ביום שישי בלילה, בדיוק אחרי שסיימתי לדבר עם העורך שלי, קרה לי משהו די מעניין. בשיחה בינינו סיכמנו שאני אכתוב טור על מצטייני העונה שלי ואתן כבוד למי שמגיע לו. הנחתי את השפופרת וניגשתי מיד לעבודה (יש לציין שהוא סיים את העבודה כבר ביום ראשון - ורון ארטסט כבר התקשר להגיד תודה, המערכת).
התחלתי, מן הסתם, ב-MVP. גארנט נתן עונה מופלאה והיה השחקן הכי טוב בקבוצה הכי טובה העונה, כך שפה לא הייתי זקוק להרבה מחשבה. ממוצעים של 24, 14, 5, 2 חס' ו-2 חט' מדברים בעד עצמם. KG הפך למגה סטאר פר אקסלנס וכרגע נראה שיהיה מועמד MVP לפחות בחמש השנים הקרובות. אבל בעודי מתלבט עם לבחור בג'רמיין אוניל או בפג'ה סטויאקוביץ' כסגן MVP, צילצל הטלפון. בצד השני היה - וגם לי לקח יותר מרגע להאמין - דייויד שטרן. (כמעט) בלי להתבלבל זינקתי אל טייפ המנהלים שלי והקלטתי את השיחה:
אל תפספס
שיחה מעולם אחר
הקומישינר דייויד שטרן: שלום, מר גיל קדרון? מדבר הקומישינר של ה-NBA, דייויד שטרן. מה שלומך?
אני: שלומי מצוין, תודה רבה. ומה איתך, מר שטרן? אני יכול לקרוא לך דייב?
קומיש: לא, תקרא לי מר שטרן. תקשיב, הסיבה שהתקשרתי אליך היא כי אתמול אחרי הקפה של הבוקר, גלשתי, כבכל יום, בדפי ה-NBA של וואלה! ספורט, כדי לראות מה קורה בליגה, מה אומר עליה מנחם לס ומה קורה בקזינו בולדוג, ונתקלתי בטורים שלך על מאמני העונה. וכמובן שצדקת - המכתב ובו הודעה כי יש לך הזכות להשתתף בבחירת מצטייני העונה כנראה אבד בדואר. אין הסבר אחר, כי אני אישית קניתי בול ושלשלתי את המעטפה לפני שבועיים. בכל מקרה, אני אעשה אקספשן ואקח את הבחירות שלך בטלפון. אתה מוכן?
אני: וואו, זהו כבוד גדול, מר שטרן. אני....
ק: כן כן, אני יודע. אתה מוכן או לא? שאני אתקשר פעם אחרת?
אני: זה בסדר, אני מוכן. ה-MVP שלי הוא קווין גארנט. הסיבות לכך הן...
ק: אני יודע מה הסיבות שלך, אתה מאוד מקורי. רשמתי, קווין גארנט. מי הסגן?
אני: נראה לי שאני אלך על ג'רמיין אוניל. הבחור סחב את אינדיאנה למאזן הטוב ביותר בליגה ומיקם את עצמו כמועמד לגיטימי לתואר. גם פג'ה היה מעולה, אבל הנפילה של סקרמנטו בחודש האחרון הוציאה אותו מהמרוץ.
ק: יפה, נעבור הלאה. מי שחקן ההגנה של העונה?
אני: אין ספק שזה רון ארטסט. ביג בן זכה כבר שנתיים ברציפות וחשוב לזכור שהעונה הפיסטונס הפכו לכוח הגנתי בלתי ניתן לעצירה רק לאחר הגעתו של ראשיד וואלאס.
ק: אה, מה שמזכיר לי שאני צריך להרים טלפון ל'שיד. הוא היה אצלי אתמול בלילה ושכח את ניירות הגלגול שלו. מצטער שהפרעתי, תמשיך.
אני: בכלל, אחרי יותר מדי שנים, הגיע הזמן ששחקן חוץ יקבל את הפרס, ואין מתאים מרון ארטסט. הבחור הזה יצוק מבטון, הוא יכול לקחת כל שחקן על הפארקט, מלבד הסנטרים, אחד-על-אחד. שחקנים מסמנים בשחור את היום שהם פוגשים את אינדיאנה, הנמר הזה פשוט מפחיד. והוא גם התחיל להתנהג כמו בנאדם מאז שהגיע אליך לפגישה לפני עונה וחצי.
ק: נכון, היה לי דיבור איתו. אחרי חמש עשרה דקות איתי לבד באותו החדר הוא כבר לא היה כל כך קשוח, תאמין לי. הראיתי לו מאיפה משתין הגעפילטפיש. מי הסגן?
אני: אפשר לבחור בברוס בואן. לדעתי, שחקן שגרר כל כך הרבה תלונות מכל כך הרבה שחקנים ומאמנים על משחק הגנה מלוכלך בטוח עושה משהו כמו שצריך. אבל קירילנקו הוא האיש שלי. החטיפות, החסימות - ההגנה של הג'אז לא הייתה מחזיקה מעמד בלעדיו, הי קן דו איט אול.
