דורון שפר - משואת הלב

ברגעים של שמחה כמו זו שהיתה ביום שלישי אתה שומע הרבה דיבורים על לב ונשמה,על תחילתה של דרך ואתה רואה המון רגעים קטנים שיחדיו מתחברים לפאזל שלם של משהו אחד יחיד ומתוק.היו הרבה פרצופים כאלו בשרלרואה אבל מעל כולם מה שאני ייקח עימי לנצח (כמו הרבה אנשים אחרים)זה את דורון שפר יושב בחדר ההלבשה לבד עם הגביע. מסביב כולם כבר גמרו לשיר את כל השירים כבר פעמיים אבל דורון בחר לקחת את הגביע וללכת לבד לחדר ההלבשה,להתייחד עימו רגע לפני שמישהו יבוא ויחטוף אותו שוב.

אני לא יודע על מה חשב שפר ברגעים הללו. הייתי רוצה לחשוב שמחשבותיו היו כה קסומות ואדירות שלא אוכל אני או כל אדם אחר אי פעם להתקרב אליהם, אבל איכשהו משהו משך אותי פנימה לתוך המבט שלו אל מעבר לשפת גופו. כן גבירותיי ורבותיי, דורון נתן לנו להכנס אפילו אם לכמה שניות לשביל שמוביל למקום שבו הוא נמצא ותודו שזה הרגע שאותו אתם תזכרו בתוך כל ההמולה רגע של שקט על המסך, שקט שלאט לאט חצה אל תוך הלב והביא אליו שלווה. הכל כבר נכתב על המסע של דורון שפר, על הפרישה המפתיעה, על מחלת הסרטן שעליה הוא גבר וכמובן על הקאם-באק האדיר שלו לכדורסל.

גם אני זוכר הכל מהזכייה ההיסטורית של הגליל באליפות בכיכובו דרך הלילות הלבנים שבהם כולנו הפכנו פתאום לאוהדים הכי נלהבים של קונטיקט ואת חלום ה-NBA שחלמנו יחד איתו. רבים מאוהדי מכבי היו איתו כשהוא ראה את חברו הטוב עודד קטש מניף את גביע אירופה בחולצה הלא נכונה, אבל יותר מכל אני אזכור שני דברים מדורון שפר. הראשון היה בבוקר אחד כשנסעתי לבסיס שלי בדרום הארץ ושמעתי את הודעת הפרישה שלו,"הלב אמר לי "הוא אמר אז כשהוא מנסה להסביר למיליוני אוזניים חירשות את מה שלא רצינו להבין ויותר מכל את מה שסירבנו להאמין.איך מישהו פוסע הצידה כשאור הזרקורים עליו? שאלנו והוא חייך כי הוא היה שלם עם עצמו יותר משלם. הוא מצא אי שם איזה סימן. אחר כך הוא דהר על פעימות לבו להודו ולקומונה בקוסטה ריקה. לפעמיים מישהו אמר שהכל אצלו בסדר שהוא מצא את השלווה. ואז החלו הדיבורים על מחלה קשה שפקדה אותו על כך שהוא כל כך רזה,אבל דורון שראה את אורות הזרקורים מופנים אליו לא ניגש למרכז הבמה היה לו עוד מלחמה להלחם והוא רצה לגבור על היריב הכי גדול שלו, בדרך שלו, בשלווה. הייתי באוסטרליה ששפר הודיע שהוא חוזר לשחק. אני זוכר שביום של משחק החזרה שלו רצתי כמו ילד קטן לאינטרנט וישבתי שם קורא את כל הכתבות על המשחק בכל אתרי הספורט. ואז משום מקום עלה חיוך ענק של אושר על דפנות לבי שהפך לחיוך קטן של אושר על פניי.

אותו חיוך עלה בי שוב כשראיתי את התמונה הזו של שפר ביום שלישי בלילה, אושר שלוקח אותך אל מקומות עצומים וריקים שרק אושר אמיתי וכנה יכולים למלא.דורון שפר הוא אולי הדבר הכי קרוב שיש לנו היום לאי של שלווה. הרבה דובר בחודשים האחרונים על הכבוד שיש בהדלקת המשואות בערב יום העצמאות. הרבה אנשים היו מועמדים להדליק משואה ורבים התאכזבו שלא נבחרו. בצדק אף אחד לא חשב על דורון שפר כמועמד, שוב בצדק, אבל שבועיים לפני יום העצמאות הוא כבר הדליק בכולנו את משואת הלב.