עונת 1996-7, הפועל תל-אביב קורסת. הקבוצה מספר שתיים בכדורסל הישראלי מאבדת את המקום לטובת האחות האדומה מירושלים ונאבקת על חייה בליגה. את קרבות ההישרדות שלה מנהל על הקווים עדני דגן. למרות מצבה הקשה של הקבוצה, דרבי באוסישקין הוא תמיד סיבה למסיבה.
הדרבי של אותה עונה היה שקול וסוער עד תחילת המחצית השנייה. ביתרון של שש נקודות לצהובים התפרץ עדני דגן לפרקט ואמר לשופטים בדיוק מה הוא חושב עליהם. טוד וורניק, אחד השופטים במשחק, לא חשב פעמיים ושרק עבירה טכנית למאמן האדום, זה הגיב במחיאות כפיים ציניות. התגובה הדליקה עוד יותר את וורניק והוא שלח את דגן לחדרי ההלבשה. הספסל של הפועל תל~אביב השתולל.
האוהדים הזועמים פלשו לתא העיתונות והשליכו בקבוקי שתייה וחפצים לפרקט. האירוע הזה גמר את הדרבי. הסיכוי הקטן שעוד נותר להפועל תל~אביב נמחק בשש נקודות רצופות בזריקות העונשין שקיבלה מכבי תל~אביב. מכבי הביסה אז את אחותה לעיר 103-84.
הזכרונות של אנשי הפועל תל~אביב מאותו דרבי עדיין טריים, גם שבע שנים אחרי. המאמן שאיבד שליטה אז על הקווים לא שוכח את האירוע. "טוד הרחיק אותי בדרבי, ובדיעבד אני יכול להגיד שזה עשה נזק לקריירה שלי", הוא מספר, "כשהגעתי לוועדת משמעת טוד היה שם ואמר שאולי הוא קצת נסחף, אבל בטווח הארוך מי שנפגע מכל האירוע זה אני ולא הוא. למעשה הוא שנתן גושפנקה בשידור חי לזה שאני משוגע".
"הוא אוהב את ההצגה, מבין שכדורסל זה שואו ולא פוליטיקה"
אתמול בערב, רגע לפני שארז כץ או גור שלף (בתוספת דרק שארפ?) ניגשו לשמעון מזרחי להניף את גביע המדינה, נפרד עולם הכדורסל הישראלי מאחת הדמויות הססגוניות והשנויות במחלוקת שלבשו את החולצה האפורה על הפרקטים בארץ. השופט הירושלמי, שפורש לאחר 25 שנים על הפרקט, מסיים קריירה רוויית סיפורים, פיצוצי משחקים, הרחקות מאמנים, התפרצויות של שחקנים, ריבים עם איגוד השופטים, השעיות ואינספור ויכוחים והתנצחויות.
לאורך כל הקריירה שלו הטענה המרכזית נגד וורניק היא שהוא שוכח שההצגה היא של השחקנים ולא שלו. "ישנם שלושה דברים ששופט לא צריך לעשות: לא להיות מורגש במשחק, לא להיות תיאטרלי ולא לגנוב את ההצגה", אומר עמי מנור, לשעבר יו"ר חולון ואחד שיש לו חשבון ארוך עם השופט הירושלמי. "את כל הפעולות האלה טוד וורניק לא עושה. ידעת שאם טוד מגיע _ המשחק לא יעבור בשלום בלי שהוא יגנוב את ההצגה".
לאוהדי הפועל ירושלים ודאי זכור גמר הגביע ב~99', כאשר שלוש שניות לסיום שרק וורניק לעבירה שלא היתה על עודד קטש ובכך מנע גביע מהפועל. באותו משחק לא שכח וורניק לגנוב את ההצגה כאשר תיקן שריקה של עמיתו, ראובן וירובניק, במשחק הפרישה של האחרון. מקורבו של וורניק, שימי ריגר, לא מכחיש את הטענות, ומסביר שהכל עניין של השקפה. "אנשים אומרים שהוא גונב את ההצגה, אבל זה תלוי מאיזה צד הוא שרק לך. הוא אוהב את ההצגה, מבין שכדורסל זה שואו ולא פוליטיקה".
