ז"לז'ניק

יום שלישי בלילה, 22.30. את דלתות קזינו סלביה שבמרכז בלגרד פוקדת פמליה אדומה ומאושרת. השחקנים וחברי הנהלת הפועל ירושלים, ששעות ספורות קודם לכן השיגו תוצאה מצוינת נגד ז'לז'ניק המקומית, החליטו לנסות את מזלם בפעם השנייה באותו ערב, הפעם סביב הרולטה. הכדורסל הכתום הוחלף הפעם בז'טונים צבעוניים, גופיות המשחק האדומות במכנסי ג'ינס אופנתיים ובז'קטים מעור, וכשמסביב מתרוצצות יפהפיות סרביות צעירות המציעות שתייה לאורחי הקזינו, אף אחד בהפועל לא יכול היה להתלונן.

סביב הרולטה המרכזית התמקמו המכובדים: היו"ר דני קליין, המנהל גידי דודי ומחזיק תיק הספורט בעיריית ירושלים, ציון תורג'מן, שהתלווה לקבוצה. ברולטה, כמו בשש-בש, חשובים הצופים מהצד לא פחות מהשחקנים עצמם. במקרה שלנו היו אלה עו"ד צבי שילה, שנהנה אמנם מהחברה אך לא טמן ידו ברולטה, וטל קליין, אחיו הצעיר של היו"ר, שהתגלה כיועץ הימורים מחונן.

האווירה הטובה רק התחממה ככל שהלילה התקדם. ערימת הז'טונים של מר תורג'מן תפחה לה לאטה, אבל מי שבאמת היה חם באותה ערב היה קליין. "טל, תזמין לו אמבולנס", התבדח היו"ר עם אחיו על חשבונו של עובד הקזינו המקומי, "הוא לא יודע מאיפה זה בא לו".
איש מצחיק הוא היו"ר, ומסתבר שגם בר-מזל. בגזרתו של דודי העניינים נראו רגועים יותר, אבל גם אצלו גדלה לה הערימה לאטה. עידו קוז'יקרו, שקפץ בין שולחן לשולחן והסתחבק עם כולם, שמח לראות את היו"ר שלו על הסוס. "בוא הנה דני", זרק לו הסנטר, "אני רואה שהולך לנו טוב היום". "מה שהוא מרוויח הולך ישר לבונוסים על העלייה לגמר", המשיך מישהו סביב השולחן וגרר חיוכים מהנוכחים.

זו היתה אחת הפעמים היחידות שמישהו הזכיר את המלה "גמר" באותו ערב. הפועל עשתה צעד ענק לעבר שרלרואה, את זה יודעים כולם, אבל הדרך לבלגיה עוברת דרך משחק נוסף, קשה לא פחות, שהתקווה היא שייערך במלחה. באוטובוס שהסיע את האדומים מהמגרש בז'לז'ניק למלון היתה אמנם שמחה רבה, אבל גם איפוק זהיר. בלי הצהרות היסטוריות, ללא הכרזות יומרניות.

הפועל, כאמור, עשתה צעד גדול, לפחות בכל מה שקשור לבגרות מקצועית. השחקנים של דרוקר ויאור הצליחו לחזור מפיגור לא קטן בכל אחד משלושת אולמות החוץ שהתארחו בהם. השבוע היה זה הפרש של עשר נקודות לרעתה של הפועל, וגם הפעם, כמו בסופוט ובווילנה, הפועל ביצעה קפיצת מדרגה מקצועית, מחקה את הפער והראתה לכל מי שהספיד אותה שהקבוצה פשוט התבגרה.

הקבוצה הירושלמית נחתה בבלגרד כבר ביום ראשון והתמקמה במלון אם, הסמוך למרכז העיר. למחרת הצטרפה למשלחת נציגות נכבדה, שכללה את הנשיא מנצור וכן את קליין, תורג'מן, עו"ד שילה ואריק קריין, סוכנם של דורון שפר, עידו קוזי'קרו, יוני שחר ומשה מזרחי.

