"מה שהיה בסכנין זה כלום לעומת מה שיהיה פה"

אחרי ההיסטריה של סכנין שלשום, ולאחר שליגת העל שלנו לא סיפקה שום דרמה ושום משחק קורע לבבות ועמוס דמעות, רגע השיא של הכדורגל הישראלי בעונת 2003/2004 יגיע בסביבות השעה 18:45 בשבת, עם שריקת הסיום בשלושת המשחקים - בקרית שמונה, כפר-סבא ורמת-גן (שם תשחק הפועל חיפה), שלאחריו נדע מי הן שתי הקבוצות שיצטרפו בעונה הבאה לליגת העל ומי הן השתיים שיאלצו להתמודד עונה נוספת בליגה הלאומית, יחד עם אחי נצרת, מכבי נתניה (היורדות הטריות), ניר רמת-השרון והפועל עכו (העולות הטריות מהליגה הארצית).

ארבעה אוהדים של ארבעת הקבוצות מספרים על ההכנות לקראת המשחק המכריע, על ההתרגשות ועל החגיגות הצפויות להיות, אם וכאשר. לנו לא נותר אלא להמתין ולראות איפה באמת ייפתחו בקבוקי השמפניה ואיפה ימלאו שק דמעות.

"קרית שמונה לא מתפקדת". בארבע המילים הללו מתאר בעצם הכל אריק פחימה, אוהד הקבוצה ותושב העיר בן 33, את התחושה לקראת המשחק מול הפועל רעננה בשבת. "אתה נותן למוכר 50 שקל בחנות, אל תתפלא אם תקבל עודף פי 2 יותר... הראש של האנשים פה בעננים, כולם מדברים רק על הדבר הזה, שום דבר אחר לא מעניין אותם".

פחימה מספר על לילות בלי שינה, ולמרות שהקבוצה שלו במצב הטוב ביותר, עם רגל וחצי בליגת העל ומשחק מול קבוצה שגמרה את העונה, הוא יודע היטב שכלום לא סגור עד שזה לא סגור. "רגל וחצי לא מספיק וכולם יודעים את זה, גם לא רגל ו-99 אחוז של הרגל השניה. עד שאני לא אשמע את השריקה לסיום, גם אם נוביל 0:5, אני לא אחגוג, בטח לא מול רעננה שכבר עשתה צרות העונה ובעונה שעברה לקבוצות בליגה".

כ-5000 מושבים מכיל המגרש בקרית שמונה ופחימה בטוח שלמשחק הזה ירצו להגיע לפחות פי 3. על החגיגות בסיום, אם וכאשר, הוא קצת חושש לדבר מהפחד של עין הרע אבל מבטיח שמה שהיה בסכנין שלשום הוא כלום לעומת מה שצפוי להיערך בעיר. "לעירייה שלנו אין כסף לחגיגות המוניות, בקושי לתשלום משכורות, אבל החגיגה הספונטנית תוציא את כולם מהבתים, אין לי ספק בזה. לא רק בקרית שמונה אלא בכל האיזור והקיבוצים שמסביב. אנחנו נעלה את קרית שמונה על המפה פעם נוספת, הפעם מנקודת מבט חיובית".

הפועל חיפה ללא ספק יכולה להיות הסיפור הגדול של העפלה או אי העפלה לליגת העל. בתחילת השבוע ידעו אוהדי הקבוצה שזהו השבוע הגורלי ביותר שלהם. אל הבאר הם הגיעו פעמיים ורק נותר לשתות ממנה. פעם אחת הם לא הצליחו, בגמר הגביע מול סכנין, הפעם השניה עלולה להיות בשבת אם לא ינצחו את הפועל ר"ג, או שינצחו אבל זה לא יספיק להם בגלל התוצאות במשחקים האחרים".

"יש איזושהי סימבוליקה שאנחנו חוזרים לאיזור המרכז, ועוד לרמת-גן, כדי לנסות לעלות לליגת העל", מספר אוהד דבורין, אוהד הקבוצה בן 26. "הייתי מוכן לשחק בכל מקום אחר בארץ, רק לא לחזור שוב לר"ג. טוב שלפחות זה לא לאותו אצטדיון שבו הלך הגביע. מי שיספר לך ששוכחים מהגביע ומתרכזים בדבר האמיתי – ישקר. אי אפשר לשכוח, אי אפשר שלא להיות מבואסים מזה. אני חושש מאד שזה ישפיע גם על השחקנים. הייתי באימון אתמול. היו שם פנים נפולות למרות שכ-200 אוהדים ניסו לדחוף קדימה. הם הבטיחו לנו לעשות הכל כדי לשמח אותנו, אבל בפנוכו גם הם יודעים שזה לא תלוי רק בהם".

