בשבועות האחרונים התחיל דל פיירו את העונה הפרטית שלו. עונה של מספר מחזורים פלוס משחק אחד בגמר הגביע האיטלקי. מיני עונה שצריכה לסדר לו את הכרטיס לאליפות אירופה בפורטוגל. אולי אפילו דרך ההרכב הראשון. אחרי עונה עמוסת היעדרויות בגלל פציעות וקריירה מלאת אכזבות במדי הסקאודרה אזורה, הטורניר בפורטוגל הוא קריטי בשביל הנסיך הנצחי של יובנטוס. טורניר שיכול להפוך לגולת הכותרת שלו אחרי 13 עונות ככדורגלן מקצועני. הבעיה היא שהצהרה ששיחרר לאחרונה ג'ובאני טראפטוני גרמה לאלכס להבין שהאליפות בפורטוגל מתרחקת ממנו. "דל פיירו יהיה איתנו בפורטוגל?", נשאל טראפ, "מי יודע. קודם כל נראה שהוא לא יהיה שוב פצוע".
דל פיירו שמע ולא נשאר חייב. "אם טראפטוני לא יזמין אותי לסגל בפורטוגל, אני מתכוון לעמוד ולחכות לו מתחת לבית שלו... אני חושב שטראפטוני סתם זרק משפט. ברור שאליפות אירופה שלי עוברת דרך ארבעת המשחקים שנשארו לי עד לסיום העונה. שלושה בליגה ועוד אחד בגביע. מיותר לדבר עכשיו על פציעות או כושר משחק. יש עוד כמעט חודשיים עד לפתיחת הטורניר וזה הרבה זמן בכדורגל".
אל תפספס
קסאנו מחכה לו בפינה. גם ג'ילארדינו, אפילו באג'יו
המועמדים שמחכים למעידה של דל פיירו, ישמחו אם טראפ לא יזמנו בסופו של דבר. אחד מהם הוא אנטוניו קסאנו, שנתן עונה מצויינת ברומא ואף כבש במשחק הבכורה שלו בנבחרת. אלברטו ג'ילארדינו הצעיר, שלא מפסיק להבקיע עבור פארמה (19 שערים העונה) מאז עזב אותה אדריאנו, מקווה גם הוא לקבל הזדמנות. ועוד לא דיברנו על אפשרות ההתקאמבקות של רוברטו באג'יו - לפחות על פי הרמזים של טראפ.
כשדל פיירו טוב - יובה זוללת תארים
עד כמה דל פיירו רעב לכדור אפשר היה לראות במשחק של יובנטוס בטארדיני נגד פארמה לפני כשבועיים. משחק שלכאורה היה חסר משמעות בשביל הביאנקונרי. אבל דל פיירו, בדיוק כמו שחקן בן 16, לקח קשה את העובדה שסופסל לכל אורך המשחק על ידי המאמן שלו, מרצ'לו ליפי. "קיווית לשחק לפחות כמה דקות?" שאל אותו אחד העיתונאים אחרי המשחק. "לא, מה פתאום", ענה לו דל פיירו במרירות, "איחלתי לעצמי להישאר לשבת על הספסל במשך כל המשחק...".
ליפי אמנם לא אוהב את המשוואה הזאת, אבל הסטטיסטיקה מוכיחה שכשדל פיירו טוב, יובה זוללת תארים. בשלושת העונות בהם כבש דל פיירו כמות שערים של שתי ספרות יובנטוס סיימה כאלופה (16 שערים בשתי העונות האחרונות ו-21 בעונת 8\97). בעונת 7\96 כשיובנטוס זכתה באליפות ובליגת האלופות והקבוצה היתה משופעת בכוכבים (זידאן, דשאן, יוגוביץ' ועוד), דל פיירו נעדר חודשיים בגלל פציעה ולמרות זאת הבקיע 'רק' שמונה שערים.
גם דל פיירו לא מרגיש נוח עם המשוואה הזאת. "כשדברים הולכים טוב בקבוצה זה בגלל הרבה דברים. מהצוות המקצועי, דרך השחקנים ועד ההנהלה. הכל הולך על הצד הטוב ביותר. העונה, לעומת זאת, היתה עונה מיוחדת מכיוון אחר. נכון ששתי פציעות שלי גרמו לי להעדר ארבעה חודשים. אבל גם שחקנים אחרים אצלנו סבלו מפציעות ומחוסר מזל. בעצם כמעט מתחילת העונה היינו צריכים לעשות חשבונות ולהתרגל למציאות שונה ממה שהכרנו בעבר. למרות זאת לא צריך לזרוק את העונה לפח זבל של ההיסטוריה. יש לנו עדיין סיכוי לסיים במקום השני ועדיין מצפה לנו המשחק השני בגמר הגביע. נכון, אלה מטרות מסוג נחות אבל אסור לוותר עליהם. עם שתי המטרות האלה יושגו אפשר יהיה להגיד שיובנטוס עשתה עונה טובה מאד, למרות הכל".
ואיפה ההגנה של יובה העונה?
אבל הרביעייה שספגה יובה בבית מול קבוצת התחתית של לצ'ה היתה הקש ששבר את גב הגמל. נראה שכל אחד במועדון הפאר מטורינו היה רוצה רק שתיגמר עונת הסיוט הזאת. והבעיה העונה מתחילה קודם כל בהגנה של הגברת הזקנה. בארבע העונות האחרונות היתה ההגנה של יובה זאת שסופגת הכי פחות בליגה (29, 23, 27 ו-20 שערים). העונה היא התשיעית בליגה! כששלושה מחזורים לסיום היא כבר עם 41 שערי חובה.
ליפי, שבעונה הבאה לא ישב על הספסל של יובנטוס, היה רוצה לגמור בצורה קצת יותר מוצלחת. להתנער מהחלק הפרטי שלו בכישלון, הוא לא יכול. "את האשמה על הרביעייה נגד לצ'ה אני חייב לקחת על עצמי", התוודה ליפי, "העליתי למרגש מערך התקפי מדי. האמת היא שיכולנו לסגור את המשחק ולהבקיע עוד שער אחד לפחות, אבל במקום זה ספגנו שער מאד לא מחוייב. חבל, כי עד לפני לא הרבה שבועות היינו בטווח השגה של רומא ומילאן. שתי קבוצות שעשו עונה מופלאה. אם אני עוזב את יובנטוס? את זה מחליטה ההנהלה. תשאלו את השאלה הזאת את מי שצריך".