זה לא פיני

כעת יחלו החישובים, שהם חלק בלתי נמנע מהשלב שאחרי הישג כה דרמטי: כן יורוליג או לא יורוליג, היכן לארח, פתיחת החוזים לשחקנים, ספונסרים, זכויות שידור - כל ההחלטות שבגליל עליון יכולים לספר לדני קליין איך הן יכולות לפרק קבוצה. בפני קליין תעמוד ההחלטה הבלתי נמנעת שמלווה אותו כבר עשר שנים - אם להילחם במכבי תל אביב או להיות הפועל ירושלים. ההתנהלות של קבוצתו במהלך הקמפיין האירופי הקסום שלה, ובעיקר לאחר הזכיה בגביע, אמורה לספק לו את התשובה.

רק הטלפון מראש הממשלה מעט קלקל את ההצגה של איך אמורה להיראות אלטרנטיווה. לפחות אי אפשר היה, בשידור בערוץ 1, לשמוע את קליין עונה לראש, ואומר לו, כמו פיני גרשון, שלו יש משימות יותר חשובות ושיכניס את ש"ס לממשלה. להבדיל מאותו גרשון, שרון דרוקר לא עסק לאחר המשחק בבורא עולם. דרוקר דיבר על קבוצה, וברגע של חולשה מובנת על רקע הבתוליות של הישגו, סיפר על בתו. קליין קיפץ ממנשק למנשק במקום להסתובב בפרצוף של עו"ד שמעון מזרחי ולהזכיר את האליפות של הנוער. אף אחד לא עסק בשופטים, ודרוקר לא היה עוסק בהם גם אם היה מפסיד. את הקבוצה מוביל כדורסלן ישראלי עצום, דורון שפר, במקום ליטאי או אמריקאי.

לאחר הניצחון על זלז'ניק בחצי הגמר, ניגש אוהד ירושלמי לדרוקר ואמר לו "תודה על השפיות". האוהד התכוון לשפיות שחזרה לקבוצה המשוגעת של ירושלים, אולם זה נכון לגבי המראה שהציבה האלטרנטיווה מירושלים מול ההתנהלות החמוצה (שמעון מזרחי) והיהירה (גרשון) של נציגת הקונצנזוס. זה מה שהפך את ההישג הירושלמי ללא רק מרגש, אלא גם לנעים. על מנת שהנעימות הזו תימשך גם בעת החדשה, בפעם הבאה כשראש הממשלה מתקשר, קליין צריך לענות לו "אדוני, טעית במספר, זה לא פיני".