ישראל מארחת את האולימפיאדה

בשבוע שעבר ביקרה באתונה משלחת מישראל במטרה לבחון את מצב ההכנות לקראת אולימפיאדת אתונה שתחל ב-13 לאוגוסט. עבדכם הנאמן התלווה למשלחת למפגש היכרות עם מה שמחכה לו בקיץ הקרוב.

אני מניח שהייתי יכול לכתוב משלים על השוק שמקבלים כשמגיעים לעיר שאמורה לארח את העולם למסיבה הכי גדולה שלו בעוד ארבעה חודשים וקצת, אבל יום טוב סמיה, לשעבר אלוף פיקוד דרום והיום עסקן ספורט בכיר (יו"ר מועצת ההימורים), מיצה במדויק את הפגישה הראשונה עם רחובותיה ומתקניה האולימפיים של אתונה: "זה קצת כמו עזה, זה קצת כמו שכם". ויום טוב זה אחד שמכיר טוב את המקומות הללו.

נדמה שאת היוונים לא כל כך מעניינת האולימפיאדה. זאת אומרת, האנשים ברחוב אכן מבינים בחשיבותה, והממשלה והוועד האולימפי עושים הרבה בשביל לנסות ולהגיע בזמן לשריקת הפתיחה, אבל בינינו, כל מה שבאמת מעניין אותם זה כדורגל. אם מישהו חשב פעם שלישראל מגיע לארח את האולימפיאדה, אזי ביקור באתונה מעלה את השאלה למה לא בעצם ב-2016? הם בדיוק כמונו, אחד לאחד. נו, טוב, אולי הם טיפה יותר אירופאים.

באחד הערבים נפגשה המשלחת הישראלית עם מנהל המשחקים באתונה. הטוקסידו שלו השתלב יפה עם האנגלית המצוחצחת והוא הוזמן לנאום. כשפתח את פיו דאג מייד לקנות את אהדת הנוכחים ולמנוע מעצמו שאלות מביכות, כשאיחל קודם כל בהצלחה לשום בדרבי נגד אולימפיאקוס בעוד פחות מחודש. שום הנוכח בחדר פשוט הסמיק. הוא לא ציפה שאלה יהיו המילים הראשונות בערב כל כך מעונב. ברוכים הבאים לאתונה.

האוהדים של פאו לא סובלים את ז'וטאוטאס. כשהם שומעים שאוהדי חיפה היו קוראים לו "דראגו", על שם יריבו של רוקי בסרט המופתי "רוקי 4", הם מתפוצצים מצחוק. האמת, אפשר להבין אותם. ז'וטא הוא באנקר בהרכב של שומי, אבל הוא כבר מעבר לשיא ותורם בעיקר בפאולים. תוסיפו לזה את העובדה שהשנה היתה העונה הגרועה ביותר של פאו במפעלים האירופאים בשנים האחרונות, ותבינו למה, למרות המקום הראשון בטבלה, גם באתונה יש לשומי אופוזיציה.

נכון לעכשיו, יש לו את התשובה הכי טובה - האיש מביא תוצאות. מצד שני, אם הוא לא מנצח את הדרבי ומפסיד את האליפות, הם כבר יחכו לו עם פטישים מתחת לבית.

"החוזה שלי נע פה בין חמישה שבועות לחמש שנים", הוא מספר לי במעין קבלה של דברים שכדרך הטבע. "למדתי לתת לתופעות שלא נתקלתי בהן לעולם לחלוף מול הפנים ולשתוק". לפני שבוע פאו שמה גול בדקה ה-85 ואולימפיאקוס קיבלה גול באותה הדקה. הירוקים עלו סופסוף לראשות הטבלה. זה הספיק כנראה לאולטראס מ"שער 13" לפרוץ למגרש ולריב קצת עם השוטרים במשך רבע שעה. אחרי זה הם חזרו ליציע והמשחק המשיך. שום בהה בהתרחשות מהספסל.

ב-17 לאפריל שומי מארח את אולימפיאקוס, שכבר קיבלה הודעה שהיא לא מקבלת כרטיס אחד למפגש. אם בא לכם על כרטיסים, שום מבטיח שהוא יעשה את המכסימום כדי להכניס כל ישראלי שיגיע למגרש. אני ממליץ. ניצחון שם ושומי מתחיל לחפש דירה בגרמניה ("יש שם חוברות עם הטקטיקה שלי"), הפסד ודירת החלומות של היותר מה-3,000 יורו בחודש שהוא גר בה, מקבלת דייר חדש.

ובחזרה לאתונה. אחרי יום וחצי, הזעזוע ממחנות הפליטים שנקראים משום מה מטווח הקליעה או אולם הג'ודו (מבפנים אחלה אולם, בחוץ מסתובבות עזים), נרגע. אחרי הכל פיגועים ומחדלים הם שגרת חיים עבורנו. תביאו פה את קרגולה מהמכביה והוא ירים לכם אחלה אולימפיאדה. אבל בדיוק כשאנחנו עזבנו, אמורה הייתה להגיע קבוצה של עיתונאים מצרפת. רק לחשוב על עורך ה'לאקיפ' תקוע בפקק של שעה וחצי בין מארוסי לשדרות פילדלפיה. לא הייתי רוצה לשבת אתו במונית.

אולם ספורטינג, פנאתיינאקוס מארחת את ברצלונה למשחק מכריע ביורוליג. העיתונאים הספרדים כבר יודעים איך ייראה הקיץ של עמיתיהם. זאת הפעם הראשונה שלהם באולם ביורוליג מבלי שהם יודעים לאן הם הולכים לאחר המשחק כדי להשתתף במסיבת עיתונאים.

הכדורסל האירופאי מקבל את תמונתו העכשווית ביוון. האולם (?) בו מארחת פאו את ברצלונה מלא ב-2,000 אוהדים שעומדים אחד על השני. הטירוף הוא רק בגלל שבודירוגה הגיע לבקר בעיר לראשונה מאז שעזב. כרטיסים נמכרים מחוץ לאולם במחיר מופקע, אבל זה, כאמור, רק בגלל שבודירוגה פה. בשאר הימים הכדורסל פשט את הרגל ובאים אליו כי זו עוד הזדמנות לשיר לאוהדי אולימפיאקוס: "ההורים שלכם אחים, הבנות שלכם שוכבות עם מלחים".

קבלת הפנים כלפי דז'אן מרגשת עד כדי צמרמורות בלתי ניתנות לשליטה. אולם שלם משתחווה בפני מלך אמיתי. על הפארקט מתנהל משחק חד צדדי ונבארו טוחן את היוונים. החוויה האמיתית היא הקהל. עם כל הכבוד לחוויה באולמות שונים בישראל ובאירופה, האוהדים של פאו זה ליגה אחרת. כנראה עניין של מסורת. 40 דקות של עידוד בלתי פוסק גם במצב של עשרים הפרש לקבוצה היריבה. הם בטריפ אחר. אישה בשלה בת 30 נעמדת לידנו ואנו מזילים ריר על הכוסית היחידה שיצא לנו לראות בביקור שלנו. בלי שפם, לבושה במיטב המותגים. השוטרים בוהים בה ממש בדיוק כמונו. היא צורחת לטלפון על זה שכנראה אף אחד לא שמר לה מקום והיא צריכה לעמוד עם הישראלים בקצה האולם. ואז היא מוציאה ג'וינט ובין כל השוטרים פשוט מוצצת אותו להנאתה עד שהיא נרגעת לגמרי. אריאל מקדונלד הבטיח להביא לה עוד.