כמו שהיא בעד העם החלש, הנרדף הכבוש. היווני הממוצע מספר לעצמו סיפור פשוט: כובש ונכבש. כל השאר אלה הסברים".