מלך הולך לאיבוד

בסיום הדרבי של מדריד - ואחרי שהשופט דלגאדו סידר שוב למיליונרים מהצפון שלוש נקודות - לא יכולתי שלא לעמוד עם 50 אלף האחים החדשים שלי ולצעוק " ככה, ככה, ככה מדריד מנצחת". בלי כדורגל, עם תרגילי בזבוז זמן שמתאימים יותר להפועל יוקנעם עילית וכמובן, שוב, בעזרת האיש עם המשרוקית. אין ספק שאתלטיקו יכולה להאשים רק את עצמה על האימפוטניות בניצול מצבים ( איפה היית, ילד יקר?), אבל ההפסד נכפה על הקולצ'ונרוס בצורה לא ספורטיבית באופן כה ברור, עד שאפילו העיתונים המזוהים עם הגלקטיקוס לא יכלו שלא להוסיף משפט על הדרך המפוקפקת בה ניצחו הויקינגים את האנידיאנים. "זה עושה לי בחילה" , סיכם חסוס חיל, לשעבר יו"ר האדומים לבנים, ונראה לי שלא מעט חובבי כדורגל בספרד מצטרפים, אולי לראשונה, לדבריו של האחרון.

ואם המערןף הזה לא הספיק לגלקטיקוס להישאר בתמונת האליפות, השופטים סידרו גם פנדל סופר מפוקפק לסוסיאדד נגד ולנסיה והופ, ריאל שוב צמודה לכתומים. וכך, פחות מעשרים וארבע שעות אחרי, במקום אחר בספרד, נשמע קולו הכואב של הקהל חוזר על המנטרה של סוף השבוע האחרון: "ככה, ככה, ככה מדריד מנצחת". כשמחשבים את המתנה שקיבלו המדרידיסטים והגזילה מהעטלפים, מקבלים טבלה בה לולנסיה יש יתרון של 5 נקודות בראש, אבל אני, ותסלחו לי על ההאחזות ברומנטיקה, בטוח שהכל נעשה רק כדי לספק לנו סופר פינאלה לעונה מרגשת וטעונה ביותר.

במחזור הקרוב ברצלונה תגיע לברנבאו לקלסיקאו של ספרד, בו שוב, כמו במשחק הקודם, הפייבוריטית תהיה דווקא הקבוצה האורחת. בארסה מגיע לקלאסיקו אחרי שמחצה את מלאגה במחזור האחרון ועם הארנב סביולה והרב-אמן רונאלדינו בכושר שיא. הבעיה היחידה של הקטלונים היא שמסתמן שפויול, הלב והנשמה של האזולגראנוס, יפספס את המשחק. לי זה נראה ברור שאם ברצלונה רק תתקרב ליכולת שלה מהחודשים האחרונים, היא לא תתקשה לפרק את הזידאנים והפאבונים גם יחד ולהגיש לעטלפים את האליפות על מגש. ומבחינת הקטלונים זה הדבר הכי קרוב שיש לאליפות.

נקודות האור של הגלקטיקוס בתוך החושך השורר לאחרונה במועדון מהקסטיינה, הם הצמד המוצלח באגפים: סולארי שמוכיח את עצמו כשחקן שיודע להקריב את עצמו למען הקבוצה ולמרות שהוא צוללן הוא אחד מהשחקנים החביבים על סחבק, ופיגו, הערס הפורטוגזי, שבדרבי החזיק בכדור נטו לפחות 20 דקות בדריבלים בלתי נגמרים שגרמו אפילו לאולטרה סור לפהק, אבל בסופו של דבר העניקו לריאל את המשחק. האניגמה הגדולה של הלבנים ממשיכה להיות הקפטן השקוף, ראול, שבדרבי, כמו ברוב המשחקים העונה, נעלם לחלוטין. ושוב אני קורא למהפכה! ראול על הספסל וזידאן מאחורי רונאלדו עם הצמד הפורטו-ארגנטינאי באגפים נראה לי כמו הדרך היחידה שריאל תפסיק לשחק עם 10 שחקנים מתחילת המשחק, כמו שנראה כאשר הקפטן הספרדי מתבלבל, עם או בלי הבודהה הברזילאי לפניו.

חדר העיתונאים הקטן באסטדיו קלדרון ועומס היתר של כתבים אנגליים, שבאו רק כדי לראות אם ויקטוריה בקהאם תגיע או לא תגיע למשחק (היו לה כרטיסים שהיא, תאמינו או לא, לא טרחה לאסוף). רוב העיתונאים יצאו לחכות לשחקנים ליד האוטובוס של ריאל ובעודי מנסה לפלס דרך להקשיב לראיון של פיגו, נתקע בי מישהו בכתף. "סליחה", שמעתי קול חלש והסתכלתי למטה. זה היה ראול, שהמשיך את מסע ההתחמקות עד שהגיע בלי שאף אחד ישים לב אליו לדלתות האוטובוס. מוגן משאלות קשות שללא ספק היו נזרקות לעברו אם מישהו רק היה מבחין בו. כנראה שבניגוד לפיגו, ראול לא יכול לזייף ולשחק את המשחק בלי הדבר החשוב ביותר בכדורגל - לאהוב אותו.