הבריחה הגדולה של יעקובו

יותר מ-40 שנה חלפו מאז יצא לאקרנים בארצות הברית הסרט "הבריחה הגדולה", אך הוא זוכה מדי שבוע לתחיה מחודשת באיצטדיון פראטון פארק, מגרשה של פורטסמות'. כמו הדמויות בסרט, גם מועדון פורטסמות' הוא צבעוני, מלהיב וססגוני. בסביבה אפרורית ומדכאת הוא מנסה לשרוד ולהטביע חותם, ולא הכל הולך חלק. המטרה ברורה – לברוח מהגורל הידוע מראש, והוא החזרה לליגה הראשונה.

אוהדי הקבוצה, שבמהרה ובצדק הבינו כי הם נידונו למלחמות קיום, אימצו את נעימת הנושא של הסרט ולאחר עבודה קשה באמת ביציעים, זכו בתואר של האוהדים הטובים בליגה, השחקן ה-12 האמיתי.
בסוף השבוע הקרוב כנראה שכבר נדע לבטח האם פומפיי תוכל להשלים את המשימה. נראה כי הקבוצה הכי ישראלית בפרמייר ליג עומדת לעשות את הבלתי יאומן ולהשאיר את עצמה עונה נוספת בליגת העל האנגלית. הקבוצה נראית נחושה ולוחמנית, בעוד ששתי העולות האחרות, לסטר וולבס כנראה השלימו עם מפגשיהן במילוול, שפילד וסטוק סיטי בעונה הבאה.

אבל להבדיל מן הסרט עטור הכוכבים בו קשה להצביע על הכוכב הראשי, בפומפיי כל אוהד יוכל להניף את אצבעו לעבר האחראי העיקרי לכך שהקבוצה נמצאת 5 נקודות, פלוס משחק חסר מעל לידס יריבתה.

המפתח לשינוי למעשה היה נוכח כל הזמן. יעקובו איגביני כבש בחמשת משחקי הליגה האחרונים של הקבוצה 4 שערים שהעלו את מאזנו בליגה לתשעה. בחודש האחרון הפך ממחמיצן חינני לכובש אפקטיבי, עם שערים מכריעים שסייעו לקבוצה להשלים חמישה משחקים רצופים ללא הפסד. זה היה ללא ספק החודש של יעקובו.

הפרגון הישראלי הסחבקי לכל ציוני בגולה, מזה המשחק בפועל ועד למחמם הספסל הכרוני, לא פסח גם על יעקובו. מכבי חיפה היא שגידלה אותו, המפגשים שלו עם הקבוצה מול אריות אירופה חישלו אותו, ועל הליגה שלנו ממילא הוא היה גדול בכמה מידות. מה שהופך את מכבי חיפה למיני איאקס, ואת יעקובו לגירסה המעוותת והלא הגיונית מבחינה גנטית של הבן של השכן. השילוב ברקוביץ'-איגביני הבטיח לכולנו הרבה זמן מסך של הצמד, כמנהגה בקודש של התקשורת הפרו-ישראלית.

לאורך כל העונה ניתן היה לראות עד כמה תלויה פומפיי ביעקובו. יכולת הפריצה שלו, השמירה על הכדור ותשומת הלב שהוא גונב ממגיני היריבה היו לנכס עבור הקבוצה למודת הפציעות. הנטל על איגביני היה כבד, בעיקר לאחר שהקבוצה איבדה את החלוץ הבולגרי טודורוב עקב פציעה קשה עוד לפני פתיחת העונה.

ואכן הלחץ עשה את שלו. איגביני פשוט לא פגע. החמצות מסמרות שיער ממצבים טובים, כשברקע את תואר הכובש העיקרי של הקבוצה תופס אדם שגילו כמעט כפול משל יעקובו, טדי שרינגהאם, הכניסו את החלוץ הניגרי לסחרחרה של תסכול, מתח וציפיות לא ממומשות אשר פגעו ביכולתו לדייק. גם הבלמים היריבים לא בחלו באמצעים והחריפו את התיקולים.

בתחילת פברואר הביא הארי רדנאפ לקבוצה את לומאנה לואה לואה, חלוץ משומש שבובי רובסון שלח למיחזור בהשאלה עד תום העונה. לואה לואה, ששיחק בעיקר כמחליף של שרינגהאם השתלב בקבוצה בהדרגה והחל לשאת בנטל שעל כתפיו האינסופיות של יעקובו.
ההדחה המכובדת מן הגביע האנגלי על ידי ארסנל, לקולות העידוד המדהים של הקהל, מיקדה את הקבוצה למאבק ההישרדות האמיתי שלה. ובזמן שהיריבות בקרב ההישרדות הזה עסוקות בשערוריות מין או בקשיים כלכליים, החבורה של יעקובו ולואה לואה היתה הראשונה להתעשת.

החודש החלומי של פומפיי החל בניצחון על היריבה השנואה בדרבי הדרום סאות'המפטון, כשיעקובו מבקיע את השער היחיד במשחק. אחריו כבש יעקובו עוד שני שערי הכרעה רצופים. בשני המשחקים האחרונים, רדנאפ שיבץ את שניהם יחדיו בהרכב ולא התאכזב. ניצחונות על בירמינגהאם ועל היונייטד והנה פומפיי נושמת לרווחה. למרות התפוקה של השניים, ספק אם רדנאפ יישאר עקבי בהרכבתם יחד בחוד. הנסיון והמנהיגות של שרינגהאם לצד הערמומיות והמהירות של יעקובו הם עבורו עדיין שילוב עדיף, והרעננות שמוסיף החלוץ מקונגו כשנכנס כמחליף מתבטאת גם בשערים.

איגביני נראה כעת חד מתמיד. הוא חזר להיות קר רוח ואפקטיבי מול השער, ולהבקיע ב'מאני-טיים', כמו בימיו הטובים בירוק. מכל עבר משבחים אותו על אופיו הנינוח והספורטיבי, ומונה הדולרים שעל ראשו שוב בעלייה. בפורטסמות' מאוד חוששים מתרחיש בו הוא יעשה להם בריחה גדולה פרטית משלו, ויתפתה לעבור לתיאטרון חלומות זה או אחר בממלכה, תרחיש שיישמח מאוד את יעקב שחר, למשל.

ביום ראשון הקרוב תתארח פורטסמות' באלנד רואד, למה שיהיה משחק ה"להיות או לחדול" של לידס. אם איגביני לא ייקפא, זה גם יהיה המשחק שבו יפסיקו לדבר על "הבריחה הגדולה", וכבר יתחילו לדבר על "הבריחה הגדולה – חלק 2".