הככר האדומה

העיר ירושלים, למודת הפיגועים והאסונות לצערה, ידעה לצידם גם ימים של אושר וחגיגות שהם לא מן המניין (כמו יום העצמאות, יום ירושלים וכדומה). אלא שחגיגות שקשורות לספורט, שמוציאות אלפים לרחובות, כבר לא נראו שם הרבה מאד זמן. זקני העיר יגידו שהחגיגה הגדולה בככר ספרא הזכירה להם את האליפות הראשונה של בית"ר בשנת 1987, אחרים יגידו שהפעם מדובר אפילו באירוע גדול הרבה יותר.

"אני לא יודע מה היה כאן לפני 37 שנה כי עוד לא נולדתי", טוען דותן ברכיאל בן 25 אוהד שרוף של הקבוצה, "אבל נראה לי שהיום זה יום שחרור ירושלים האמיתי. לא רק להפועל ירושלים ולעיר הבירה, אלא לכדורסל בכלל. זהו, תשכח מזה, אין יותר מכבי לבד. אין יותר קבוצה אחת שולטת. מעכשיו אירופה זה גם הפועל, אירופה זה גם ירושלים, על אפם ועל חמתם של כולם".

אלפי אוהדים אדומים הגיעו אמש לככר ספרא ומילאו כל פינה ברחבת העירייה והרחובות הסמוכים. התושבים החרדים, שרגילים לעצרות ענק, אבל של עצמם, התקשו לרגע להבין על מה המהומה אבל גם הם ירושלמים ואם יש סיבה לחגוג נצחון של ירושלים - הם מצטרפים בשמחה. גם רחוב יפו הסמוך הזכיר את ימי העצמעות העליזים בתקופה שלפני החשש מפיגועים.

האוהדים שרו, רקדו, פיזזו, גם השתכרו, אל תוך הלילה. המשטרה ניסתה כמה שפחות להתערב ולתת לשמחה הספונטנית לפרוץ החוצה אבל גם בסופו של דבר נאלצה לעכב אחדים שהשתוללו על הכבישים והפריעו לאורך החיים הסדיר.

אוהד נוסף של הקבוצה, ליאור שני בן 28, עמד בככר והזיל דמעות של אושר: "מה זה ה'אנחנו על המפה' של טל ברודי לעומת התמונה של קלי מקארתי עומד המרכז האולם בבלגיה ומניף את ידיו למעלה למעלה כמו אחד שצועק: הנני כאן! (ראה תמונת היום ל.ו). זה תואר אירופאי אתם קולטים מה זה? אני לא קולט. תעזבו אתכם זה בטח חלום, נראה לי שמחר בבוקר אני מתעורר ואגלה שחלמתי את הכל. ממתי ירושלים היא ווינרית?"

חברו, איתמר בן ארוש בן 24, מרגיע אותו: "זה בסדר, אתה לא חולם. יש לנו כבר את גביע המדינה, היום לקחנו גביע אירופאי, עכשיו נותר לנו רק דבר אחד כדי להשלים את התמונה - אליפות". אבל על אליפות בינתיים עוד לא מדברים שם ואפילו דיי חוששים מהסדרה מול בני השרון שנמאת בעיצומה. "תנו לחגוג עכשיו את הזכיה, אח"כ לדבר על הליגה וכל השטויות מסביב", תיקן אותו מישהו.

את ספי ברכיאל, בן 14 בלבד, אי אפשר היה לפספס. גם ספי עמד עם דמעות בעיניים ולא האמין איך ויתר להורים שלו שלא להצטרף בסופו של דבר עם הקבוצה לבלגיה. "לא נורא, אני בטוח שבעתיד עוד יהיו לי מספיק הזמנויות להצטרף עם הקבוצה לנסיעות בחו"ל. הרי יש לנו בעונה הבאה יורוליג. אל תדאג, גם שם נהיה אימפריה אדומה".

גם מעטים מאוהדי בית"ר (אלו שלא אוהדי הפועל בכדורסל) הגיעו לככר. "באנו לפרגן", הם אמרו. "זה תואר בראש ובראשונה של העיר ירושלים, אח"כ של הקבוצה ושל שאר המדינה".

בשעות הקטנות מאד של הלילה, או המוקדמות של הבוקר, התפזרו האוהדים לביתהם. "הקדמנו את יום העצמאות בכמה שבועות אבל נשמיך לחגוג גם עוד הרבה הרבה זמן אחר כך". מגיע להם, מגיע לכולנו.

המאמן שרון דרוקר התקשה לשמור על שלוותו אתמול בבוקר בנתב"ב: "כשהגענו לאולם חיכו לנו 2,000 אוהדים וזה גרם להתרגשות. מההתחלה אמרנו לשחקנים שהמפתח שלנו הוא איך באווירה כזו מטורפת נשחק את המשחק הרגיל שלנו. אמרנו שאם נשחק את המשחק הרגיל שלנו, ננצח את המשחק. לשחקנים שלי לא משנה השמות, הם באים ועושים את העבודה מול כל קבוצה. בדקות האחרונות היינו צריכים עוד סל כדי לשבור את המומנטום והשגנו את הסל הזה. אנחנו לא מעכלים. הבאנו את הגביע פעם ראשונה, עשינו את העיר הזו מאושרת. הבטחתי לבן שלי ולבת שלי, שחגגה יום הולדת, שנביא גביע ואני מקיים הבטחות".

"הזכייה הזו שמה על המפה את העיר שלנו," אמר ראש העיר אורי לופוליאנסקי לקהל, שאף הודיע כי יתן לקבוצה 250,000 שקל מענק על הניצחון.

רגע השיא עבור האוהדים היה כאשר דורון שפר, שהצטרף באיחור לחגיגה, הביא איתו את השחקן המזוהה ביותר עם הקבוצה הירושלמית, עדי גורדון. השניים הניפו יחדיו את הגביע לקול תשואות הקהל. "תנו לי ליהנות מהרגע", אמר גורדון בחיוך, רגע לפני שעזב את המקום כדי לשחק אחד על אחד עם שפר.

בירושלים עדיין מתקשים לעכל את ההישג. היו"ר דני קליין: "מבחינתנו זו עליית מדרגה. להפועל ירושלים יש מסורת באירופה. מגיע לאוהדים שלנו, מגיע למדינה כל רגע של שמחה ובוודאי לעיר ירושלים. בקרוב נצטרך להחליט אם לשחק בעונה הבאה ביורוליג. אם נרצה, נוכל לשחק במלחה. אין לנו כוונה להיות בשר תותחים. נעשה הכל כדי להצעיד את הקבוצה קדימה".

עידו קוז'יקרו: "זו תחושה מדהימה, חוויה מדהימה. כשעברתי לירושלים אחת המטרות שלי היתה לזכות בתואר. אני שמח שזה קורה לאוהדים של ירושלים, שתומכים בנו והולכים איתנו באש ובמים".

משה מזרחי: "כרגע אני לא מרגיש שום דבר, אני באופוריה, אני מקווה שהאסימון יירד לי כמה שיותר מהר. זו הקבוצה הכי גדולה של ירושלים שאני הייתי בה. בעונה הראשונה היתה לנו קבוצה טובה מאוד שהגיעה לחצי גמר גביע ספורטה. בעונה שעברה היו חריקות, העונה היו חריקות, אבל בגמר לא מנצחת סטטיסטיקה או תרגילים. צריך לב ונשמה והקבוצה שמביאה את היתרונות שלה, מנצחת".