בקיץ שעבר טיילתי במשך שבועיים ברחבי ספרד. הדובדבן על הקצפת היה הביקור המיוחל בהיכל הכדורגל - האצטדיון על שם סנטיאגו ברנביאו במדריד. במשך שלושה ימים התרוצצתי ברחבי העיר בשביל למצוא כרטיסים למחזור הפתיחה של הליגה. ריאל נגד בטיס הוא בדרך כלל לא משחק בעל משמעות מיוחדת אך הפעם היתה זו הבכורה של בקהאם והמשחק הרשמי הראשון בעונת ה"גלקטיקוס".
לאחר שעמדתי לשווא חצי בוקר בתור מחוץ לאצטדיון, הצלחתי להשיג כרטיס דרך הקו הטלפוני של המועדון. עם הרבה מזל ומעט עקשנות שמתי יד על כרטיס של מנוי (socio - חבר מועדון) שמשום מה בחר לא להגיע והחזיר את הכרטיס לקופות.
למשחק הגעתי כמו חתן בר מצוה. בכניסה קניתי חולצה של בקהאם בשביל חברה שלי (לפחות זה התירוץ) ונכנסתי פנימה רועד מהתתרגשות. כשריאל עלתה לכר הדשא המושלם מול אצטדיון מלא שיפשפתי את העיניים כדי להאמין. היה לי ברור שאני אזכור את הרגע כל חיי. כמה אנשים זוכים לראות בגודל טבעי את זידאן, רונלדו, בקהאם, ראול, פיגו ורוברטו קרלוס על מגרש אחד? בלבי חשבתי שזהו רגע שעוד אספר עליו לנכדי. רגע בו השחקנים הגדולים בתבל מתקבצים יחד בסופר-קבוצה על-היסטורית. אומרים שזה דומה לריאל של שנות החמישים עם פושקש ודי-סטפאנו. לי זה נראה אפילו יותר גדול.
אז איך קרה שקבוצה כזאת גומרת עונה בלי תואר? האמת היא שכבר באותו משחק ראשון היה ניתן לראות את השורשים לבעיה שהפכה עונה היסטורית לכשלון מוחלט. כשרון יש מעל ומעבר אבל מלחמה והגנה כבר היה חסר במשחק מול בטיס. בקהאם הגיע על חשבון קשר דפנסיבי. באותו הקיץ סערו הרוחות סביב מאקללה. נטען שהוא לא מרוצה מהחוזה שלו ורוצה לעזוב. בסוף ריאל היא זאת ששלחה אותו לצ'לסי. מקאללה נתן עונה בינונית לחלוטין בלונדון אבל מרכז המגרש המדרידיסטי לא התאושש.
ריאל נשארה עם קישור התקפי שלא יודע להרוס התקפות יריב ולא מפחיד את הקשרים של הקבוצה ממול כפי שעשו מקאללה וקונססיאו (עוד אחד שנשלח החוצה). החופש ממנו נהנו הקשרים של בטיס באותו המשחק ושל רוב קבוצות הליגה בשאר העונה האפיל על התקפת המשולשים הגאונית של ולדאנו.
גורם שני ומרכזי בנפילה של ריאל הוא החלפת הנשמה בברק. רונאלדו הוא כובש השערים המוכשר בעולם, בכך אין ספק. אבל כאשר הצהיר שבעונה זו הוא יכבוש 30 שערים (כבש 23 עד כה) הוא כנראה חשב על עצמו יותר מאשר על המועדון. הקבוצה הפכה ל"גלקטית" מדי. לא נשארו בה סמלים. ראול הוא הנסיך של האוהדים ותמיד ישאר סמל אך מאז ומעולם השחקנים המזוהים ביותר עם האוהדים הם אלו שנלחמים, נפצעים ומוכנים לעשות הכל למען הצלחת המועדון. קחו לדוגמא את גאטוסו במילאן, את רוי קין במנצ'סטר או את צ'ירו פררה ביובנטוס. העונה בריאל פשוט לא היו כאלו שחקנים.