הצוות המקצועי של הפועל דאג להכניס את השחקנים לעניינים וניתח את היריבה באמצעות קלטות. המסר שהועבר על ידי דרוקר ויאור היה פשוט וברור: הפועל חייבת לנצל את היתרון שלה בקו האחורי. בקו הקדמי, לעומת זאת, יש למזער את יתרון הגובה של קימני פרנד ואוגנג'ן אשקרביץ' באמצעות הגנה אגרסיבית ושליטה בריבאונד הגנה. "יהיה לנו קשה נגד הגבוהים שלהם", הסביר קוז'יקרו באימון הערב של יום שני, "בעיקר משום שהם משחקים עם גבוה אחד בחוץ שמזין את הגבוה השני שבפנים בכדורים. ברור שאני וטונג'י נצטרך להיות מרוכזים מאוד בהגנה".

אם קוז'יקרו נשמע נחוש לקראת המפגש עם ז'לז'ניק, אצל הפרטנר לקו הקדמי, טונג'י אווג'ובי, הדברים נראו אחרת לגמרי. "עידו וטונג'י צריכים להיות מתואמים ולייצר שיתוף פעולה מושלם", אמר אחד השחקנים באימון המסכם, "אבל זו בעיה, כי טונג'י לא ממש שומר". בהכנות שלפני המשחק הניגרי לא נראה מפוקס במיוחד. הוא התהלך במלון, ישב באוטובוס עם אוזניות על הראש ולא הוריד אותן לרגע. הוא מיעט לשוחח עם השחקנים ונראה אדיש ומהורהר. "ואטס אפ מן?", שאל אותו קוז'יקרו, שותפו למשימה, ביום שני בלובי של המלון. אווגו'בי ויתר על תגובה מילולית והסתפק בהנפת יד סתמית לשלום, כשהאוזנייה של הדיסקמן מחוברת לאוזן ועוגייה בפיו.

האימון ביום שני היה טוב וממצה. דרוקר דאג לשמור על אווירה טובה, ואפילו מצא זמן למשחק כדורגל מאולתר עם גידי דודי על עיגול האמצע. מאמן הכושר יורם מנחם הריץ והטריף את השחקנים, ואפילו פרשן הערוץ הראשון, ליאור ארדיטי, הצטרף לכמה דקות וזרק כמה ג'אמפים לסל.

רק אחד לא היה שותף לאימון הרציני ולמורל הגבוה שמסביב. זה היה ויל סולומון. לא ממש ברור למה, אבל לא היה קשה לראות שהרכז האמריקאי מוטרד. לא עברה חצי שעה מפתיחת האימון, והוא כבר התחיל לעשות פרצופים, להיפטר מהכדור בהפגנתיות ולמעשה לא לקחת חלק אקטיבי באימון האחרון שלפני חצי הגמר. כרבע שעה לפני תום האימון סולומון החליט שלו כבר מספיק. בזמן שהשחקנים עבדו על קליעות בזוגות, סולומון בילה על הספסל, לבוש בטרנינג.
דרוקר עצמו לא התרגש (לפחות כלפי חוץ) מהעובדה שהכוכב שלו עושה דווקא, ועוד לפני המשחק הכי חשוב של הקבוצה. "בשבילנו זה לא חריג איך שהוא מתנהג", הסביר לאחר מכן, "מחר הוא יבוא ויהיה טוב". אמר וידע מה שאמר.

