כשהספורט מגיע למוזיאון

הרבה פעמים דובר על כך שספורט הוא מין סוג של אומנות. לא יודע עד כמה את סגנון המשחק של הפועל באר-שבע אפשר להשוות לריקוד של להקת בת-שבע, אבל השליטה בכדור של רונאלדיניו, למשל, בהחלט שלא נופלת לטעמי מיצירה של בטהובן.

במוזיאון ישראל בירושלים החליטו שבשנה הנוכחית מגיע לספורט את היחס הראוי לו ופתחו תערוכה מיוחדת בנושא באגף הנוער. הדלקת המשואות על ידי ספורטאי ישראל, לצד הזכיות של מכבי ת"א והפועל ירושלים בגביעי אירופה, העלו גם אצלם את הספורט למודעות גבוהה יותר. אמנים רבים נרתמו למשימה והעמידו תערוכה בנושא 'ספורט כנושא אומנות' שנפתחה בשבוע שעבר ותהיה פתוחה לראשות המבקרים למשך כל השנה.

ניצלתי את שהותי בירושלים כדי לראות על מה מדובר ואיך אפשר לגרום לי, בתור אחד שהיה דופק חרופים בשיעורי האומנות באוניברסיטה, שהיו קורסי חובה במסגרת התואר בתקשורת, אולי להינות קצת יותר. מכיוון שהתערוכה מתקיימת באגף הנוער, לקחתי איתי את האחיין שלי מתן בן ה-7. מקסימום אם אני אשתעמם, אולי הוא יהיה זה שיגלה קצת יותר עניין.

התערוכה למעשה מיועדת לכל המשפחה וזה אחד הדברים היפים בה. הכיסוי שלה הוא נרחב מאד ואם באתם בהרכב מלא – כל אחד יוכל למצוא את הדבר המעניין אותו ביותר: האבא סביר להניח שיתעניין בעיקר באגף ההיסטורי, האמא ביצירות האומנות בנושא, הבן הגדול במתקני הספורט והסרטונים, הקטן יותר במשחקים, הצעצועים והשעשועים והבת המתבגרת - בישיבה על חוף הים הוירטואלי (וגם נראה לי בתמונות הספורטאים החטובים...).

כבר בכניסה למתחם התערוכה ציידו את שנינו במדליות זהב (מפלסטיק) ככה, אפילו בלי להזיז אצבע. "ואוו, איזה כיף", קפץ האחיין שלי משמחה אבל אני ניסיתי קצת לצנן את ההתלבות שלו ולהסביר לו שבדרך כלל, במציאות הספורטיבית, בשביל לקבל מדליות צריך להשקיע ולהתאמץ. "מתן חמוד, בספורט, וגם בחיים בכלל, אין מתנות חינם. אם פעם תרצה לזכות במדליה - תצטרך להשקיע הרבה יותר". מסתבר שמה שתופס בספורט - הוא כנראה הפוך לתערוכה.

שני אזורים עיקריים לתערוכה המתפרשת על שטח גדול במיוחד: הרחבה החיצונית וזו שבתוך הבניין של אגף הנוער שאולמות רבים ממנו הוקדשו למען המטרה. הרבה מאד מתקנים, פסלים, בובות ושאר חפצים ממתינים בחוץ כשאת רוב תשומת הלב תופס קיר הטיפוס שבנוי למעשה מבלון ענק, כך שגם נפילה מגובה רב הופכת לחוויה בפני עצמה. למבוגרים שביננו קצת יהיה קשה לטפס על "הקיר" אבל לילדים זה תענוג גדול. למעט קיר הטיפוס תמצאו ברחבה החיצונית גם משחקי כדור שונים ושאר פעילויות על ידי מפעילי התערוכה.

הרחבה החיצונית גם מוקפת פסלים שנבנו במיוחד העשויים חלקם מגבס, חימר ושאר חומרים בלתי מזוהים לי. את תשומת ליבי תפס פסל לא גדול של אוהד כדורגל שמצידו האחד מאושר ומיצידו השני בוכה. "אתה רואה, מתן", הסברתי לאחיין שלי. "ככה אני נראה שאני הולך למשחקים של בית"ר. פעם עצוב ופעם שמח". "באמת?", הוא ענה לי, "אך פעם לא ראיתי אותך חוזר שמח". השתיקה והחיוך הנבוך שבאו אח"כ, הבהירו גם לו את דעתי בעניין. גם הפסלים הקבועים המצויים ברחבה נרתמו למען התערוכה וקושטו בצעיפים, כובעים ושאר אביזרי עידוד. את הפסל של האיש המעשן מקטרת, אחד הפסלים המפורסמים במוזיאון, לא ממש שאלו אם הוא מעדיף להיות אוהד בית"ר/מכבי/הפועל והלבישו עליו צעיף אדום.

בתוך הבניין עצמו מתקיימת התערוכה עצמה. מי שביקר ב'איקאה' (מי לא?) ודאי מכיר את המסלול שלפיו אמורים ללכת על מנת לא לפספס כלום ולא ללכת לאיבוד. גם בתערוכה כאן ישנו מסלול אותו עוברים המבקרים שנראה כמו מסלול ריצה באצטדיון אתלטיקה. זה לא שמישהו ממש הולך על פי ההוראות, אבל ללכת על "מסלול דקורטיבי משובח", כמאמר הפרסומת המיתולוגית של 'חייייים, תדליק את האורות', נותנת תחושה אחרת, כיפית יותר.