בכשלונה של ההגנה קצת קשה להאשים את המנהל הטכני חורחה ולדאנו. בכיר הבלמים איבן הלגרה נעלם העונה ולא הצליח להכנס לנעליים הגדולות של פרננדו היירו (עוד סמל שעזב בטונים צורמים). ולדאנו זרק למים העמוקים שלושה שחקני בית ספרדים - פאבון, ראול בראבו ומיניימברס, שלושתם ילידי שנות ה-80. עונת הבכורה לא הייתה מוצלחת במיוחד. מה גם שאי אפשר לצפות משחקנים חסרי נסיון שיתנו את הפן הלוחמני בקבוצה. ריאל נותרה ללא חוטבי עצים ושואבי מים.
ה"סוסיוס" של ריאל הביעו מורת רוח מן המצב כבר מהשלבים הראשונים של העונה. היה ברור להם שעם כל השמחה וההיסטוריה, הקבוצה הזאת נבנתה עם הפנים כלפי חוץ ולא למען מדריד. את תלונותיהם הם לא חסכו אפילו מראול. טענו שהוא עצלן וכבד, אחד המנויים הותיקים שפגשתי טען כבר בתחילת העונה שהוא שחקן שמוערך יתר על המידה. העונה האחרונה היתה אחת המאכזבות ביותר עבור ראול גם מבחינה אישית, 11 שערים בלבד בליגה ותווית הלוזר שוב נשלפת בעקבות הכשלונות וחוסר היכולת להוביל את הקבוצה ברגעים הקריטים. כל זאת חודש בלבד לפני תחילת יורו 2004.
השערוריות הרבות סביב בקהאם וחיי המין שלו סימנו יותר מכל את המקום בו נמצא המועדון. כנראה שיש מחיר לרכישת כוכבים כה רבים שלא נמדד במיליוני דולרים. פיגו נראה מלנכולי במשך כל העונה ואומרים שהסתכסך עם האחרים ואילו זידאן נשאר מבריק אבל משחק עם אנרגיה של שלהי קריירה. משום מה יש הרגשה שכל חובב כדורגל ממוצע ידע להגיד בתחילת העונה שזה מה שיקרה. ובכל זאת זה קרה.
עונה בה ולנסיה וורדר ברמן לוקחות אליפות ובה מונקו תשחק נגד פורטו בגמר ליגת האליפות, מזכירה לנו שוב שהקסם לא נעלם מהכדורגל ובכסף אי אפשר לקנות הכל. סיפור הסינדרלה של מוריינטס (שעוד עלול להגמר בזכייה בצ'מפיונס) לא היה יכול להכתב בצורה טובה יותר ע"י מיטב התסריטאים. ריאל, יובנטוס, באיירן ומנצ'סטר קיבלו תזכורת קטנה על האנושיות של המשחק. כאן הנשמה גוברת על השכל וברק וכשרון לא מספיקים לקחת אותך עד הסוף.
אש על הגולש
בוער לכם בלב, בראש או בלשון ואין לכם איפה לפרוק את זה? מערכת וואלה! ספורט מזמינה אתכם להיות פרשנים לרגע (או ליותר, תלוי בכם), סופרים או משוררים ולשלוח לנו קטעים שכתבתם, בכל סגנון כתיבה שעולה על דעתכם, בתנאי שיהיה ראוי לפרסום ובכל תחום הקשור לספורט.
מניתוח נקודות התורפה הטקטיות בהרכב החדש של מ.ס. אשדוד עד לסיפור, דמיוני או מציאותי, על חיי אוהד פינג-פונג, נשמח לתת לכם הזדמנות לגלות לעולם כוכבי כתיבה חדשים. את הקטעים שכתבתם, שלחו דרך ה"כתבו לנו" (בצד ימין באתר או בקישור למטה) או לכתובת המייל הבאה: sportssupport@walla.net.il . אנו נפרסם את המשובחים שבקטעים שנקבל בפינה "אש על הגולש" שבאיזור הטורים האישיים. גם מי שכבר פירסם טור, מוזמן לשלוח עוד אחד. אנא, ציינו את שמכם המלא.