פרשת פנחס

ופנחס היה רועה צאן. וינהג את הצאן ויבוא אל יד אליהו. ויירא אליו מלאך האלוהים בלבת אש מתוך הסנה. וירא פנחס כי הנה הסנה בוער באש, אך הסנה לא אוכל. ויאמר פנחס, אסור ואראה את המראה הגדול הזה. מדוע לא יבער הסנה? וירא ה' כי סר לראות ויקרא אליו אלוהים מתוך הסנה, ויאמר פנחס פנחס ויאמר הנני. ויאמר של נעליך מעל רגליך כי המקום אשר אתה עומד עליו קדוש הוא. ויאמר ה' ראיתי את עוני עמי אשר בציון ושמעתי את צעקתם מפני נוגשיו, שהידיו וכלכלניו וידעתי את מכאובו.

וראיתי את הלחץ שעמי העולם לוחצים את עמי.

ועתה לכה והוצא את קבוצתי הלא היא קבוצת המכבים והבאנה אל הפיינל פור.

ויאמר פנחס אל האלוהים, מי אנוכי כי אביא את הפיינל פור לבני ישראל? ויאמר האלוהים, אל תירא כי אהיה עמך. ונתתי את חן הקבוצה בעיני הגויים. והיה כי תלכון, לא תלכו ריקם. את גביע אירופה לאלופות נתתי בידכם.

ויען פנחס ויאמר, והן לא יאמינו לי, ולא ישמעו בקולי. כי יאמרו, הלא דיויד הוא המאמן.

ויאמר אליו ה', מה זה בידך? ויאמר, כדור. ויאמר, השליכהו ארצה, וישליכהו ארצה, ויקפץ הכדור קפיצה גדולה ובה אל תוך הסל. ויאמר פנחס אל ה', בי אדוניי גם מתמול גם משלשום פרשתי מאימון.

ויאמר האלוהים, אל תירא בני פנחס, כי אני אתך.

וילך פנחס וישב עם שמעון. ויאמר לו כה הדברים אשר אמר אלי ה'. ויען שמעון ויאמר אל פנחס, טובים הדברים בעיני ושם אני את מבטחי בך. בחר לך את הלוחמים כאוות נפשך ונלכה ונכבשה את הפיינל פור.

ויאסוף אליו פנחס אנשי חייל מבני שם, חם ויפת. כולם גיבורי חייל ויביאם להיכל, הלא הוא היכל נוקיה אשר ביד אליהו. ויבחר לו פנחס שניים עשר אנשי חייל ואת היתר שילח איש לאוהליו.

וישמע העם ויריעו תרועה גדולה. כי ידע העם כי יד האלוהים היא בדבר.

ואלה הגויים אשר הניח ה', לנסות בם את המכבי. את מלאגה אשר מספרד ואת נובו מסטו הכו מכה גדולה ואת פנאתינייקוס אשר מיוון ובולוניה אשר מאיטליה הכו שוק על ירך. ויכו המכבים את ז'אלגיריס אשר מליטא ואת ענקם סבוניס, שבע אמות גובהו וזרת!

ויעשו בני ישראל את הרע בעיני ה', ויזעקו אל פנחס מה לך כי תשים את הערלים בהרכב ואת בני ישראלאל הספסל תושיב. ופנחס לא ידע את נפשו. ויאמר פנחס אל העם, הלא יד האלוהים היא בדבר. ויצחק העם ופרשניו.

וייחר אף ה' בישראל וישם אותם בידי ז'אלגיריס ובידי אולקר ויכו את המכבים מכה אחת אפיים.

ויקומו הגויים, ויעשו יד אחת כנגד המכבים ויאמרו, לא נעלה לארץ ציון ולא להיכל נוקייה, יען כי מלאה הארץ שהידים וכל המגיע לציון שם נפשו בכפו.

ויזעקו בני ישראל אל ה' ואל שמעון. ויקום שמעון וייקח עמו את דיויד ואת עמי וילכו ימה בואכה ברצלונה. ויזעקו על הגויים זעקה גדולה למען הסר את רוע הגזירה. ויראו הגויים את שמעון וחבריו ויפלו על צווארם וינחמו על אשר ביקשו להרע עם המכבי.

וישובו שמעון וחבריו לארץ כנען ויצהל העם צהלה גדולה.

ויאמר העם, עתה נכה מכה ניצחת את ז'אלגיריס אשר מליטא ונעלה הפיינל פור. ויתקבץ העם בהיכל נוקייה וקולם נשמע מקצה הארץ ועד קצהה.

ויעלו לוחמי ז'אלגיריס ויכו את המכבים מכה אחר מכה ועיני העם רואות את המראות והקולות בעיניים כלות. ובתום שלושים ותשע דקות וחמישים ושמונה שניות הייתה יד ז'אלגיריס וענקם סבוניס על העליונה.

ויזעק פנחס אל ה' זעקה גדולה, מאין יבוא עזרי?

ויאמר ה' ניחמתי את אשר עשיתם. וישלח ה' את הכדור בידי שארפ, וישלך שארפ את הכדור מקצה הארץ לעבר הסל וכל העם משתאים למראה הנס הגדול ויבוא הכדור וישכון בתוך הסל.

ולאחר הדברים האלה וייתן ה' בידי בני ישראל והמכבי את ז'אלגריס ויכו אותה מכה ניצחת ויבואו בואכה לפיינל פור.

ויצאו בני ישראל במחולות וריקודים וישירו שירה גדולה, כי יש אלוהים.

ותשקוט הארץ עשרים ימים.