חצאי הגמר האיזוריים בפלייאוף ה-NHL כבר עברו את מחצית הדרך, להוציא סדרה אחת שנגמרה, הרי שהשלוש האחרות עדיין פתוחות (בערך). בסה"כ יש לנו 6 אלופות עבר (אחת כבר הלכה הביתה) ושתי קבוצות שמייצגות את שני האזורים האחרונים שעולים בדעתנו כשחושבים על קרח, פלורידה וקליפורניה. אחרי שהאלופה מניו ג'רזי הודחה על ידי פילדלפיה, קיבלנו בחצי גמר המזרח, את הפליירס שלא הצליחו להאחז ביתרון 0:2 מול טורונטו ואיפשרו למייפל-ליפס לחזור לשיוויון 2:2. מונטריאול הודחה בסוויפ (4:0) ע"י טמפה ביי החזקה שעושה סימנים של קבוצה שיכולה ללכת עד הסוף השנה. במערב ממשיכה הסידרה בין קלגרי לדטרויט להיות צמודה (2:2), כשהמנצחת בה תפגוש קרוב לוודאי את סן חוזה שנמצאת ביתרון מבטיח של 1:3 מול קולורדו אבאלנש שניצחה אתמול בהארכה 0:1 (כן, תוצאת המשחק בזמן הרגיל היתה 0:0) ושמרה את עצמה בחיים לקראת החזרה לעמק הסיליקון הלילה למשחק מס' 5.
ככל ליגה מקצוענית בצפון אמריקה, גם בליגת ההוקי אין עולות ויורדות אלא קבוצות אוריגנליות, מצטרפות או כאלה הנודדות לעיר אחרת לחפש את מזלן. בין 8 האחרונות יש ייצוג לכל הקטגוריות. שלוש מתוך שש הקבוצות המכונות "האוריג'ינל סיקס" (הקבוצות אשר נותרו לבדן בליגה החל מ 1943 ועד ההתרחבות הגדולה של 1967), מונטריאול, טורונטו ודטרויט עדיין איתנו. בין שלושתן הן חולקות 47 גביעים (מונטריאול 24 טורונטו 13 ודטרויט 10) אך בעוד דטרויט זכתה בעשור האחרון בשלושה גביעים, תקופת היובש בקנדה נמשכת. מונטריאול טעמה ניצחון לאחרונה ב-1993 ואילו בטורונטו לא נראו חגיגות מאז אותה סדרה מופלאה ב-1967.
מההתרחבות הגדולה נותרה נציגה אחת, פילדלפיה, אשר מאז זכתה בשני גביעים רצופים (5-1974) נכשלה בחמישה גמרים, האחרון ב-1997. שתי קבוצות משתייכות לקטגוריית הנודדות, קולורדו (לשעבר קוויבק) וקלגרי (לשעבר אטלנטה). קולורדו זכתה פעמיים (1996 ו-2001) ומאז המעבר לדנבר ב-96' נחשבת למועמדת רצינית כל שנה. קלגרי (זכיה אחת ב 1989) חזרה לפלייאוף לראשונה מאז 1996.
ואחרונות חביבות, סן חוזה וטמפה ביי אשר הצטרפו לליגה בשנות התשעים וטרם זכו בגביע הנכסף, כשהן מנסות לחקות את ההצלחה של אנהיים מייטי דאקס מהשנה שעברה (הפסידה רק בגמר לניו ג'רזי דווילס). למעשה הגביע לא נדד מעולם אל המדינות החמות (הכוללות גם את אריזונה המיוצגת ע"י פיניקס). שלוש קבוצות הגיעו לגמר (לוס אנגלס 93', פלורידה 96' ואנהיים 2003) אך לא זכו לנשק את לורד סטנלי (הגביע, האיש נפטר מזמן).
בסיום העונה ניצבה דטרויט בראשות המערב והליגה, כאשר טמפה ביי זכתה בראשות המזרח. בסיבוב הראשון נרשמו שתי הפתעות כאשר מונטריאול אשר דורגה שביעית במזרח העיפה את בוסטון (שניה) בשבעה משחקים תוך כדי שהיא חוזרת מפיגור של 1:3. קלגרי אשר דורגה שישית במזרח שלחה הביתה את ונקובר (שלישית) אחרי נצחון בהארכה במשחק השביעי והמכריע. הנה כמה נתונים על הסידרה בין טמפה ביי למונטריאול היחידה שכבר הסתיימה.
מונטריאול טמפה ביי, 4:0 לטמפה בסידרה
הגברת הזקנה הובסה על ידי צעירת המשתתפות בפלייאוף במשחק הקצוות של הסיבוב השני. שניים מכוכביה הגדולים של טמפה חזרו הביתה למוטריאול עם יתרון 0:2 והדהימו את הקהל הביתי עם סוויפ. מרטין סיינט לואי (28), אשר נתן את העונה הגדולה ביותר בקריירה שלו וזכה ב'ארט רוז' (הגביע המוענק לשחקן שצבר הכי הרבה נקודות במהלך הסדרה הרגילה) גדל מעברו השני של נהר הסיינט לורנס המקיף את מונטריאול. וינס לקבלייה (23) שמתחיל להצדיק את העובדה שנבחר ראשון בדראפט של 1998, ניצח בעיר בה גדל את הסידרה נגד הקבוצה אשר עודד כל חייו.
השניים כבשו או היו מעורבים בשערים בכל אחד מהנצחונות. בכלל נראה כי ההתקפה של טמפה ביי היתה קצת יותר ממה שמונטריאול יכלה לשאת בשלבים האלו של העונה. וינס ומרטין נעזרים בפרדריק מודין (29) השבדי אשר צבר עד כה עשר נקודות בפלייאוף (כמו גם מרטין), ברד ריצארדס (23), אשר הצהיר כי משחק פלייאוף בקנדה (בה גדל) זה חלום שמתגשם, רוסלן פדוטנקו (25 מקייב), כשלנסיון הרב אחראי דייב אנדריוצק (40). בשערה של טמפה ביי מתייצב ניקולאי קביבולין (25, רוסיה) אול סטאר אמיתי אשר ספג עד כה 5 שערים ב 7 משחקי פלייאוף ואם טמפה שואפת להגיע הכי רחוק שאפשר אזי ניקולאי יצטרך לשמור על היכולת המדהימה שלו גם בהמשך הדרך.
ומהצד השני של הזירה, מונטריאול, העיר שבה ההוקי הוא משחק החיים והמסורת היא מעל הכל. בעשור האחרון הקבוצה לא הצליחה להגיע לסיבוב השלישי, וההעפלה לפלייאוף, שהיתה בעבר דבר מובן מאליו (בין השנים 1949 ל-1994 נעדרה הקבוצה רק פעם אחת מהפלייאוף) נחשבת היום להישג, למרות ההדחה המביכה בסוויפ. למונטריאול יש 24 גביעים בארון, הרבה יותר מלכל קבוצה אחרת ואחרי הניצחון בסידרה מול בוסטון, פינטזו הקנדים מ'מולסון סנטר' על סידרת גמר מזרחי מול השכנים מטורונטו. אבל חלומות לחוד ומציאות לחוד.