יעקובו-טיים

המהפך הושלם. אורנה דץ יכולה להתרווח בכורסתה, לחייך חיוך ענקי מאוזן לאוזן ולומר בנחת – "יצא מד-אים". הקורבן המאושר הוא לא אחר מאשר יעקובו איגביני, אולי החלוץ הכי חם בשלבי סיום העונה של הפרמייר ליג, שהיה הגורם העיקרי בהישרדות ההירואית של פורטסמות' הקטנטונת. פורטסמות', למי שלא עוקב צמוד, ניצבת במקום ה-14 המכובד אחרי תיקו בבית מול האלופה הטרייה. מי שכבש את השער שמנע מהתותחנים לקבוע שיא ליגה למספר נקודות בעונה היה כמובן מספר 20 בכחול. במקביל, שתי העולות הנוספות מלבדה כבר מצאו את דרכן חזרה לליגת המשנה, וגם קבוצת האריסטוקרטים הלבנה מלידס צוללת מטה-מטה.

הפרגון הישראלי הסחבקי לכל ציוני בגולה, מזה ההופך לשחקן משמעותי ועד למחמם הספסל הכרוני, לא פסח גם על יעקובו. מכבי חיפה היא שגידלה אותו, מה שאוטומטית הפך אותו לגירסה הלא הגיונית מבחינה גנטית של הבן של השכן, המפגשים שלו עם הקבוצה מול אריות אירופה חישלו אותו, ועל הליגה שלנו ממילא הוא היה גדול בכמה מידות. השילוב ברקוביץ'-איגביני הבטיח לכולנו הרבה זמן מסך של הצמד, כמנהגה בקודש של התקשורת הפרו-ישראלית המקומית. בתחילה זה היה מייגע, אפילו מתיש, אבל עם הזמן החן של המועדון הקטן והאוהדים המסורים שנראים כמו האוהדים של פעם - רק בישיבה - תפסו לרובנו מקום קטן בלב. ברקוביץ' היה רק הקטליזטור.

יעקובו, אולי בהשפעת איכות הליגה ממנה הגיע, היה צריך זמן כדי להתאים את עצמו לסגנון ורמת המשחק באנגליה, אבל המנג'ר הארי רדנאפ תמך בו לאורך כל העונה, למרות הביקורות, וברגעי ההכרעה, ה'אס' שלו ביצע את המהפך האישי המיוחל. בחודשיים האחרונים הפך יעקובו ממחמיצן חינני לכובש אפקטיבי, עם שערים מכריעים שסייעו לקבוצה להשלים שמונה משחקים רצופים ללא הפסד. בשמונת המשחקים הללו כבש החלוץ הניגרי 7 שערים שהעלו את מאזנו העונתי בליגה לשניים עשר. היחיד שכבש יותר בפיינל של עונה הוא תיירי הנרי, שהבקיע שמונה שערים, אך בשלושה משחקים בלבד.

הרבה 'פוטנציאלים' מגיעים לפרמייר ליג. רובם נתקעים איפשהו באחד משלבי מימוש ההבטחה. על יעקובו, אחרי עונה אחת בלבד באנגליה, אפשר לומר בבטחון (כמעט) מלא שהוא כבר אחרי שלב ההוכחה.

מדחי לדאחקה
לאורך כל העונה ניתן היה לראות עד כמה תלויה פומפיי ביעקובו. יכולת הפריצה שלו, השמירה על הכדור ותשומת הלב שהוא גונב ממגיני היריבה היו לנכס עבור הקבוצה למודת הפציעות. הנטל על איגביני היה כבד, בעיקר לאחר שהקבוצה איבדה את החלוץ הבולגרי טודורוב עקב פציעה קשה עוד לפני פתיחת העונה.
ואכן הלחץ עשה את שלו. איגביני פשוט לא פגע. החמצות מסמרות שיער ממצבים טובים, כשברקע את תואר הכובש העיקרי של הקבוצה תופס אדם שגילו כמעט כפול משל יעקובו, טדי שרינגהאם, הכניסו את החלוץ הניגרי לסחרחרה של תסכול, מתח וציפיות לא ממומשות אשר פגעו ביכולתו לדייק. גם הבלמים היריבים לא בחלו באמצעים והחריפו את התיקולים.
שני גורמים עיקריים סייעו למהפך ביכולתו של יעקובו. הגורם העמוק ורציף היה האמונה הבלתי מתפשרת של הארי רדנאפ בשחקן. רדנאפ בנה את הקבוצה סביב יעקובו, מתוך ידיעה שעל שרינגהאם היציב יחסית מאיימות פציעות וכל שאר הבעיות שבאות אחרי אלפיים שנות כדורגל אנגלי. רדנאפ דאג שאיגביני ימשיך לחייך באימונים וגם על המגרש, לעיתים גם חיוכים ביזארים אחרי תאקלים שדמו להתנגשות רכבות.
הגורם הנוסף והמיידי עליו מגיע הקרדיט למאמן הוורדרד של פומפיי היה תגבור החוד באמצע העונה. בתחילת פברואר הביא הארי רדנאפ לקבוצה את לומאנה לואה לואה, חלוץ משומש שבובי רובסון שלח למיחזור בהשאלה עד תום העונה. לואה לואה, חלוץ נבחרת קונגו ששיחק בעיקר כמחליף של שרינגהאם השתלב בקבוצה בהדרגה והחל לשאת בנטל שעל כתפיו האינסופיות של יעקובו.
ההדחה המכובדת מן הגביע האנגלי על ידי ארסנל, לקולות העידוד המדהים של הקהל, מיקדה את הקבוצה למאבק ההישרדות האמיתי שלה. ובזמן שהיריבות בקרב ההישרדות הזה עסוקות בשערוריות מין או בקשיים כלכליים, החבורה של יעקובו ולואה לואה היתה הראשונה להתעשת.
את המהפך החלומי החלה פומפיי בניצחון על היריבה השנואה בדרבי הדרום סאות'המפטון, כשיעקובו מבקיע את השער היחיד במשחק. ניצחונות על היונייטד ועל היריבה בתחתית לידס הקפיצו את פורטסמות' מעלה, כשרדנאפ מגבש לו חוד המשלב את שני האפריקאים יחדיו. שניהם מהירים וחדים, בעלי מיקום מצוין ברחבה ומתמחים בעיקר בלהשתלט ולבעוט לשער ריקושטים של בני זוגם. משהו שמזכיר מעט את אנדי קול ודוויט יורק באדום לפני כארבע שנים בערך. בהחלט שותפות מנצחת.
איגביני נראה כעת חד מתמיד. הוא חזר להיות קר רוח ואפקטיבי מול השער, ולהבקיע ב'מאני-טיים', כמו בימיו הטובים בירוק. מכל עבר משבחים אותו על אופיו הנינוח והספורטיבי, ומונה הדולרים שעל ראשו שוב בעלייה מטאורית. בפורטסמות' מאוד חוששים מתרחיש בו הוא ינופף את ידו לשלום, ויתפתה לעבור לתיאטרון חלומות זה או אחר בממלכה, תרחיש שיישמח מאוד את מר יעקב שחר, למשל.
השבוע הוא אמר בראיון כי הוא מרגיש חיפאי לצד היותו ניגרי. בניגריה זרקו אותו הביתה במהלך גביע אפריקה לאומות על התהוללות יתר, בחיפה לקח למועדון כמה שנים טובות עד שהבינו כמה נרות צריך לשים לו על עוגת יום ההולדת. כנראה שעם הוורדרדות של רדנאפ הוא מסתדר הכי טוב.
עד שאברמוביץ' יבוא ויעביר אותו דירה בכוח.