דבורין חושב שאם הקבוצה תעפיל לליגת העל נראה בעיר חגיגות גדולות. על אפשרות של במה משותפת עם מכבי חיפה, שדחתה את חגיגות האליפות גם כן למחזור האחרון בשבת, הוא לא רוצה לחשוב. "שום חגיגות משותפות. חוץ מזה שביננו, להם אין ממש את ההתלהבות לחגוג בכלל. החגיגה הגדולה תהיה בצד שלנו ואין לי ספק שנעשה דרך ארוכה אבל מאושרת מהמרכז חזרה לצפון".

"הרבה חברים שלי שהיו איתי בגמר הגביע אמרו שהם לא מתכוונים להגיע, גם בגלל הבאסה שעדיין שולטת וגם בגלל שהדבר לא תלוי בנו, אבל אני מניח שלפחות אלף אוהדים כן יגיעו לוינטר". דבורין לא מספר על התרגשות מיוחדת. "כן יש מתח עצום באויר, אבל זו לא התרגשות קורעת לב. לא נותר לנו אלא לקוות לטוב".

גם נצרת עילית רוצה ללבוש חג בשבת. המשחק המסקרן ביותר יהיה בינה לבין כפ"ס, כשעולה אחת לפחות צפויה לצאת ממנו. רק מצב מסויים (תיקו ותוצאות נוספות) יכול להשאיר את שתיהן מאוכזבות ובוכיות. אבל בנצרת עילית בכלל לא חושבים על זה ושי ידידיה, אוהד הקבוצה ותושב העיר בן 37, מספר על המתח הרב וההתרגשות שצפויה להגיע לשיא בשבת. "30 אוטובוסים (כ-1,500 אוהדים) יעשו את דרכם לכפר סבא בתקווה גדולה מאוד גם לעשות את הדרך חזרה מאושרת מאד. כל אוהד יקבל חולצה, צעיף וכובע, ואנחנו הולכים לכבוש את כפ"ס ואת כל הליגה".

שי מספר אף הוא על לילות בלי שינה. "תראה, אי אפשר להגדיר את נצרת עילית כעיר של כדורגל נטו, אבל עלייה לליגת העל, שאנחנו כל כך קרובים אליה, תעשה את זה, אין לי ספק בכלל. במשחק הביתי הקודם, מול הפועל ר"ג, היו 2,800 אוהדים במגרש בעילוט, מספר שאני לא זוכר כמוהו ואני מבלה עם הקבוצה הזו כבר שנים. באימון השבוע הגיעו מאות לעודד את השחקנים, אפילו השחקנים היו בהלם". שי מספר גם על אמונות תפלות אבל לא מוכן לפרט עליהם מחשש שלא יעבדו. על חגיגות בסיום המשחק הוא למשל לא מוכן לדבר. "יהיו אבל עזוב, חסר לי שאני עכשיו יפרט ובסוף כל יירד לטמיון. בוא נחכה למוצ"ש, תתקשר אלי אז, אני אתאר לך בדיוק מה יקרה, אם יישאר לי בכלל עדיין קול".

הצד שני של המשחק המרתק בשבת הם כמובן המארחים – הפועל כפ"ס. 5,000 מקומות מכיל האצטדיון בר"ג אבל סיוון פרץ, אוהדת הקבוצה ותושבת העיר בת 19, מאמינה שאם היו מעבירים אותו לבלומפילד או אצטדיון גדול אחר – לא היית מוצא מקום פנוי (לא שהיא רוצה שיעבירו). סיוון היא גם מנהלת אתר האוהדים של הקבוצה, גם בהיותה חיילת בצבא הגנה לישראל, אבל שבוע כזה היסטרי היא כבר לא זוכרת הרבה זמן. "אני לא יכולה לעמוד במתח", היא מספרת. "לא עוצמת עין, בקושי מתפקדת. ביקשתי מהמפקד שלי חופשת רגילה במיוחד לקראת המשחק. אני צריכה את כל השבוע כדי להתכונן למשחק כזה. כל האוהדים באטרף, משהו שלא היה מעולם לפני כן".