עלה כמתנדב והתאהב וחזר
וורניק הגיע לארץ לראשונה כמתנדב בקיבוץ נווה~אור שבעמק בית~שאן כאשר היה בן 20. כשחזר הביתה, לארצות~הברית, החליט כי לאחר שיסיים את לימודי הכלכלה שלו בקולג' יעלה לארץ. כדורסל הוא החל לשפוט עוד בארץ הולדתו וכך המשיך לעשות גם כשעלה לישראל ב~1979. וורניק התקדם במהירות במעלה המדרגות הלא~ממש תלולות של איגוד השופטים, וארבע שנים בלבד לאחר שהחל לשפוט בארץ החל לנהל משחקים בלאומית והיה לשופט בינלאומי. במקביל שירת בלשכת היועץ הכספי לרמטכ"ל, עבד בסוכנות היהודית, ולפני כמה שנים עבר למגזר הפרטי. וורניק תושב ירושלים, נשוי למינט ואב לארבעה.
קריירת השיפוט של וורניק הייתה כאמור סוערת. קהילת הכדורסל התקשתה בתחילה להתרגל אליו. "הוא היה עוף מוזר, לא ידענו איך לעכל אותו בהתחלה. היו לו קריזות, כל שריקה היתה מלווה בהסברים, בתנועות ידיים מוגזמות", מספר מאמן מ.כ. חיפה, יריב ורשיצקי. "הוא היה יכול לשרוק מצד אחד של המגרש על משהו שקרה בכלל בצד השני, כל מיני שריקות שרק הוא ידע מה הפשר שלהן, שריקות שקיבלו את הכינוי 'שריקות של טוד'. היו לו הרבה שריקות לא מחייבות שחיממו משחקים ולכן היינו מזהירים את השחקנים לפני משחקים שהוא שפט". ורשיצקי לא היה היחיד שהכניס את וורניק לתדריכים הטקטיים לפני משחקים. "הייתי מתדרך את ארז חזן לפני משחקים עם טוד", מספר גדי קידר, מאמן הפועל בעבר. "טוד למעשה הביא לארץ את השריקה לעבירת תוקף נגד שחקן שקולע לסל וביד השנייה מעיף את המגן שלו. ארז חזן היה עושה את זה הרבה ואני הייתי מזהיר אותו כי טוד היה היחיד ששרק אופנסיב על זה. היום כולם שורקים על זה".
סגנונו הייחודי של וורניק לקוח מהסגנון של שופטי הקולג'ים בארה"ב. "אחרי שריקות שלו אתה שומע את ה~NO NO NO NO!!! המפורסם", נזכר קידר. "הוא הביא משהו חדש לדרך ההתנהלות של מאמנים, שופטים ושחקנים בכדורסל הישראלי", מוסיף אילן קובלסקי, "ראיתי את הרצינות שלו בהגעה למשחק, לא צוחק עם אף אחד. טוד היה פשוט משדר את המשחק, כל המשחק הוא היה מדבר. 'תיזהר עם היד שם', 'אל תעשה את זה'. מה שהשופטים בתיכונים ובקולג'ים עושים. כל המשחק לדבר. הסגנון ניכר גם בתנועות שלו: חדות, החלטיות, ומובן שהוא מדבר גם תוך כדי הסימון".
אבל לא כולם אהבו את הסגנון הייחודי של וורניק. "מבחינה שיפוטית נטו היכולת שלו היתה מעולה", מבהיר מנור, "אבל הוא היה שופט תיאטרלי, בסגנון שלו, בתנועות שלו, בהתנשאות שלו. הוא הביא סגנון לא מוכר לארץ. טוד תמיד בא והתנהג כמו השריף שרוצה לחנך את כולם. הוא רצה ללמד את כולם, רצה לעשות סדר בכדורסל" .
"רואה, מחליט, שורק"
האסוציאציה הראשונה שעלתה לרבים ממרואייני הכתבה כאשר הוזכר השם טוד וורניק היתה "לא דופק חשבון לאף אחד". שימי ריגר מסביר מאיפה זה בא: "טוד גדל בארצות~הברית. כשהוא בא לארץ הוא לא היה משויך למפלגה, הוא לא הכיר את הפועל, בית"ר או מכבי ולכן הוא נקי מפוליטיקות".
