משחק גלקטי

ארבעים ושמונה שעות עברו וסחבק לא יכול להוריד את החיוך מהפנים. רצה הגורל ודווקא באחד המשחקים הבודדים העונה שריאל שיחקה יותר טוב מהיריבה, ועוד ברצלונה, היא נשארה בלי נקודות ויכול מאוד להיות שגם בלי תואר. איזה אושר. הכל עבד לטובת המדרידיסטים, המגרש הביתי ביותר בליגה, קהל שלא הפסיק לעודד, יום טוב של הקישור ואפילו משחק הגנה יציב (סופית - ראול בראבו והלגרה במרכז מאחור, וקמביאסו את בקהאם בקישור ההגנתי, זה הציוות ההגנתי הכי רציני שיש לריאל להציע), מה שהופך את ההפסד שלהם למתוק בהרבה.

הרבה זמן לא ראיתי את הגלקטיקוס יוצרים כזה לחץ למשך כל כך הרבה זמן (32 מצבים בשעה של כדורגל) - עד שרייקארד התעורר והבין שסביולה נסגר כמעט מושלם על ידי הלגרה, אוברמארס לא מוצא את הגרוב ורונאלדיניו בצד ימין זה כמו ציפור כלואה בקופסת נעליים. ההימור שלו על חילוף כפול והחזרתו של רונאלדיניו למרכז היה מושלם. הברזילאי השתולל במרכז עם מגע הקסם שלו, הלגרה נתקל בקלויברט, אולי החלוץ היחידי בספרד שיכול ללמד אותו משהו על משחק ראש, ולואיס אנריקה הוציא ת'מיץ כדי להשתיק את הקהל המקומי והיה חלק בלתי נפרד מהחגיגה.

ושוב אנחנו מגיעים לבעיית החוד של הגלקטיקוס והתלות הבלתי נסבלת ברונאלדו. ראול מסכם שנה שניה של אנמיות בחוד של ריאל ופורטייו או גוטי (כחלוץ) פשוט לא מספיק טובים בשביל אף מועדון בינוני בלה ליגה. וכך, אחרי עוד מחזור (עם עוד ארבעה בקופה), מאבק האליפות הופך רשמית למירוץ משולש. כבר במחזור הבא ריאל תפגוש את הקבוצה היחידה בספרד שנשארה בליגת האלופות, דפורטיבו לה קורוניה. ריאל תגיע בלי שלושת השחקנים החשובים ביותר שלה כרגע: רונאלדו הפצוע, פיגו המשתולל והלגרה המוצהב. הצלע השניה במירוץ תפגוש את אספניול לדרבי הכי סוער בחצי האי האיברי ואולי גם האחרון ביניהן לשנים הקרובות, מאחר שאספניול (למרות תצוגות מרשימות מול אתלטי ואוססונה) עדיין נמצאת מתחת לקו האדום. ברצלונה איבדה לארבעת המשחקים שנותרו את קרלוס פויול, שחקן שסחבק היה שמח לקבל לכל קבוצה שהוא אוהד. בקלסיקו של יום ראשון פויול נתן את משחק חייו, ארגן את ההגנה של האזולגראנה ביד רמה, נלחם על כל כדור סגר מושלם את ראול ושיחק פצוע עד שפשוט לא היה מסוגל לעמוד יותר על הרגלים (בסוף המשחק לקח לו איזה 5 דקות לצלוע מהספסל עד שהוא הגיע לחבק את רונאלדינו).

בקהאם שוב היה אחד מהגיבורים הגדולים בקלסיקו - ושוב לא בגלל שום דבר שקשור לכדורגל. הצהובון היוקרתי 'אינטרוויו' (שדואג בין היתר להפשיט כל שבוע מפורסמת אחרת בספרד) הוא עוד אחד מהמפרסמים על הלוח האלקטרוני בברנבאו. השבוע הסיפור הגדול של המגזין הוא ראיון עם שרה מרבק, דוגמנית אוסטרלית ממוצא מאלזי שקיבלה גם היא כמה SMSים ואולי גם יותר מזה מקפטן נבחרת אנגליה. אבל מה שלי נראה בלתי נתפס זה שהמועדון הגדול באירופה בחר לפרסם את הסקופ על הלוח האלקטרוני במשך מספר פעמים במהלך המשחק החשוב ביותר העונה. פעם ראשונה שסחבק שם לב לעניין היה בבעיטה חופשית של רונאלדינו: בקהאם עמד בחומה ופתאום מול העיניים שלו צצה תמונה ענקית של שרה. היה קשה לפספס את זה ואני בטוח שגם הוא וגם פוש, שבאה לראות את הקלסיקו, לא התלהבו במיוחד מהמראה וכמה כתבים אנגליים ביציע העיתונות מיהרו להמר שסימן כזה מראה רק על דרך אחת - פרידה של בקהאם מהברנבאו בסוף העונה. בקרו, הקפטן המיתולוגי של בארסה שישב לצדי והתעניין לדעת על מה ולמה סוערות הרוחות, דווקא נראה מבסוט כשהסברתי לו במה דברים אמורים.

בעוד שחמשת המקומות הראשונים ברחו לשאר הליגה, הקרב על המקום האחרון לאירופה יימשך כנראה עד לשריקה האחרונה. אז רק כדי לסדר את התמונה: האריות מבילבאו במקום החמישי עם 4 נקודות יתרון על אוססונה ואתלטי, בעוד מלאגה, ויאריאל, סביליה ובטיס נמצאות במרחק של שלוש נקודות או פחות מהמקום השישי. כמעט ואין ספק שאתלטיק בילבאו הבאסקית תיקח את המקום החמישי וגם מגיע לה אחרי תצוגות טובות מול ולנסיה במחזור האחרון ומול סרגוסה לפני כן. כל המתמודדות האחרות מציגות כדורגל שווה ולכולן לוח משחקים די דומה, בעיקר לאור העובדה שחוץ ממורסיה לשאר קבוצות הליגה יש עדיין בשביל מה לשחק.

הלב אומר אתלטי, אבל הכדורגל המזעזע שהם מציגים מחוץ לקלדרון, אומר אחרת. כל כך אחרת עד שחסוס חיל שבר שתיקה ואפילו ירד על קודש הקודשים של הרוחיבלנקוס, 'אל ניניו' פרננדו טורס. במחזור הקרוב אתלטי תארח את סלטה ויגו מהתחתית, ואתלטי, במלחמה פסיכולוגית של הרגע האחרון, פרסמה שהיא רוצה לקנות את הסיוט הגדול של סחבק, חלוצה של ויגו, סאבו מילוסוביץ'.

כן, אני אוהד אסטון וילה, ואני לא סולח ולא שוכח את ההחמצות האיומות של היוגוסלבי במדי הוילה.

ושיהיה לכם חג פיינל פור שמח.