חגיגה גדולה וססגונית מאוד צפויה בשבת, וזה כולל איבזור מיוחד, שלטים, דגלים ומה לא. "אנחנו מכינים 5 רצועות בד באורך של 12 מטר כל אחת שיירדו מהמרפסת שידור על יציע הכבוד שעליהם יהיה כתוב 'מ-ל-ח-מ-ה' (אות על כל בד). חוץ מזה חילקנו 18 אלף פליירים שהכנו לכל הבתים בכפ"ס, ממש עברנו בית בית, כדי לקרוא לאוהדים להגיע למגרש ולהכניס את כל העיר לטירוף. האמת שלא היינו צריכים, כי זה קורה בכל מקרה". סיוון משוכנעת שיהיו חגיגות גדולות בסיום, שכמובן יהיו בצד שלהם. הטענה היחידה שלה היא כלפי המשטרה. "אנחנו מתים לבוא לאצטדיון כבר 5 שעות לפני כדי להתכונן אבל השוטרים יהיו שם רק שעתיים קודם. מה, הם לא מבינים שאנחנו כמו בסיר לחץ? מצידי להיות שם אפילו מהלילה קודם".

למעט הפועל כפ"ס, השייכת לאיזור השרון, אי אפשר להתעלם מהעובדה ששאר 3 הקבוצות המתמודדות על שני הכרטיסים הם מאיזור הצפון. קרית שמונה ונצרת עילית, השתיים שכרגע במקומות 1 ו-2 בטבלה מגיעות מהגליל, זו מהעליון וזו מהתחתון, דבר שיגרום לתזוזה גדולה במפת החלוקה של הכדורגל הישראלי אם אכן הן תעלנה.

יוסי וקנין, עורך הספורט של המקומון 'כל העמק והגליל', מגלה לנו ששתי העיריות, זו של נצרת עילית וזו של קרית שמונה, חשבו על תכנון חגיגה משותפת אם אכן שתי הקבוצות תעפלנה. "זה משהו שדובר עליו אבל אתה יודע, כל עוד אין הבטחה שהן עולות, זה נותר בגדר רעיון עדיין. מדובר בשתי עיריות עם קשיים תקציביים גדולים, שאין להם כסף מיותר לבמות ענק, זיקוקים וכדומה, אבל מצד שני מדובר על מרחק של בערך שעה נסיעה בין מקום למקום כך שזה לא פשוט בכל מקרה". (הצעת וואלה! ספורט: אפשר לקבוע באמצע הדרך, על הכנרת, ולדפוק שם מסיבה גדולה).

"אין ספק שיש כאן שינוי מהותי ותפיסה אחרת של הצפון מבחינה ספורטיבית", מסביר וקנין. "עד היום הצפון הרחוק היה רק כדורסל עם הפועל גליל עליון וכעת, גם אחרי הזכיה של בני סכנין בגביע, פתאום הוא פורח מחדש. אגב, לפני קום המדינה גם הפועל בלפוריה זכתה בגביע אבל מאז הגליל תמיד השאיר את התארים ואת העניין לשאר חלקי הארץ. גם אם רק אחת משתי הקבוצות תעפלנה, זה עדיין יהיה הישג חסר תקדים ומשהו שהוא כדאי מאד לליגה שלנו, שהפרישה שלה תהיה גדולה יותר על פני חלקי הארץ".

וקנין מספר אף הוא על טירוף בשתי הערים. "קרית שמונה היא ממש עיר של כדורגל. זו דריכות ומתח שלא זכור כמוהם שנים, בשום מצב. שתי הקבוצות ידעו טיולים רבים בליגות נמוכות בשנים הקודמות ופתאום הם נחשבות לקבוצות מן המניין, מהשורה הראשונה של הכדורגל. זה שינוי תפיסה שהוא לא הולך ברגל. משקיעים רבים גילו את הפוטנציאל של קבוצות כאלו והביאו אותם לאן שהביאו. גם אני אישית, למרות שאני אובייקטיבי כעיתונאי, רוצה שהן תעפלנה. הן יוסיפו צבע לליגה, כזה שהיה חסר מאוד כמוהו בעונות האחרונות".

על פי וקנין, אוהד שרוף של נצרת עילית, חיים אפללו, הידוע כיהודי מאמין, העניק היום קמיע מיוחד לשוער הקבוצה, אושרי לוי, וביקש ממנו לשים אותו בתוך אחת הכפפות. אם איגרוף הכדור תוך כדי המשחק יגרום לפינצ'ורו – תדעו מה גרם לזה.