ולאדו דורוביץ', מאמנה הוותיק של הקבוצה הסרבית, היה מודע אף הוא ליתרון שיש לשחקניו מתחת לסל והכין את חניכיו לשמירה אזורית מצדה של ירושלים. נתון נוסף וחשוב במערכת השיקולים הטקטיים של מאמן ז'לז'ניק היה בעיית הפציעות של שחקניו. מלבד הרכז הפותח של הקבוצה, איוון זורצקי, שסובל מפציעה בברך ואמור לחזור לשחק רק בסוף אפריל, יש עוד כמה שחקנים, כמו הזר האמריקאי רג'י פרימן והגארד סאשה סטפנוביץ', שהשתתפותם במפגש עם הפועל היתה מוטלת בספק. על דרוקר מכת הפציעות של ז'לז'ניק לא עשתה שום רושם. "זורצקי בחוץ, אבל חוץ ממנו כולם ישותפו נגדנו", הוא אמר בביטחון ערב המשחק, "אנחנו מתעלמים מהפרסומים ויוצאים מנקודת הנחה שכולם משחקים".

נסיונותיה של ז'לז'ניק להותיר בערפל את כשירות שחקניה יצרה מצבים מגוחכים. כך למשל, פרימן, הסובל על פי הדיאגנוזות משבר כלשהו בכף הרגל, הגיע בלילה שבין שני לשלישי לאסוף את אווגו'בי וסולומון לבילוי לילי. כשהוא נכנס ללובי המלון של הפועל זה קרה בהליכה נמרצת. מפגש מקרי בין האמריקאי ליאור הזכיר לפרימן שהוא סובל מפציעה בכף הרגל. "ראית מה זה", ציחקק יאור בגיחוך, "הוא הולך בסדר גמור, וברגע שהוא נתקל בי הוא מתחיל פתאום לצלוע".

במשחק עצמו, כמעט מיותר לציין, עלו פרימן (כמו גם סטפנוביץ') על הפרקט, אם כי חסרונו של הפליימייקר זורצקי הורגש בשורותיה של ז'לז'ניק, בעיקר אמורים הדברים לגבי האיום בקליעה מבחוץ. "דורוביץ' ציפה לאזורית של דרוקר גם בגלל הקליעה מבחוץ", ניתח ניקולה ינקוביץ', כתב הכדורסל של העיתון "וצ'רנג'ה נובוסטי" לאחר המשחק. "סטפנוביץ' הוא אמנם קלע לא רע בכלל, אבל חוץ ממנו אין בקבוצה שחקנים עם יד יציבה. במצב כזה, שמירה כפולה על הקו הקדמי של ז'לז'ניק יוצרת לה בעיה, כי אין את זורצקי שיקבל כדור ויקבור שלשה".

דורוביץ' מצדו תיכנן מההתחלה לשמור אישית. החשש הגדול ביותר שלו היה מהצמד שפר את סולומון, ששמירה אזורית תאפשר להם חופש גדול יותר ומבול שלשות כמעט ודאי על ראשה של הקבוצה הסרבית.

יום שני בלילה. שחקניה של הפועל כבר אחרי ארוחת ערב ומקלחת חמה. הגיע הזמן לצאת קצת, להתאוורר ולנקות את הראש. חבורות חבורות יוצאים שחקניה של הפועל לפגוש את חיי הלילה של בלגרד. קוז'יקרו מנצל את הזמן לפגוש חבר ותיק, איוון קראסיץ', ששיחק איתו בגליל לפני כמה עונות. השניים חוברים לבילוי עם ארדיטי, מזרחי, שחר וכץ. גם אווג'ובי וסולומון לא משתעממים. כאמור, השניים בדייט עם צמד הזרים של ז'לז'ניק. במלון נשארים שלושה: שפר, מקארתי ולימונד. השניים הראשונים הם פשוט לא בליינים. הם מעדיפים תמיד ספר טוב או שנת לילה ערבה על יציאה לילית. לגבי לימונד, הסיבות לא ברורות. אולי הוא עדיין לא ממש מרגיש בחבר'ה של המבוגרים ולא מרשה לעצמו להצטרף ליציאות.

