הבן החורג הפך לבן המועדף

ענף הטניס נחשב לאחד מהבנים החורגים של האולימפיאדה. מצד אחד הוא הומצא בקורפו, שלחלק מאיתנו מוכר כאי ביוון אליו אין לנהור בימים אלו ממש אך מצד שני לא היה חלק מהמשחקים האולימפים 80 שנה.

הספורט שוחק לראשונה במסגרת המוכרת לנו בשנת 1895 ושנה לאחר מכן הפך לספורט אולימפי. הטניס היה חלק מהמשחקים האולימפים עד לשנת 1924 ואז הוחלט להוציא אותו בעקבות לחץ בלתי פוסק שהגיע מאיגוד הטניס הכלל עולמי, שלימים יהפוך ל-ATP.

בשנת 1984, באולימפיאת לוס אנג'לס חזר הטניס למשפחה האולימפית, אך כמשחק ראווה, לא כחלק מהמשפחה האולימפית. את הקהל האמריקאי זה לא בדיוק עניין והכרטיסים נחטפו כמו לחמניות. המשחקים נערכו באולם של -UCLA וגנבו את ההצגה.

שלוש שנים לאחר מכן חוזה אנטוניו סאמרנש רצה להכניס את הטניס למשפחה האולימפית. התאים לו לספרדי הפעלתן, שענף נקי ומהוגן, זכוה לפופלאריות בעולם יכנס אף הוא למשחקים האולימפים. בתחילה היה רוב מוחלט נגד הכנסת המשחקים ואז באחת הישיבות האחרונות לפני שסגרו על ההכנות, סאמרנש חיכה עד לסוף הישיבה ואז שכולם כבר היו מתים ללכת הביתה, מותשים ורעבים, העביר בזריזות את ההצעה להכניס את הטניס למשחקים האולימפיים.

אולימפיאדת סיאול לא הייתה טובה לענף הטניס. המשחקים נערכו במגרש שפעם שימש מגרש למכירת מכוניות משומשות והקהל הקוראיני לא כל כך הבין מה רוצים ממנו עם הספורט המוזר שנראה כמו בדמינגטון ענק.

ארבע שנים לאחר מכן בברצלונה, אחת האולימפיאדות המוצלחות של השנים האחרונות, הטניס חזר ובגדול וסאמרנש, במגרש הביתי, מחא לעצמו כפיים. הספרדים חולים על הטניס וכך גם האמריקאים שמילאו את המגרשים באולימפיאדת אטלנטה, ארבע שנים מאוחר יותר.

אולם הפריחה הגדולה ביותר של הטניס עד עתה התקיימה בסידני 2000. אם עד לסידני הקהל הביע התעניינות אך השחקנים לא שמחו להגיע, מכיוון שהם לא קבילו נקודות דירוג ולא כסף והסתפקו בייצוג המדינה שלהם בגביעי דייויס או הפדרציה, הרי שבאוסטרליה הגיעו רוב התותחים והתותחיות.

אולימפיאדת אתונה אמורה להרים את הטניס עוד קצת. דיבורים על זכיה במדליה אולימפית נשמעים מטניסאים וטניסאיות שעשו כבר משהו בקריירה שלהם. גל הפטריוטיות ששותף את העולם, כנראה עוזר לעסק להתחמם.

עוד סיבה מעניינת היא העובדה שאצל הנשים כן יחולקו נקודות דירוג לראשונה בהיסטוריה, מה שאמור להרים את המורל בחלק הנשי, שם מסתבר התנועה קצת יותר דלה. האחיות וויליאמס לא יגיעו כנראה אבל ג'סטין הנין תגיע גם תגיע.

ומה עם הנקודה הישראלית אתם שואלים? ובכן ב-84 זכינו לראות את עמוס מנסדורף הלא מדורג מודח בסיבוב הראשון בידי יריב פרואני, בשנת-88 הוא כבר דורג 12 אך הפסיד למדורג 2 שזכה בסופו של דבר במדלית הכסף- טים מיואט.

גלעד בלום רשם הפסד בסיבוב הראשון בסיאול, ועוד הפסד בשמינית הגמר בברצלונה אז פגש בחורצ'יק בשם ג'ים קורייר. שחר פרקיס רשם הופעה אחת באולימפיאדת סיאול שהסתיימה בהפבד בסיבוב הראשון.

הנציגה הנשית היחידה עד היום הייתה אילנה ברגר שהדוחה בסיבוב הראשון של אולימפיאדת סיאול ע"י יריבה קנדית.

בשנת 2000 אמורה הייתה אנה פיסטולזי לייצג אותנו בסידני אך רצף טעויות ואי הבנות מביכות, השאירו אותה בבית באחת מהפאדיחות הגדולות שידע הספורט האולימפי. בהתחלה דובר על כך שהיא צריכה לעשות קריטריון ולסיים בין ה-70 הראשונות בעולם, אחר כך זה שונה ל-38. אנה עמדה בקריטריון הזה, אך היחידה לספורט השגי טענה שהיא עשתה זאת בשבועיים איחור. הלחץ הציבורי לא שינה, וישראל נשארה בלי ייצוג בענף.

לאולימפיאדת אתונה הקרובה תשלח ישראל לראשונה צמד זוגות. אם לא יקרה שום דבר מפתיע (טפו,טפו,טפו) יוני ארליך ואנדי רם ינסו להביא אותה על החימר כשאליהם תצטרף גם אם יתהפך העולם, אנה פיסטולזי שתנסה להפתיע אותנו על המשטח החביב עליה.

ביחידים לא נקבל שום נציגות, אבל אחרי הפסק של שמונה שנים, לראות קצת כחול לבן באולימפיאדה, עושה לכל הענף הזה משהו טוב.