לא חייבים להיות אדומים כדי לחגוג

אני לא אדום
לא הייתי מעולם אדום, לא בגוף ולא בנשמה.
השנה ראיתי את האדומים מנצחים פעמיים את הצהובים מתל אביב, ולמרות הצביטה (הטבעית של אוהד צהוב) בלב, שמחתי.
שמחתי שלמרות כל המלעיזים - יש כדורסל ישראלי, כדורסל איכותי עם נשמה, כדורסל שמנצח קבוצות מ4 הטובות באירופה.

שחקנים צעירים חדורי רוח קרב ומאמן שלא מאשים את כל העולם ואישתו בכל פעם שהקבוצה מפסידה, לא פונה לישויות עליונות בתחנונים, אלא מדבר אל השחקנים מאמין בהם.

כיף לראות קבוצה ישראלית מנצחת באירופה, עד לפני שנתיים היתה רק קבוצה אחת שעשתה את זה, ימי חמישי הפכו למדורת השבט שלנו במשך יותר מ-27 שנה. עכשיו גם בימי שלישי יצאתי מוקדם מעבודה, קניתי פיצוחים וישבתי לראות את קוזיקרו נלחם, את וויל מצליף ביריבות ואת אווג'ובי מראה לכולם שכדי להיות סנטר לא צריך 2.20 מטר...

הפועל ירושלים היא אלופת אירופה!

ואני עכשיו זיקית (עם זיקה לצהוב) ימי שלישי אני אדום ימי חמישי ...