נא להכיר: נצרת עלית

אחד הפועלים שבונים במרץ את האיצטדיון החדש של הפועל נצרת עלית, בכניסה לעיר, אמר אתמול: "אנחנו נהיה סכנין של המגזר היהודי". אבל ההשוואה לסכנין, שהביאה 25 אלף אוהדים לגמר הגביע באיצטדיון רמת גן וקרוב ל-5,000 צופים למשחקי הבית שלה בקרית אליעזר, מופרכת מכל הבחינות.

לאימון המסכם של סכנין לקראת גמר הגביע הגיעו בערך 500 איש מהעיר הקטנה. לאימון המסכם של נצרת עלית לקראת המשחק המכריע שלה העונה, מחר בכפר סבא, הגיעו 20 ילדים וכמה פונקציונרים מעיר שמאכלסת קרוב ל-60 אלף תושבים.

ההשוואה מעבירה הילוך בנושא טעון כמו המגרש הביתי. שתי הקבוצות שיחקו העונה ללא בית: סכנין בחיפה, נצרת עלית בכפר כנא בתחילת העונה, ומאוחר יותר בעילוט. ההבדל הוא שאם תגיעו לסכנין לראות את התקדמות העבודה באיצטדיון החדש, מקסימום תוזמנו לקפה על ידי שני הפועלים המשועממים שמסתובבים שם. אם תגיעו לנצרת עלית, ולא תיזהרו, ידרוס אתכם אחד מ-20 הטרקטורים שהופכים את האדמה באיצטדיון המפואר.

סכנין נאנקת מצרות כלכליות ותשתית עלובה, נצרת עלית מגדירה עצמה "העיר היפה בגליל". זה לא עוזר להעמיד קבוצת כדורגל לליגת העל. אוהדי הקבוצה מדברים על בית שאן כמודל לקבוצה ששיגעה את הצפון וסחפה אחריה עיירה שלמה - היו ימים שמחצית מתושבי בית שאן נכחו במשחקים. בנצרת עלית זה לא יקרה לעולם. מחצית מתושביה הם עולים שמעדיפים התעמלות אמנותית ושחמט על המשחק המפוזר הזה שהילידים מתרגשים ממנו.

גם מסורת, כפי שהיתה לבית שאן, אין בנצרת עלית. הקבוצה נוסדה בתחילת שנות השישים, ופרט לשלוש עונות בתחילת שנות השמונים בליגה הארצית, לא ידעה הרבה נחת. תחתית ליגה ב' מוכרת לה יותר.

בניגוד לבית שאן או סכנין, נצרת עלית היא תערובת מיוחדת של אוכלוסייה חדשה וותיקה, שמתקשה לדחוף קבוצת כדורגל. למשחק העלייה מהארצית ללאומית הגיעו 250 אוהדים. בעיר נולדו כישרונות לא רעים - אריה אקרמן (הפועל חיפה), קובי בלדב, יעקב אסייג, דודו אוואט, אבל אף אחד מהם לא העיר את הסצינה. עד שהגיע "אבוש".

אבוש הוא אבשלום נוריאל, יו"ר נצרת עלית בארבע השנים האחרונות. טיפוס יוצא דופן: הוא איש עסקים שנכנס למפעל משפחתי בתחום הובלת חומרים ממחצבות שייסד אביו, והמשיך לגלגל אותו עד שהגיע למשהו שאחד מאוהדי נצרת עלית מגדיר "יותר עשיר משחר ומלוני, הוא תותח". אבוש שותף בבעלות על חברה שהיום מתמחה בעיקר בלוגיסטיקה, מימון, שינוע ואחזקה. לחברה סניפים בכל הארץ. משרדו של אבוש ממוקם ברמת דוד, הוא מתגורר בכפר שמריהו, אבל מה לעשות, נולד בנצרת עלית.

לפני ארבע שנים ביקש ממנו ראש העיר שייקח את הקבוצה, שהיתה בתחתית הליגה השלישית. אבוש כינס מסיבת עיתונאים והכריז: "בתוך חמש שנים נשחק בליגה הראשונה". אחר כך התחיל לעבוד. הוא הביא שחקני רכש מן הגורן ומן היקב (בקבוצה יש שני שחקני בית בלבד, יניב כהן ועידן גורן), וידידותו עם ראש העיר מביאה לקבוצה תמיכה עירונית חסרת תקדים בכדורגל הישראלי - 2.2 מיליון שקל בשנה, מתוך תקציב של קצת יותר מ-6 מיליון.

בשנתו הראשונה הביא אבוש לנצרת עלית כוכבים סטייל סהר מזרחי, עופר דגמי ורונן בדש. לתחתית הליגה השלישית. למאמן הוא מינה את יליד העיר יעקב אסייג. העסק התרסק. הקבוצה, שבנצרת הערבית מכנים "המיליונרים", ירדה לליגה א' ותושבי העיר הפנו לה גב. אסייג אמר לשחקנים באחת האסיפות: "אם היו לכם רובים, הייתם יורים אחד בשני מרוב שנאה". נוצרו מחנות, אבוש הבין והחל להשקיע בנוער.

בשנה שעברה תוכנית אבוש החלה להצליח: למשחקי בית הגיעו 1,000 אוהדים, למשחקי חוץ 800. מחלקות הנוער והילדים מרשימות. מתוך מחלקת נוער שמונה 500 ילדים, 30% הם ערבים מהסביבה - כפר כנא, ריינה, משהאד, סולם ואיכסל. "כשהגעתי מצאתי מקום דיכאוני, מפורר" אומר אבוש, "זה היה ברמה של סיסמה כשאמרתי להם חבר'ה, אנחנו יכולים, גם במקום כזה, להגיע לליגה הראשונה. נצרת עלית תהיה עיר של כדורגל, כי חוץ מכדורגל אין כלום".

למרות המלים היפות, בינואר הודיע אבוש כי בתום העונה יעזוב את הקבוצה. ההודעה היתה מפתיעה ויריביו אומרים כי היא יצאה דווקא אז מכיוון שבאותו זמן נחשף במקומון "כל העמק והגליל" חשד למכירת משחק של שוער נצרת עלית, אושרי לוי, לשכנה נצרת. אבוש השתגע מהפרסום ואסר על שחקניו להתראיין למקומון במשך חצי שנה.

בנצרת סברו שאבוש הודיע על עזיבה כ ספין בפרסומים. הוא מדבר אחרת: "אלף, מיציתי את עצמי. בית, ליגת העל זו אופרה אחרת, אני לא יכול לעשות את מה שאני עושה היום במאה אחוז, כראש קבוצה בליגת העל".

בקבוצה מדברים על כך שזו היתה קריזה של אבוש, ש"כמו שהוא יכול להתלהב ולהביא לכאן את רונאלדו, כך הוא יכול להתעצבן ולהגיד 'אני הולך'". סביר שאם נצרת עלית תעלה לליגת העל, אבוש יישאר או יביא חברים מקהילת העסקים שייקחו אותה. "בישראל יש הרבה אנשי עסקים פטריוטים, שלא צריכים שיראו אותם רק במסיבות וקוקטיילים", הוא אומר, "חשוב שיידעו שיש ילדים, שכדורגל בשבילם הוא צורך קיומי".