גדי קידר מסכים ואומר: "אתה יכול להיות בטוח שמתחת לחולצה האפורה שלו אין גופייה אדומה או צהובה. הוא חף לחלוטין מפנקסנות וחשבונאות כמו שופטים אחרים".
למרות חפותו של וורניק מפוליטיקה, שמו נקשר פעמים רבות במאבקי כוח באיגוד השופטים. פעם הטיח ביקורת קשה על מבחן חוקה שעבר, הוא הושעה וחזר רק לאחר התנצלות בכתב. פעם אחרת טען לאפליה לאחר שהושעה משיפוט בגין כישלון במבדקי כושר. אולם הפיצוץ הגדול עם איגוד השופטים התרחש לפני ארבע שנים, עם הפיצול הגדול באירופה בין ULEB לפיב"א.
וורניק ושי שטריקס, כזכור, פרשו מהשיפוט בפיב"א ועברו למתחרה הצעירה. איגוד הכדורסל, שנותר נאמן לסטנקוביץ' ולשאר העסקנים הוותיקים, פסל את השניים מלשפוט בליגה הלאומית. וורניק ושטריקס הוחזרו לשפוט בליגה הישראלית רק לאחר מאבק משפטי ארוך שהגיע עד בג"ץ ובית~הדין לעבודה. במהלך הפרשה הטיח וורניק מלים קשות ביו"ר האיגוד דאז, דני קסטן ז"ל, ויצא במתקפה חזיתית נגד שמעון מזרחי בשל קשריו עם פיב"א. כמו כן, לא חסך וורניק את שבטו גם מקולגה ותיק, ראובן וירובניק.
יריב ורשיצקי מתמצת את סגנון השיפוט של וורניק: "רואה, מחליט, שורק". דורון שפע נזכר באותו גמר גביע כאוב, אך בטוח כי טוד לא עשה זאת מתוך שיקול זר. "הוא שרק עבירה שלא הייתה על קטש והם לקחו את הגביע, אבל אני בטוח שהוא שרק מה שהוא ראה", הוא הסביר השבוע עוד לפני הג'אמפ הראשון בגמר. "הוא ממש לא עשה את זה מתוך שיקול של חשבונאות. גם השבוע בגמר, אם הוא יחשוב שהוא ראה עבירה בשריקה האחרונה הוא לא יגיד לעצמו 'לקחתי לירושלים גביע פעם אחרונה אז אני לא אשרוק את זה'".
התדמית של וורניק כשופט ששורק מה שהוא רואה הביאה לכך שמאמנים רבים מעדיפים שישפוט במשחקי חוץ. "ידעת שטוד וורניק ישפוט אז יש לך שיפוט הוגן, נקי מלחצים של קהל ועסקנים", אמרו השבוע מאמנים מספר בליגת~העל. אך בניגוד לתדמית, בדיקה של "מעריב" בשנת 2000 העלתה כי בעשרה מתוך 11 משחקים שבהם שפט וורניק באותה עונה, ניצחה דווקא הקבוצה הביתית.
וורניק תלה אמש את המשרוקית, אבל השאיר אחריו הרבה מאוד אנשי כדורסל מתוסכלים על הקריזות וההתפרצויות הלא~צפויות. מצד אחר, במקביל לעצבים ולאכזבה שליוותה במקרים רבים את המשחקים שניהל, יש הערכה רבה בקרב מאמנים ושחקנים, בהם גם רבים שנפגעו משריקות שלו במהלך השנים.
"טוד טעה ולא קיבל על זה מחמאות, ובדיעבד מי ששילם את המחיר זה אני", אומר עדני דגן אך מדגיש: "יש כאלה שלא הייתי מסתכל עליהם אחרי זה, אבל טוד הוא גבר. מי שמודה בטעותו הוא בשבילי בן~אדם עם ערכים. אני יודע שזה לא היה ההיי~לייט של היחסים בינינו, אבל אני לא אזכור לו את זה לדראון עולם".