ק: אין ספק. יאללה, מי שחקן שישי?
אני: אה, זו לא הייתה בחירה קשה כל כך בשבילי. אנטואן ג'יימיסון לא עלה מהספסל יום אחד בחייו לפני העונה הזו, אבל התנדב להיות השחקן השישי של המאבס כדי למנוע בעיות בקבוצה. ג'יימיסון השיג ממוצעים של 15 נק' ו-6 ריב' באחוזים מצויינים, ולהבדיל מהאנטואן השני, שמר על פאסון גם בתקופות ששיחק פחות. מדובר בשחקן של 20 ו-8 בכל קבוצה אחרת. הוא עשה עבודה מצויינת. במקום השני בחרתי במאנו ג'ינובילי.
ק: מה עם אל הרינגטון?
אני: כן, הרינגטון בהחלט שיחק מצוין העונה, אבל אני בוחר במאנו. ג'ינובילי פתח את העונה בחמישייה ואחרי שנפצע ירד ספסל. מדובר בשחקן שישי קלאסי שעולה, משנה את המשחק ומכריח אותך להשאיר אותו על הפארקט בדקות האחרונות. זה מה שקובע. הרינגטון יכול בקלות לזכות בפרס, אבל אני אוהב את ההשפעה של מאנו כשהוא נכנס למשחק.
ק: הלאה, נעבור לקטגוריה קשה יותר השחקן המשתפר של העונה.
אני: פה זה ממש תלוי בטעם האישי שלך. אם אתה מעדיף שחקן שהפך מאלמוני לאולסטאר עתידי, יש לך את קרלוס בוזר. במידה ואתה יותר אוהב שחקנים שהראו רק ניצוצות בעונה שעברה והעונה הפכו לכוכבים של קבוצתם, חייבים להתחשב בזק רנדולף. מייקל רד לא סתם הפך לכוכב של קבוצתו, אלא אף נבחר לאולסטאר במזרח רווי הגארדים, וקירילנקו הגיע למשחק הכוכבים למרות שבמערב פורוורדים צומחים על העצים. פוזי הגיע משום מקום והפך למנהיג של הגריזליס למרות שכולם חשבו שהוא רק דיפנסיב סטופר. גם מג'ו ג'ונסון נהניתי, אבל הוא לא שמר על הקצב לאורך זמן. מגלור הציג ממוצעים של דאבל-דאבל ואף נבחר לאולסטאר ואריק דאמפייר לא שיחק מעולם טוב יותר, אבל אחרי שיקבל את החוזה הקיץ הוא יחזור לסורו.
ק: כמעט נרדמתי - אז את מי אני רושם?
אני: את אנדריי קירילנקו. הרוסי הזה הפך לסופרסטאר, ויחד עם סלואן, סחב קבוצה גרועה עד מילימטר מהפליאוף. עוד נראה הרבה ממנו, זה בטוח. במקום השני תרשום את מייקל רד. יכולת הצליפה שלו משלוש והמנהיגות השקטה הייתה בדיוק מה שטרי פורטר היה צריך בקבוצה העמוקה שלו.
ק: הגיע זמן החמישיות. מי בחמישיית העונה שלך, מר קדרון?
א: ג'רמיין אוניל בסנטר, דאנקן וגארנט בפורדוורד, פג'ה וקובי בגארדים.
ק: מה עובר עליך? אוניל שיחק יותר כפורוורד ופג'ה הוא לא גארד
א: אני יודע, אבל JO משחק כמו סנטר וסטויאקוביץ' מפציץ שלשות יותר טוב מכל גארד אחר. הם היו הכי טובים, מה לעשות.
ק: אני אחליק. חמישיית ההגנה?
א: פה הייתי מאוד גמיש, מר שטרן. בן וואלאס בסנטר, דאנקן וגארנט בפורוורדים, ארטסט וקירילנקו בגארדים. שניהם יכולים לשמור על כל הגארדים בליגה וזה מה שקובע.
ק: אני אצטרך לחשוב על זה. אה, כמעט שכחתי את רוקי העונה. דבר.
אני: איי איי, אי אפשר להפריד פה בין כרמלו ללברון. הממוצעים שלהם כמעט זהים, מלבד יתרון באסיסטים ללברון, אבל כרמלו משחק פחות דקות. ג'יימס היה התיכוניסט הראשון שהופך מיד לגו טו גאי ולמנהיג של קבוצה, אבל 'מלו הראה כל כך הרבה ווינריות שאי אפשר לוותר עליו. ראית את הסלים שקלע נגד פורטלנד בשניות האחרונות?
ק: ברור ברור, מיי מאן. אתה בוחר בשניהם כקו-רוקיז אוף דה איר? החוקים בשבילך הם רק המלצה לפי מה שאני רואה. כדאי שתתחיל להירגע, אתה עדיין לא ברשימת המצביעים.
אני: נכון, אבל זה יהיה אי צדק לתת את הפרס רק ללברון. מי בפליאוף ומי לא?
ק: הממ...טוב, נו. אבל תדע לך שהסיבה שאני מסכים היא כי קורצנו מאותו החומר.
אנ