מכבי ת"א באלופות, מכבי פ"ת באופ"א

זהו, תמה לה עונת 2003/04 בליגת העל. מכבי חיפה הורידה את מעט הברק שעוד היה לה על האליפות עם הפסדים בשני המחזורים האחרונים ליריבות המסורתיות מתל אביב וסיימה עם מספר הנקודות המועט ביותר לאלופה בישראל בחמש השנים האחרונות (63). מכבי ת"א הצליחה איכשהו לצאת עם הישג מהעונה הבלתי אפשרית שלה, כשהבטיחה ברגע האחרון את המקום השני ואת הכרטיס הנוסף למוקדמות ליגת האלופות, אבל כמו שהיא נראתה - גם במחזור האחרון - קשה להאמין שהיא תעשה הרבה עם הכרטיס הזה. מכבי פ"ת, שעד השריקה האחרונה חלמה על המקום השני, היתה בסופו של דבר הסינדרלה ההכי צפויה שהעונה הזאת יכלה לספק, ועם פאסון עד לפאס האחרון קנתה לעצמה כרטיס ראשון אי פעם להופעה באירופה (אופ"א). וגם הפועל באר שבע שמסיימת רביעית באירופה, זאת של האינטרטוטו, ותיאורטית יכולה להבטיח דרכו מקום נוסף לכדורגל הישראלי בגביע אופ"א. מצבת היורדות נסגרה עוד בשבוע שעבר, עם ההצטרפות של מכבי נתניה לאחי נצרת, וכנראה שהקבוצה היחידה זתזכור את העונה הזאת כמופלאה באמת היא דווקא זאת שסיימה מקום אחד בלבד מעל הקו האדום, בני סכנין, בזכות המקום הזה וכמובן שבזכות דרכה הקסומה בגביע.

האמת, זה היה די צפוי. באופן טבעי, שחקניה של סכנין עדיין מסטולים מחגיגות הגביע וכנראה שהמשחק האחרון בליגת העל, שממילא לא משנה כלום לא הזיז להם בכלל. אז למה לא לפרגן ליריבה השכנה ולתת לה לסיים את העונה בכבוד?

אחרי 90 דקות משעממות, נצרת ניצלה את העובדה שסכנין היתה ב-10 שחקנים בשל הרחקתו של בסאם גנאים. הזר שלדעת רבים היה הטוב ביותר השנה בליגה, גוסטבו בוקולי, היה זה שהתכבד לכבוש את השער האחרון של נצרת בליגת העל.

מכבי נתניה התייצבה להופעת פרידה מליגת העל, לפחות עד עונת 2005/6. חוץ מזה, סביר להניח שזו גם הייתה ההופעה האחרונה בקבוצה של כמה משחקני המפתח כמו אורי אוזן וישמעל אדו. כל זה לא עזר לשחקניו של ראובן עטר, שנפרדו מהליגה עם הפסד נוסף.

מנור חסן העלה את פ"ת ל-0:1 כבר בדקה ה-4 אבל רוסלן לוברסקי שמר על משחק פתוח והישווה ל-1:1 בדקה ה-40. במחצית השנייה השליטה הייתה של פ"ת כאשר נג'ואן גרייב וטומיסלב ארצג כבשו עוד שני שערים ונתנו לקבוצתם לסיים את העונה עם טעם מתוק בפה.

משחק לא גדול במיוחד של מכבי פ"ת (לפחות ביחס לתוצאה) מול שחקני בית"ר, שאחרי היכולת של השבועות האחרונים, גורמים לחרפת אי תשלום המשכורות מצד הבעלים שלהם, להראות כמעט מוצדקת.

טועמה פתח את מבול השערים עם מסובבת מ-20 מטר שריגשה את היציע המזרחי אשר עוד לא התאושש מהזכיה של סכנין. פ"ת הוסיפה עוד שלושה, כולל צמד של עומר גולן, לפני שבית"ר המתיקה קצת את גלולת הפרידה המרה שהעניקה לאוהדיה עם צמד מצמק ובונבון יפה במיוחד של קלדיירה, אבל זה כבר באמת לא שינה הרבה לאף אחד.

מנשה משיח הוא באנקר של מכבי ת"א (זוכרים את הגול שפסל להפועל פ"ת?) שניצלה טעות איומה של דווידוביץ'. ואולי העובדה שהרגע הקריטי של מחזור הנעילה הגיע דווקא בגלל טעות של מי שנבחר על ידי שחקני הליגה לכדורגלן העונה - התמנון בכבודו ובעצמו - מסמלת בצורה הטובה ביותר את איך שהעונה הזאת נראתה.

ומה לגבי משיח, אתם שואלים? הקוון קרסניקוב טען שרוסו בעט לעברו את הכדור, מה שדי נכון אבל זו לא היה טיל אלא פס כזה. משיח הרחיק אותו לא בצדק וגמר את הסיפור. קרסניקוב הסביר אחרי זה שהכדור פגע לו בישבן. מאיר איינשטיין אמר שכנראה יש לקרסניקוב ישבן רגיש. חיפה אלופה, מכבי ת"א, כאמור, מצטרפת אליה למוקדמות האלופות. מי שראה את המשחק הזה יתקשה להאמין.

אוהדי הפועל ת"א הבינו כבר בהתחלה ששום דבר טוב לא ייצא מהמשחק הזה כי יוסי רוזן, אחד הגרועים השנה בקבוצה, העלה ליתרון. אחרי זה באה שלישיה של באר שבע, כולל צמד של אופיר חיים שהעלה אותו לראשות מלכות השערים יחד עם שי הולצמן. קלימי סבן רק צימק ורץ להתחבק עם שמעון גרשון. קצת פאטתי, אבל מה שער שני ברציפות לסבן.

באשדוד נפרדו מעונת החלומות שכמעט הפכה לסיוט עם ניצחון על בני יהודה. זוהר השמנמן, אלי ששון עם שער עצמי ושער של אוחנה הצעיר, חתמו עונה בינונית לדולפינים ועונה לא רעה לשירזים. חיים רביבו נפרד מהכדורגל שלנו עם 36 דקות שבעיקר בגללן טרחו 5,000 צופים לכתת את רגליהם למגרש באשדוד, גם לסמל ממול, חזי שירזי, היה זה כנראה המשחק האחרון בליגת העל. אנחנו כנראה עוד נשמע מהם. שיהיה במזל.