הצוות המקצועי של הפועל זיהה את הבעיה החברתית כבר עם החתמתו של הטלנט הצעיר, בסך הכל בן 19.5. בהיעדרם של יובל נעימי ואלעד אליהו הוא מוצא את עצמו צעיר בארבע שנים לפחות משאר שחקני הסגל. דרוקר מנסה להצמיד את לימונד לקפטן כץ, שהוא הנפגע העיקרי מבחינה מקצועית מהחתמתו של הגארד, ובאימוני הקליעות השניים מצוותים כזוג.

כץ, מזרחי ושחר הם קליקה משל עצמם. השלושה משחקים יחד זו העונה השלישית ברציפות, והעובדה ששחר והקפטן הם הירושלמים היחידים בקבוצה תורמת גם היא לחיבור ביניהם. השילוב של לימונד בטרויקה הזו בעייתי, בעיקר כי כץ ושחר מקבלים פחות דקות משחק מבעבר כדי לפנות את הבמה לילד מנתניה.

במהלך תחרות הקליעות לימונד ממש הולך על קצות האצבעות בין שלושת הפרטנרים שלו. כמו כל מי שמשתדל יותר מדי, גם לימונד גורר את עצמו לקומדיה של טעויות: הכדורים מחליקים לו מהידיים, היד טיפה רועדת בזריקה, וכשאתה מתחרה בשני שוטרים כמו מזרחי ושחר והשותף שלך הוא אדון כץ, סביר שברוב המקרים גם תפסיד.
ובחזרה למלון: בזמן שהשחקנים מבלים בבירת סרביה, דרוקר ויאור מנצלים את הזמן לפגישת עבודה בלובי. אחד אחד חוזרים השחקנים ומברכים את הקואץ' והאסיסטנט ב"לילה טוב" ופורשים לסדינים.

בחצות על הדקה מגיע קוז'יקרו. "ראית מה זה?", הוא פונה בחיוך למאמן, "בדיוק בחצות, ממש כמו סינדרלה אני". לא עוברות כמה דקות, וסינדרלה מקבלת טלפון מהבית. שיח' יאסין חוסל, בצפון המתיחות גואה, והסנטר לא מפסיק להתעצבן. "מה אתה אומר? בצומת הטנק נפל אחד?", הוא שואל בדאגה את הקול מעברו השני של הקו. "תבינו, צומת הטנק זה ממש קרוב ליישובים. כבר הרבה זמן שלא ירו לשם", הוא מסביר ברצינות של קמב"ץ ליושבי הלובי. אחרי חצי שעה כולם כבר במיטות. מחר יש אימון קליעות, מנוחה, ואז הדבר האמיתי. הלובי כבר התרוקן, רק מחדר הווידיאו נשמעים קולות. דרוקר ויאור מתייחדים עם קלטות המשחק האחרון של ז'לז'ניק. אחרי הכל, מחר חצי גמר, ודרוקר מאוד רוצה להפתיע את הקולגה הוותיקה.

האולם של ז'לז'ניק ממוקם בלבו של פרבר בלגרדי עמוס שיכונים ומרובה ילדים. את האולם אפשר לפספס בנקל, ולאחיו של קליין הוא הזכיר את האומן 17. אורי לוי, לעומת זאת, הסתכל על השכונה בעיניים נוצצות וטען שהיא מזכירה לו את ילדותו. יד אליהו זה לא, ולמי שמגיע לשם בפעם הראשונה ממש קשה להאמין שבמקום הזה עומדות להיפגש שתיים מארבע הקבוצות הטובות ביותר ביול"ב קאפ. הפמליה הירושלמית תופסת מקום מאחורי הסל, מונהגת על ידי תורג'מן, מנצור (שוויתר על מקומו על הספסל) וכמה אוהדים לובשי אדום וחדורי אמונה.

