בן לאדן, אוצ'לאן ומייקל פלפס

הוועד האולימפי היווני יארח בשלושת הימים הקרובים כנס שיעסוק בהיערכות הבטחונית למשחקים בקיץ הקרוב באתונה. הדעה הרווחת היא שהאמריקאים הולכים להציג טענות שמראות שהמארגנים לא מסוגלים לאבטח את האירוע, שייחל ב-13 לאוגוסט ויסתיים ב-29 באותו החודש, כמו שצריך. והאמריקאים, אם יש למישהו ספק, מתכוונים לקבל תשובות לשאלות שיעלו.

שרשרת של סמי-פיגועים שהתרחשו באתונה לאחרונה, הגם שהסתיימו ללא נזק רציני, לא הוסיפה בריאות ליוונים, אבל הם חוזרים ומדגישים: "אין שום חורים בביטחון האולימפיאדה". ואם כן תהיה בעיה, הם כבר דאגו לסמן את האשמים. אמש, בשיחה עם עיתונאים לקראת הכנס, אמרה ג'יאנה אנגולופוסקלי, נשיאת הוועד היווני ומי שנחשבת כאחראית להבאת המשחקים לאתונה: "העובדה שהתקשורת וגורמים מסויימים דואגים להדגיש שדווקא כן יש בעיות תורמת רעיונות לאלו שיש להם מחשבות לפגוע בתחרויות".

האמריקאים והאירופאים קיטלגו את המאיימים העיקריים על שלום האולימפיאדה לכמה וכמה ארגונים. הגוף הראשון, אבל לאו דווקא המסוכן ביותר הוא אל קאעידה, גוף שכבר הוכיח את המשיכה שלו כלפיי קורבנות אמריקאים. המשלחת האמריקאית מקבלת תידרוכים שעיקרם להצניע לכת. לא לבלוט יותר מדי - במיוחד מחוץ לכפר האולימפי.

האיום השני על שלום המשחקים מגיע מהצ'צ'נים. הם גרים לא רחוק ומחפשים את המשלחת הרוסית. עד היום הצ'צ'נים עדיין לא גנבו את ההצגה באירוע גדול ואולימפיאדה היא בהחלט במה ראויה.

אחרונים חביבים הם הכורדים. בשנת 99' ביקש אוצ'לאן, מנהיג המחתרת הכורדית ומי שאחראי למותם של אלפי טורקים, מקלט מדיני בשגרירות יוון בקניה. היוונים הצליחו לגרום לו לצאת החוצה מהשגרירות, שם הוא נפל לידיהם של אנשי הכוחות המיוחדים שהגיעו מטורקיה כדי להניח עליו את ידם. במשפט שנערך באנקרה נקבע לו עונש מוות, אבל בעקבות לחץ עולמי העונש הומר ל-20 מאסרי עולם. הפ.ק.ק (אירגון הפועלים הכורדי) לא שכחו לא סלחו.

בפעם האחרונה שאיום הטרור התממש במשחקים האולימפיים, נזכיר, זה קרה ב-1996 באטלנטה, עת מטעם צינור הרג שניים ופצע מעל 100. עד היום לא ברור לגמרי מה בדיוק קרה שם, אבל המשחקים נמשכו כרגיל.

האוסטרלים והאמריקאים, בתוספת חיזוק בריטי, מוליכים את האופזיציה בכנס שמשך אליו 350 אנשי ביטחון מכל העמים, המינים והסוגים. האוסטרלים נותנים כמובן את הדוגמא האחרונה מהחמישי למאי, עת מחוץ לתחנת משטרה באתונה התפוצצו להם שלושה מטענים קטנים, שהונחו על ידי ארגון מחתרת עצמאי. מהודעה שנמסרה בדיעבד הבהיר הארגון כי מטרת הפעולה היתה להצביע על הכשלון הטוטאלי בהיערכות אירגוני הביטחון היוונים.

כשבטחון ומלחמה בטרור עולים על הפרק, כמובן שיש גם פרנסה להרבה מאנשי עמנו. עשרות ישראלים - מומחי לוחמה בטרור, מומחי מחשבים וכמובן נציגים בכירים של המערכת הביטחונית, עושים באי השכן ימים כלילות, כאשר המטרה היא לייעץ ולהרביץ תורה באנשי כוחות הביטחון המקומיים. תוסיפו לזה את החבורות האמריקאיות מה-F.B.I וה-C.I.A שמבלות בטברנות המקומיות בשנה האחרונה ותגלו שליטה ישראלית-אמריקאית בכל נושא הביטחון באולימפיאדה. וזה כנראה הדבר היחיד שמרגיע את שאר העולם.

באופן כמעט אירוני, ישראל לא מלחיצה כמעט אף אחד באולימפיאדה הזו. זאת אומרת, ברור שנציגינו יזכו להתייחסות בטחונית מיוחדת, אבל המפגינים מול שגרירות ישראל, שכנראה לא נפלו בקסמו של יצחק שום (או שהם פשוט אוהדי אולימפיאקוס), כבר מזמן לא מרגשות אף אחד.

המשלחת הישראלית פשוט קטנה מדי מכדי להטריד באמת את המארגנים. קצת יותר משלושים ספורטאים, עוד כמה עסקנים ועיתונאים הם כלום לעומת ה-700 פלוס שמגיעים מאמריקה, בריטניה ואוסטרליה. ובמציאות של היום, כשכל מדינות העולם המערבי הן מטרות אפשריות לטרור, גם המשלחות מגרמניה וצרפת, שנעות סביב ה-500 איש כל אחת, הן כאב ראש גדול יותר מהחבורה בכחול-לבן.

בסיור באתונה שקיים עבדכם הנאמן במרץ האחרון, התקבלה תחושה שבניגוד למרבית סעיפי הארגון האחרים, בבטחון היוונים דווקא לא מחפפים. כבישים ומדרכות זה קצת בעיה, אבל מעגלי, משולשי ומרובעי בטחון יש ויש. העניין הוא שהקולות של נמל פיראוס אכן מזכירים את חיפה, וכשאווירת החפיף היא תרבות חיים ממש כמו אצלנו, אבל נטולת ההווי הביטחוניסטי הישראלי, קשה לראות נמל שיקבל עשרות אלפי מבקרים מדי יום כפילטר סטרילי באמת.

איך שלא יהיה, אירוע הספורט הגדול בעולם, שאמור להוות סמל לשיתוף ואחווה בין העמים, עומד בפתח ובמקום להתעסק במי ייקח את גמר ה-100 מטר או בככמה מדליות יזכה מייקל פלפס, מרבית הכותרות שתמצאו היום בתקשורת הבינלאומית סביב הנושא האולימפי יהיה קשורות בשאלה הבטחונית. כל העולם ישראל.