סידורים אחרונים ברומניה

אז כך - יום שבת, שמונה וחצי בערב, אני יושב במועדון הנוער של הקהילה היהודית בעיר טימישוארה שברומניה. מכין פעילות ליום העצמאות (באיחור של שבוע בגלל מותו של רב הקהילה), ובראש קודח לי כמו שעון קוקייה שעון חול שזורם לאחור.

השעה תשע ועשרים, אני מלחיץ את המדריכים לסיים את ההכנות כי אני חייב לעוף.

תשע ושלושים, אני מזמין מונית ומסתלק לי במהירות האור לעבר אחת ממערכות העיתון בעיר שם מחכה לי חבר מהקהילה שעובד
באותו עיתון.

תשע וארבעים, אני משלם למונית וטס כמו פרקר לעבר המדרגות ותוך שניות נוחת לי אל תוך אחד הכסאות שמונחים מול הטלויזייה כמו כדור שהרגע שארפ שיחרר לאויר.

תשע ארבעים ושתיים והמשרוקית שורקת.

שניה, שכחתי לציין את מה שעבר עלי ביום חמישי שעבר. אני בהסטריה - אין לי היכן לראות את המשחק כי הרומנים לא משדרים אותו, וערוצי הכבלים, משום מה, דווקא לא מעבירים את הערוצים של המדינות שמשדרות את המשחקים של הפינל פור.

בערב, כשעה לפני המשחק, מתברר לי כי בטימישוארה יש שתי חברות כבלים, וזו שאני לא מחובר אליה משדרת ערוץ סרבי שכן משדר את המשחקים. ואז מסתבר לי שידידה שלי קולטת בביתה את אותו ערוץ.

אני כבר באטרף, תיכף אוכל איזה רומני מהלחץ. וכך ביום חמישי אני מוצא את עצמי יושב, עומד, עומד, יושב בביתה, אחוז תזזית מול הערוץ הסרבי, שמשום מה משדר רק בסרבית את המשחק של מכבי.

טוב ויפה, הייתי בטוח שזהו, מכבי צריכים לנצח ואני כבר מסודר למוצ"ש. אך לא, למה שהכל ילך חלק במדינה של דרקולה?

מסתבר כי היא צריכה לנסוע ביום שבת בבוקר לבוקארשט כי יש לה סידורים, כלומר העסק נדפק כי מפתח היא לא יכולה להשאיר - הדירה לא שלה.

הסיוט חוזר. אני לא מאמין. מה? שוב לבלות מול האינטרנט האיטי שבו שומעים רדיו בדילי עצבני ובקצב של מחלת פרקינסון!!!

חבר מתקשר ואומר לי שאצלו בעבודה במערכת העיתון קולטים את הערוץ הזה. כך, אני מוצא את עצמי יושב ברומניה, במערכת עיתון מקומית, מול ערוץ סרבי וברקע השידור של גלי צה"ל שמשדר את המשחק בדילי של כ-10 שניות.

וכך אני יושב לי בהנגר הענק מול טלויזיה וצופה להנאתי במשחק השנה, העשור, המילניום. עם פיצה איטלקית "מיד אין רומניה", זולל אותה בהנאה צרובה, כאשר מולי קבוצה של צהובים טורפים חבורה של איטלקים.

תגידו,זו לא ההנאה האולטימטיבית שאפשר לצפות לה???

להתראות בשנה הבאה, באותה השעה, בירושלים הבנוייה.