בגזרת השחקנים הכל בסדר גמור, חוץ מדבר אחד: דורון שפר סובל מחום גבוה. אבל הגארד הוותיק לא נותן לדאגות להתפתח, וכבר אחרי כמה דקות הוא עולה על טרנינג ומתחמם על הפרקט. פתיחת המשחק מביאה עימה בשורה: דרוקר פותח באישית ומפתיע את היריבה, שציפתה לאזורית. השחקנים של ז'לז'ניק, למעט אפרנד, משותקים על ידי שומריהם, ובראשם קוז'יקרו, שמחסל את אשקרביץ' ומשאיר אותו על אפס נקודות ברבע הראשון.

סולומון ושפר לוקחים את השליטה על העניינים, ומגלים שבכדורסל לא צריך יותר מתרגיל אחד בהתקפה. כמעט כל התקפה של הפועל מתחילה בחסימה לאמריקאי או למתולתל על ידי אחד הגבוהים, והשניים מוצאים את עצמם חופשיים לחלוטין להשחיל שלשה או לקבור מחצי מרחק. במקרים שהשניים נסגרים, מה שקרה מעט מאוד במהלך המחצית הראשונה, הם הלכו לסל (בעיקר סולומון), או לחלופין מצאו את האיש הפנוי (מקארתי). צמד הגארדים מסיים מחצית כמעט מושלמת, עם 58 אחוז מהשדה וארבע שלשות.

ההגנה של ז'לז'ניק מתנהגת בצורה מוזרה במחצית הזו. דורוביץ' אמנם לא הזכיר דבר בעניין, אבל על פי הכעס בעיניו, בסיום המשחק אפשר לנחש שהוא זעם על הרכות של שחקניו בהגנה. במחצית הראשונה הגארדים הסרבים מיעטו לעשות עבירות, בטח יחסית לעובדה ששפר וסולומון לקחו 17 זריקות. גם הגבוהים של דורוביץ' חסכו בעבירות אחרי החסימות של אוואג'ובי וקוז'יקרו. הגארדים של הפועל מצדם אמרו תודה וניצלו זאת לנקודות קלות.

עם תחילת הרבע השלישי התייצבה על המגרש ז'לז'ניק אחרת, שביטלה את היתרון של הפועל מהחצי הראשון וברחה עד להפרש של עשר נקודות. כאן שוב עשה דרוקר צעד חכם, כשהעלה את מזרחי מהספסל כדי לשתק את פרימן הפעלתן. הפורוורד האדום עשה עבודה מצוינת על הזר האמריקאי של הסרבים, שקלע את הנקודות הראשונות שלו בעידן מזרחי רק דקה ו-53 שניות לפני הבאזר האחרון.

נוסף למזרחי, שמתקשה בשמירה על גבוהים ומסתדר טוב יותר עם גארדים כמו פרימן, הבריק דרוקר כששלח לספסל את סולומון התשוש והעלה במקומו את לימונד. הרעננות של שני המחליפים והחוכמה של שפר הובילו לשתי חטיפות מהירות של ההגנה האדומה, וההפרש צומק.
בשלב זה נכנס למשחק גם אוואג'ובי, אחרי מחצית ראשונה אומללה מבחינה הגנתית. הניגרי הצליח לדחוף את אפרנד אל מחוץ לצבע, תוך שהוא מקבל עזרה מחבריו ומונע את החגיגה של הג'מייקני מתחת לסל של הפועל. במקביל התחמם אוואג'ובי גם בהתקפה, והפועל, בלי קוז'יקרו על המגרש, השתלטה גם על ריבאונד ההתקפה.

"ברבע השלישי והרביעי התחלנו להוריד כדורים חוזרים גם מתחת לסל שלהם, מה שנתן לנו אפשרות שנייה", ניתח יאור לאחר המשחק, "וזה התאפשר בין היתר בזכות העובדה שאוואג'ובי משך את אפרנד החוצה. זה ריווח לנו את הצבע ואיפשר לנו להוריד ריבאונדים. מה שהיה לנו עוד באותם שלבים זה ריכוז. היינו יותר מפוקסים מהם וקיבלנו הזדמנויות".

