צבע הכדורגל, צבע החיים

את חיים ברעם אנחנו מכירים כאיש אצלו הפוליטיקה והכדורגל זורמים חזק בדם. בישראל של שנות ה-2000, כמו בכל מקום כנראה, קשה להפריד לגמרי בין הדברים, ולמרות זאת, החיבור בין בית"ר לליכוד, הזיהוי של הפועל ת"א עם השמאל והקו הפתוח של מכבי ת"א כדורסל ללשכת ראש הממשלה ממשיכים להטריד את מנוחתם של רבים מאתנו. והנה, בא העיתונאי הוותיק ומציע לנו מסע לתקופה אחרת, בה החיבור בין הספורט (כדורגל במקרה זה) לפוליטיקה היה הדוק בהרבה, אבל איכשהו, שלא כמו היום, הצליח להישאר קסום ומרגש.

אל המסע הזה אתם מוזמנים לצאת בספרו החדש של ברעם, "אדום צהוב שחור", שייקח אתכם אל בית החינוך, התנועה המאוחדת, בתי הקולנוע ומשחקי הכדורגל בירושלים של שנות החמישים. מה שהוא למעשה אוסף של טורים וסיפורים קצרים, נפתח בסיפור הבדיוני היחיד בספר, והיחיד שגם פורסם בעבר. תרשו לי עצה קטנה: אם אתם רוצים ליהנות מהמשך הספר, אל תוותרו עליו.

בסיפור אנחנו מכירים את יוסף, אוהד בית"ר ותיק, שמקשיב לשירים ושערים ומתגעגע לימים של ימק"א ולשחקנים כמו חסון, בירנבלום וסימון שהקדימו בהרבה את הגיבורים הירושלמים הידועים יותר, דוגמת צ'רנוחה ונוימן. חברו של יוסף, דבח, מסמל את הצד השני. אוהד הפועל ותיק שחי בלב מעוז בית"רי ועדיין עושה ככל יכולתו ליהנות מכדורגל ולהישאר פעיל. בהמשך הספר הקורא יגלה את חשיבותו של הסיפור המקדים, תוך כדי שהוא ירגיש פעם כיוסף ופעם כדבח.

ציר מרכזי אחד לספר: משפחת ברעם והפועל ירושלים המפא"יניקיות בשנותיה המוקדמות של המדינה. המצב הכלכלי הרעוע והפליית העולים החדשים מארצות ערב גרמו לפילוג קשה בין אזרחי העיר. תומכי חירות הלכו בקנאות עם בית"ר, ואילו המפא"יניקים, חדורי תחושת צדק ועליונות, הלכו עם הפועל.

בין סיפורים על עצרות פוליטיות ותנועות נוער, מתאר ברעם בפרוטרוט משחקי כדורגל מותחים, חוויות ילדות כואבות וסיפורי שחיתויות שהיו מרעידים היום את כל המדינה. בדרך אנחנו לומדים להכיר טקטיקות ומושגים של שנות החמישים (צנטרפור, פס אנגלי, פריקי ועוד), ומקבלים הזדמנות להכנס לתוך מוחו של מנהל הקבוצה (לא מאמן כמו היום) ולמוחו של אוהד צעיר ומוטרף.

ברעם הצעיר היה חולה כדורגל שהלך ונטש את הממסד הפוליטי לטובת יציעי ימק"א וקטמון. אהבות, אכזבות ופציעות ליוו וחישלו אותו באהדתו לקבוצת הדגל של אביו, משה, שהיה מזכיר ההסתדרות בירושלים. הקירבה של משפחת ברעם לצלחת השלטון, ומעורבותו של חיים ברעם הילד בפוליטיקה המקומית והארצית, חושפת בספר דמויות מפתיעות שהלכו והתפרסמו עם השנים. בין לבין אנחנו לומדים גם על "האנוסים" – אוהדי כדורגל שנדבקו בחיידק הבית"רי, אבל תמכו בהפועל ירושלים לכבוד מקום עבודה טוב בהסתדרות ולתפארת פנסיה מכובדת.

הספר עצמו מבולגן, וברעם, מתוך בחירה או אילוצי דרך מחשבתו, זורק את הקורא קדימה ואחורה בתוך זכרונותיו המבולבלים, מה שבעיניי רק מעצים את חווית הקריאה. רק תתנו לעצמכם להיכנס לסיפור ומהר מאוד תמצאו את עצמכם מרגישים כמו אוהד אדום או צהוב שנלחם על גאוותו בחירוף נפש.

בשורה התחתונה זהו ספר חובה לכל אוהד כדורגל שההיסטוריה של הכדורגל הישראלי מעניינת אותו ובטח לירושלמים שביניהם. תזדהו עם צ'רלי בן-עיון, יעקב שמטוב או חיים ברעם, אם אתם באמת אוהבים כדורגל, הספר הזה לא ישיאר אתכם אדישים.

("אדום צהוב שחור" – חיים ברעם, ספריית מעריב. 74 ש"ח)