ישראל הצדיעה לספורט

טקס הדלקת המשואות היה מרגש, מצחיק ובעיקר לתפארת מדינת ישראל. הספורטאים שלנו אכן מצדיקים את המיתוס

אתר ספורט 5 בשיתוף
26/04/2004

"הם יודעים לשחק כדורסל יותר טוב מאשר להדליק משואה", כך אמר ארה'לה ברנע תוך כדי שידור הדלקת המשואה המשותפת אותה הדליקו מיקי ברקוביץ' ורלף קליין. הוא בוודאי התלוצץ, אבל נראה היה שנציגי הספורט הישראלי לקחו את כל העניין ברצינות תהומית, תוך שהם מסבירים/מתגאים בהישגיהם קבל עם ועדה ועושים קצת פדיחות של התרגשות (טוב, למיקי לא היה יותר מדי זמן להתכונן).

השנה עמד הספורט במרכז חגיגות יום העצמאות. ספורטאים ואנשים הקשורים לתחום, היו אלו שהדליקו את 12 המשואות כהצדעה להישגים של ישראלים בכל הענפים. מדליקי המשואות נשאו דברים בזכות הספורט, תרומתו לקידום היחיד והחברה והיותו ראי לחברה מתוקנת ולערכי מוסר ושלום. בימים בהם אנו מתייחסים לגביע אירופה כאל משימה לאומית, מן הראוי היה שארבעה ממדליקי המשואות, יגיעו עם עבר או הווה כלשהו במועדון הכדורסל של המדינה, שביום חמישי ירתק מיליוני בתי אב במשחק מול ענקי הכדורסל הרוסים. זה התחיל עם ברקוביץ' וקליין, שקצת התבלבלו ונכנסו האחד לדברי השני והמשיך עם טל ברודי הגאה ושמעון מזרחי, שהיה אדיש כהרגלו - למרות שהקליפים הקטנים שהקרינו (שוב) את הסל של דרק שארפ, הצליחו (שוב) להרטיט לבבות. רק המוקה היה חסר בכדי להשלים חמישיית חלומות.

בתחום הכדורגל, שמר מוטל'ה שפיגלר על פאסון, אלי אוחנה התרגש מאוד וראו זאת על פניו. והיה גם ילד בדואי חמוד בשם טהר אבו ליל, שהדליק משואה כאילו זה מה שעושים מדי יום בקבוצת הילדים של הפועל תל אביב בכפר שלו. אסתר רוט ויעל ארד היו ממלכתיות כצפוי וקרן ליבוביץ' הפתיעה בגילוי כי דודה הוא ניצב יוסי סדבון, מפקד מחוז תל אביב. אין מה לומר, נהנינו לשמוע שוב ושוב על הישגיהם של ספורטאי ארצנו. אבל בכל זאת היה חסר איך קוראים לו... אורן...

טוב לדעת (מקודם)

האם בי-קיור לייזר באמת עוזר לכאבי ברכיים? זו האמת

מוגש מטעם בי קיור לייזר

מדליקי המשואות

קרן לייבוביץ' וטאהר אבו ליל הדליקו ביחד משואה. לייבוביץ', שחיינית נכת צה"ל, זכתה במדליות זהב באליפויות עולם ובאולימפיאדה, וקבעה שיאי עולם. אבו ליל, נער בדואי החולה בסכרת נעורים, הוא שחקן קטרגל מצטיין. ליבוביץ': "מתכבדת להשיא משואה זו לכבוד השאיפה למצויינות כדרך חיים, למען קבלת האחר והשונה, למען מציאות של שלום בינינו לבין עצמינו ובינינו לבין שכנינו".

מוט'לה שפיגלר - מגדולי הכדורגלנים בארץ, והישראלי היחיד שכבש שער במונדיאל (מקסיקו 70'): "מתכבד להשיא משואה זו לכבוד הספורט העממי, הכדורגל, המאחד מיליונים רבים בארץ ובעולם".

שמעון מזרחי - יו"ר מכבי ת"א בכדורסל, בתקופתו זכתה הקבוצה ב- 33 אליפויות ו-3 גביעי אירופה: "מתכבד להשיא משואה זו לכבוד המשפחה המורחבת של מכבי ת"א, כולם שותפים לדרך ההישגים, לכבוד ערכי המוסר והשלום של מדינת ישראל".

אסתר רוט-שחמורוב - אתלטית שהשתתפה בשתי אולימפיאדות ונחשבת לפורצת הדרך בספורט הנשי: "מתכבדת להשיא משואה זו לכבוד המאבק לטיהור מוסדות הספורט משיקולים זרים ופוליטיים, לכבוד שיוויון מעמדם של הנשים בספורט ולמען החינוך לספורט".

יעל ארד ואלכס אברבוך הדליקו משואה בצוותא. ארד, המדליסטית הישראלית הראשונה (בג'ודו) ואברבוך, בעל מדליית זהב באליפות אירופה (בקפיצה במוט): "מתכבדים להשיא משואה זו לכבוד התבונה להפוך את הידע האנושי שבתחום הגוף והנפש למנוף לקידום החברה. לכבוד אהבת החיים וההתחשבות בזולת ובאחר"

אלי אוחנה וטל ברודי ידליקו משואה יחדיו. ברודי, מגדולי הכדורסלנים בארץ וקפטן נבחרת ישראל. אוחנה, הסמל של בית"ר י-ם ואחד מגדולי הכדורגלנים, זכה בגביע אירופאי עם מכלן הבלגית: "מתכבדים להשיא משואה זו לכבוד המקפידים על ההגינות בספורט, לכבוד ההזדמנות השווה לכל אדם להגיע להצטיינות בספורט, לכבוד הרותמים את מרצם וכספם לתרום לזולת"

יתר מדליקי המשואות:

לי קורזיץ וטאהר אבו ליל, הדליקו ביחד משואה - קורזיץ, גולשת, אלופת העולם בגלישת רוח לשנת 2003. אבו ליל, נער בדואי החולה בסכרת נעורים, שחקן קטרגל מצטיין.