לא רק יאור טוען שהריכוז והפוקוס בדקות הסיום עשו עבור הפועל את העבודה. ז'לז'ניק היא קבוצה צעירה שנוטה לעשות שטויות בדקות המכריעות של משחקים חשובים, וברגע שהקבוצה שמולה מרוכזת יותר, השחקנים של דורוביץ' עלולים לאבד יתרון מהר מאוד. כך היה ביום שלישי, וממש אותו סצינריו התרחש גם במשחק של ז'לז'ניק מול הכוכב האדום בלגרד במסגרת הגביע הסרבי, אז הובילה הקבוצה ב-17 נקודות שלוש דקות לסיום ואיבדה את כל היתרון תחת לחץ אדיר של היריבה. לשיאה הגיעה ההתפרקות בחמישים השניות האחרונות, כששחקני הכוכב האדום קברו שלוש שלשות רצופות והשלימו מהפך מדהים. לכן, החטאות העונשין של אשקרביץ' המצוין 36 שניות לסיום המשחק מול הפועל לא הפתיעו איש מהעיתונאים הסרבים. את חוסר הביטחון של היריבה ניצל סולומון באופן מושלם כשהזניח את השמירה על פופוביץ', חטף מסירה שיועדה לאפרנד והוציא את הפועל למתפרצת בצד השני, בדרך לתוצאה השקולה.
באוטובוס של הפועל בדרך למלון שרר שקט יחסי לאור התוצאה הנפלאה. השחקנים שוחחו ביניהם ודיברו עם קרוביהם בארץ, אך בעיקר נראו עייפים. מדי פעם פילחו את הדממה קולות השיעול של שפר. הוא באמת היה חם.

יום ג', חצות וחצי. מסתבר שלא רק בשולחן הרולטה המרכזי בקזינו סלביה יש אקשן. סביב שולחן הבלק ג'ק הפינתי מסתודדים אווג'ובי, מוכתרי ופיל, הפיזיותרפיסט של הקבוצה, וקוז'יקרו משגיח מהצד. לא רק ליו"ר הלך טוב באותו ערב, גם למיסטר אווג'ובי. הניגרי גילה שגם במשחק קלפים אפשר להשתמש בטראש-טוק, והכל בחיוך. "תני לי עשר, תני אותו", הוא ירה לעבר הדילרית, שנראית כמי שעוד רגע עושה כדברו רק בגלל הפחד. "לא טונג'י", מתערב פתאום מוכתרי, "אל תיקח עוד קלף, אתה מסתכן. תשאיר את זה ככה". "מוקי, אל תתערב, אני יודע מה אני עושה", עונה הניגרי ומחזיר את מבטו אל הקופה.

גם ברולטה הצדדית מתחממים העניינים. למזרחי הולך לא רע עם הז'טונים, והוא דואג שכולם ישמעו על זה. "אני לא ממשיך יותר, חלאס", מצהיר שחר אחרי עוד סיבוב לא מוצלח. "קוז'יקרו", מסנן אווג'ובי לעבר חברו מהצד השני של האולם. הניגרי משוכנע שבכל פעם שהוא ממלמל את שמו של הקולגה, המזל הולך עימו. כל שלוש דקות בערך קולו מהדהד בחלל. הניגרי לובש את החולצה מס' 3 של דטרויט פיסטונס, והמראה שלו מזכיר את דמותו המפחידה של המקור, בן וואלאס. אחרי שהוא הוריד ריבאונדים במחצית השנייה, מגיע לו ללבוש אותה ערב אחד. אוואג'ובי מחכה בקוצר רוח לקלף מהדילרית. כשהיא הופכת אותו עבורו, מתגלה הספרה 10 שלה פילל. מסתבר שהקלישאה נכונה, והמזל באמת הולך עם הטובים. עכשיו רק צריך לקחת את המשחק השני, ומלחה (אם המשחק אכן יתקיים בירושלים) באמת תהיה בעננים.