אחת התחנות במסלול (לא על פי הסדר). היא חוף הים הוירטואלי שנבנה במיוחד. סביבת חוף הים מביאה לתערוכה את הספורט העממי הלא מאורגן המתקיים שם, וביננו, אולי היחיד שהישראלים באמת עושים חוץ מלפצח גרעינים מול הטלויזיה. אז איך מביאים לירושלים חוף ים? פשוט מאד מסתבר: מפזרים על פני שטח גדול חול ים טיבעי, מקרינים על מסך וידאו ענק ים ואנשים בבגדי ים, מוסיפים את הרעש המקובל, אפילו סוכת מציל תמצאו שם והנה, יש לנו חוף ים לכל דבר. על מנת להשלים את התמונה תמצאו במקום גם כסאות נוח לזולה אמיתית וכמובן משחקי הספורט המקובלים – מטקות, צלחת מעופפת, שש בש (סוג של ספורט, למרות הכל) ואפילו המשחק שאותי החזיר 20 שנים אחורה - העברת כדור (כמו של רוגבי) בעזרת שני חוטים. רק דבר אחד חסר כדי להפוך את התמונה למושלמת - שמש.

תחנה מעניינת נוספת במסלול היא שלטי האוהדים. קיר שלם הוקדש לנושא האוהדים ובו תמצאו את כל הכרזות, בכל הצבעים מכל מחנות האוהדים. מארגני התערוכה והאומנים היוצרים לא ממש דפקו חשבות ובשלטים המפורסמים תארו דברים שגם המקלדת בקושי סובלת: 'שער 5 עולה באש', 'יגיע ג' חיזבאללה' ונראה לי שנסתפק בזה. מתן, שרק השנה לומד לקרוא, ביקש ממני הסברים לביטוי כמו 'ברוכים הבאים לגיהנום'. "פעם, כשאבא שלך ייקח אותך למשחק כדורגל, הוא כבר יסביר לך שם", חמקתי מזה באלגנטיות. עוד באגף האוהדים תמצאו יצירות אומנותיות רבות הקשורות לנושא, תשמעו את כל שירי האוהדים (כמעט) ותוכלו להרגיש ממש בתוך יציע בעזרת מסכי וידאו של אוהדים הצופים במשחק כדורגל.

אגף האומנות הדיגיטלית היתה המעניינת ביותר עבורי ומומלצת בחום לכל מבקר. יצירה רבת מסכים, הבנויה בקשת גדולה, מתארת מתעמל מבצע קפיצה וסלטה מעל ראשי הצופים, כאילו שמדובר במישהו שממש קופץ מעליך ונוחת בצד השני. במקום אחר ניתן לרכב על סקייטבורד וירטואלי ולחוש כמו בסרט דמיוני. גם טניס תוכלו לשחק באותו אופן. מי שיחפש פעילות ספורט אמיתית יוכל לעשות זאת באופני הכושר הפזורים במקום, לחבוט בשקי איגרוף ולשחק פינג פונג בשולחנות מיוחדים שעוצבו לצורך התערוכה.

האגף ההיסטורי מיועד בעיקר לתולעי הספורט שביננו והחבר'ה הצעירים לא ממש יגלו בו עניין. חדר ענק כוסה כולו בגזרי עיתוני ספורט מתקופות שונות כשלאוהבי הנוסטלגיה צפויה חוויה אמיתית שם הם יוכלו לבלות שעות על גבי שעות. מסכי טלויזיה גדולים יספרו לכם את סיפור ההיסטוריה הספורטיבית הישראלית והעולמית בסרטים בשידור מחזורי כל חצי שעה לערך ועמדות מחשב מיוחדות יאפשרו לכם לנבור בארכיונים ולחפש כל מה שתרצו על הספורט, בכל ענף שהוא וכל תחרות שהיא, כולל סרטים, תמונות וחומר כתוב על האולימפיאדות, מונדיאלים, אפילו על תחרויות המכביה. בהיכל התהילה תוכלו לראות מקבץ קטן ביותר של גביעים ומדליות בהם זכו ספורטאי ישראל. "אתה רואה מתן, זו מדליה אמיתית", הצבעתי על מדליית אלוף אירופה של אלכס אברבוך שהובאה במיוחד. "יום אחד גם אתה תזכה באחת כזו".

בזמן שאני ישבתי קצת ללמוד יותר ולהיזכר בספורט של פעם (כשבאמת היה כדורגל בארץ), את מתן שלחתי לאגף המשחקונים והיצירה המיועד לחבר'ה הצעירים. מאביזרים שונים הקשורים לספורט, כגון – משרוקית, גזיר של רשת של סל, כדורי פינג פונג וטניס ועוד כהנה וכהנה, וכמובן עם חומרי המלאכה הקבועים, הילדים יכולים ליצור מיצג אומנותי בעצמם. משם הם יעברו לשחק בצעצועים הקשורים לנושא, כדורגל ענק ושאר פעילויות. להוציא אותו משם ולקחת אותו חזרה הביתה – היתה משימה קשה ביותר.

את הביקור שלי במוזיאון, אולי באיחור של כמה שנים טובות, סיכמנו שנינו בחוויה נחמדה. קשה מאד, ואולי אפילו בלתי אפשרי, להכניס את כל הספורט, הישראלי והעולמי, אל תוך תערוכה אחת אבל הנסיון לכשעצמו שווה ועוד איך ביקור. התערוכה כאמור תהיה פתוחה לאורך כל השנה אבל מומלץ בעיקר לבקר בה עכשיו, בחודשי האביב והקיץ. מתן חזר להוריו מאושר ומלא חוויות, אני חזרתי אל עבודתי העיתונאית. אולי פעם כתבה על ספורט תהיה תרבותית לשם שינוי.