אז למה אני לא יכול לשמוח?

קשה להיות אוהד מכבי. לא, לא בגלל ש"כל משחק עושים לנו התקף לב". גם לא בגלל ש"התקשורת אדומה ושמאלנית". הסיבה האמיתית: לנו, כמו לשחקנים, אסור להפסיד ואסור לשמוח אחרי ניצחון.

אם אחרי הניצחון הכפול והמתוק על טים-סיסטם בולניה בעונה הראשונה של מקדונלד את האפמן מותר היה לנו, אחרי הרבה שנים, לשמוח, הרי שאחרי הניצחון על ז'לגיריס אסור היה. למה? ככה - כי זו היתה מטרת המינימום. כבר התרגלנו לא לשמוח אחרי עוד אליפות שגרתית (לפחות הכדורגל לא זוכים כמעט אף פעם ונותנים לנו אחת לכמה שנים לגלות שמחה אמיתית מהי).

אבל רבאק, גם באירופה אסור לשמוח? לא היה מכביסט אחד בהיכל או בבית שלא הבין זאת - ניצחון על ז'לגיריס משמעותו אחת היא - לא כשלנו. פו, מזל. העיתונים יחכו לעוד הפסד מקרי מול גבעת שמואל כדי לעשות עלינו חינגה. והשאלה היא, האם יש לכך סיבה? האם מכבי באמת כזו טובה שההגעה לפיינל פור היא הישג מינמלי הנדרש ממנה? האם היכולות של מכבי לא נופחו, כרגיל?

ואחרי סדרת שאלות בסטייל קארי ברדשאו הגיע הזמן להגיד - כן, מכבי של השנה היא קבוצה טובה. טובה מאוד אפילו. היא נתנה משחקים גדולים, וניצחה, בחוץ, משחקים לא פשוטים. מברוק, יא פיני. אבל, היא לא היחידה שנותנת עונה טובה. האם צסק"א נוצצת פחות? ברצלונה של בורדירוגה לא היתה מועמדת בטוחה שמצאה את עצמה בחוץ אחרי הפסדים בייתים לקבוצות שמכבי לא ראתה ממטר? מישהו בקטלוניה ירצה לתלות את נבארו והחברים? מה קרה? ב-98' היה פיינל פור בברצלונה, והסגולים כחולים לא הגיעו אליו... אז מה קרה?

נכון, מכבי אשמה. היא שהגדירה את ההגעה לפיינל פור כ"משימה לאומית". היא שיצרה סביבה את האשליה הלא אפשרית שלפיינל פור מגיעים בהליכה, ואחר כך אלוהים (שוב הוא) גדול. אחרי הכל - מה חסר לה, לז'לגיריס? סנטר של NBA בעונה מעולה, רכז פותח שמכבי רצתה תמיד, שני גארדים טובים. נכון שמכבי טובה יותר, אבל הפסד לליטאים הקשוחים אינו משול להפסד לבית"ר מגדל העמק. מי שבנה במכבי רמת ציפיות כל-כך לא ריאלית (גרשון) הוא מטורף (פיני) והוא גם זה שאשם בכך, שאני לא רשאי לחגוג היום אלא רק לנשום לרווחה. איך אמרנו, קשה להיות מכביסט.