ד"ר מיכל שחר – בתו של קהת שור, מאמן הקלעים שנרצח באולימפיאדת מינכן 72'.

איאן פרומן – חתן פרס ישראל, ממקימי ענף הטניס בארץ.

רלף קליין ומיקי ברקוביץ' – מאמן מכבי ת"א שהוביל אותה לאליפות אירופה. אימן את נבחרת ישראל. ברקוביץ' נבחר ברגע האחרון, בגלל לחץ ציבורי אדיר.

רון בולוטין – נכה צה"ל, שחיין מצטיין בעל שמונה מדליות. מאמן נבחרת השחייה לנכים.

ד"ר סא"ל אבי מויאל- ד"ר לחינוך גופני ואחראי על הספורט בצה"ל.

"הספורט מבטא את כל מה שהעם אוהב, ורוב העם אוהב ספורט"

אלי אוחנה, מאמן בית"ר ירושלים בהווה ושחקן אגדי בעבר, סיפר היום לפני הטקס על התחושה לקראת הדלקת המשואה: "זה מעמד מאוד מרגש, המראה על הערכה ועל כבוד וגורם להרבה גאווה. אמנם לא הייתי צריך את ההוכחה הזו, אבל זה בהחלט מוכיח שהפכת להיות משהו במדינה הזו".

על הסמיכות בין יום הזיכרון ליום העצמאות: "זו המדינה שלנו, שמעתי הרבה ביקורת שצריך להפריד בין הימים הללו אבל לדעתי זה מסמל את ישראל. השכול ועצם והפיגועים וההרוגים הם חלק בלתי נפרד, לעומת השלמה שאנחנו כמדינה ממשיכים הלאה. זה קיים כל כך הרבה שנים, לא צריך לשנות את זה. עם כל העצב, החיים נמשכים, וזה לא משנה. אם היה יום זיכרון ביום שני ויום עצמאות ביום חמישי, היו אומרים שזה עדיין סמוך האחד לשני. זה חלק מהמסורת, יש לזה ייחודיות. יום הזיכרון הוא יום עצוב מאוד, כולם רגישים ויש אווירה ותחושת ממש של יום אבל. כולם מכבדים את הנופלים בצורה מושלמת. אני חושב שאין מה לעשות, החיים ממשיכים ומשנה ושנה אני הופכים מעצובים למדינה גאה שחוגגת את יום העצמאות".

על הבחירה בספורט הישראלי כנושא המרכזי ביום העצמאות: "הספורט הישראלי לא התברך אמנם בהישגים יוצאי דופן, אבל הוא חלק מהמדינה. זה מהתרבות שלנו והגאווה הלאומית שלנו. זה הספורט שלנו, ואנו יודעים כמה משמעותי הוא בחיים של המדינה שלנו, אין קשר אם יש או אין הישגים מדהימים. זו המדינה, ואלו הספורטאים שלנו. צריך להצדיע לאלה שהחליטו על כך, הספורט מבטא את כל מה שהעם אוהב ורוב העם אוהב ספורט, אם זה כדורגל, כדורסל ג'ודו, טניס או כל דבר אחר. כל הכבוד שמעריכים אותנו, הספורטאים".

ורק אורן סמדג'ה נשאר עצבני

(לפניכם מייל שנשלח למערכת על ידי אורן סמדג'ה. לא נגענו)

שלום רב,

ידוע לכולם שניהלתי מאבק ציבורי כדי שתהיה לי את הזכות להיות בין 12 מדליקי המשואה.

הדלקת המשואה אינה רק מתן כבוד והערכה להישגי האישיים, אלה גם מתן כבוד והערכה לענף אשר בו פעלתי.

הקדשתי את כל עברי מאז היותי ילד את כל ההווה ואף את עתידי.

היות וגם מעבר להשגת המדליה הראשונה שהושגה ע"י ספורטאי ישראלי שיכולה להוות שיא בקריירה,אני רואה בהכשרת והטעמת ענף הג`ודו והכנת דור העתיד כאתגר והישג לא פחות מהשגת מדליה אולימפית.

במאבקי לקבלת הזכות ראיתי מתן עידוד מכל קצוות הארץ ולא רק מהמרכז לדעת שאפשר וניתן להגיע להישגים בזירה הבן –לאומית וזאת ע"י התמדה,נחישות וכוח רצון.

אני בטוח שאם הבחירה הייתה נעשית ע"י כלל הציבור הייתי בן מדליקי המשואה.

ברצוני לברך את מיקי ברקוביץ על בחירתו וזאת לאחר שלכאורה הייתה בחירת הועדה סופית וסגורה.
וכמובן לציין את גדולתו של המאמן רלף קליין שהתגלה שוב לא רק כמאמן המצליח ביותר אלה כאדם מפרגן ובהחלט שמקיים את הפתגם
"לא יקנא אדם בבנו ובתלמידיו"
והרשו לי להוסיף גם בשותפיו לדרך.......


בברכה
אורן סמדג`ה
מדליסט אולימפי ראשון

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully